אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מב ס"ק ז

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מב ס"ק ז

אות מב ס"ק ו

מתני' עד כמה ישראל חייבין ליטפל וכו'. בגמ' [כו, ב] מנה"מ, אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך, מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך, ופריך איפוך אנא, ומשני מסתברא דמוקדם למוקדם דמאוחר לדמאוחר, ופריך אדרבה דסמיך ליה לדסמיך ליה, ומשני אלא אמר רבא א"ק תעשה הוסיף לך הכתוב עשיה אחרת בשורך, ופריך ואימא שיתין, ומשני לא מסרך הכתוב אלא לחכמים. מתבאר משמעתין דלפי המסקנא דמסיק רבא עיקר הדרשא הוא דבין שורך ובין צאנך לסמיך ליה מקשינן להו לקרא דבכור בניך, אלא דמדקאמר קרא תעשה הוסיף עשיה אחרת לשורך, ואמרו חז"ל שהוא נ' יום. וראיתי להרע"ב שפי' במתניתין כדרשא דרב כהנא דרמינן שורך המוקדם במקרא למלאתך ודמעך המוקדם, וצאנך המאוחר לבכור בניך שהוא מאוחר, והדבר קשה דלמסקנא לא קאי הא דרב כהנא, כי אם העיקר משום דאמר קרא תעשה שהוסיף הכתוב עשיה אחרת, ומזה לא הזכיר כלום רע"ב:

הן אמת דגם מפי' הר"ם בפי' המשנה נראה שתפס לעיקר דרשת רב כהנא יעו"ש, ועפ"י סברת הר"ם פירש כן רע"ב, ויל"ע על התוי"ט ז"ל איך לא הרגיש מזה. וכבר עלה ע"ד לומר דהר"ם ורע"ב ס"ל דע"כ עיקר הילפותא הוא כסברת רב כהנא דמסתברא דמוקדם למוקדם וכו', ולא משום דאמר קרא תעשה, דהא בפ' בתרא דבכורות (דף נ"ו ע"א) עלה דמתני' דהלקוח והנתון במתנה פטור ממעשר בהמה, מה"מ א"ר כהנא דא"ק בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך, מה בניך אין בלקוח ומתנה אף צאנך ובקרך אין בלקוח ומתנה, ופריך והאי בבכור כתיב, ומשני א"ק כן תעשה אם אינו ענין לבכור דלא איתיה בעשיה דברחם קדוש תנהו ענין למעשר בהמה ע"כ, ואם איתא כדרשת רבא דבשמעתין הא איצטריך קרא דכן תעשה להוסיף לך עשיה אחרת דחייב ליטפל בשור נ' יום, וכבר התוס' שם תמהו ע"ז וכתבו וז"ל, א"ק כן תעשה תימה דבריש עד כמה לעיל דרשינן לענין בכור וכו', וי"ל הא דדרשינן ליה בבכור משום דכתיב בבכור, אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשיה דרשינן ליה למעשר משום דבבכור לא שייך קדושת עשיה עכ"ל, והרואה יראה דתירוץ התוס' דוחק הוא, דכיון דקרא דכן תעשה מוקמינן ליה לבכור לעשות לבכור שור עוד עשיה אחרת ליטפל בו נ' יום, א"כ אף דלא שייך קדושת עשיה בבכור דברחם קדוש ממילא, מ"מ לענין הטיפול שחייב לטפל בו ולגדלו זה אינו נעשה ממילא כי אם חיובא רמי רחמנא עליה לעשות לו עשיה אחרת בידים ליטפל בו, ועל ענין הטיפול א"ק תעשה ולא על ההקדש, וכיון דאיצטריך קרא דתעשה לענין הטיפול מנין לנו לומר דקרא דתעשה קאי נמי על עיקר חלות הקדושה וכיון דאינו ענין לבכור תנהו ענין למעשר, וע"כ י"ל דהר"ם ורע"ב ס"ל דמאחר דהכא גבי מעשר המסקנא הוא כדדריש רב כהנא דלקוח דפטור הוא מקרא דתעשה באם אינו ענין לבכור, ש"מ דהעיקר נמי כדרשת רב כהנא בשמעתין לענין טיפול, דעיקר הדרשא דמוקדם למוקדם ודמאוחר לדמאוחר, וקרא דתעשה איצטריך לפטור לקוח ממעשר: אבל שוב ראיתי דהא ליתא דהא בשמעתין אמרינן דתניא כוותיה דרבא דמקרא דכן תעשה ילפינן לה, וכיון דתניא כוותיה ע"כ קי"ל כוותיה דרבא, ועוד דרבא עצמו בההיא דמעשר נראה דס"ל דעיקר דרשא דלקוח דפטור הוא מקרא דתעשה כסברת רב כהנא דהתם, דהא אמרינן התם עלה דפריך מהא דאמר ר' יוחנן לקח עשרה עוברין וכו', ומשני אמר רבא א"ק תעשה בשעת עשיה מיעט הכתוב, ועכצ"ל כמו שתירצו התוס' אף שהוא קצת דוחק:

ולעד"נ דאפשר ליישב תמיהת התוס' באופן אחר, בהקדים דצריך להבין במאי דאמרינן במתני' ובברייתא דר' יוסי ס"ל דבדקה חייב ליטפל ג' חדשים ובגסה נ' יום, דמנין לו לר"י זה, דכיון דלת"ק אמרינן דנפקא ליה מקרא, א"כ סתמא גם ר"י מקרא נפקא ליה, וע"כ צ"ל דר"י ס"ל דכיון דערב הכתוב שורך וצאנך בקרא דכן תעשה, ש"מ דתעשה דרישא דקרא דבא להוסיף עשיה אחרת קאי בין לשורך ובין לצאנך, דאי לא תימא הכי לימא קרא כן תעשה לשורך וכן לצאנך, דבהכי הוה משמע דלא קאי תוספת עשיה כ"א לשורך ולא לצאנך כיון דאפסקיה קרא ואמר וכן לצאנך, וא"כ כיון דתעשה דקרא קאי נמי לצאנך, חשיב כאילו כתיב וכן תעשה לשורך וכן תעשה לצאנך, וש"מ דבין בשורך ובין בצאנך הוסיף לך קרא עשיה אחרת, ומסתברא דסמיך ליה למאי דסמיך ליה ורמינן שורך לבכור אדם ומשו"ה בשורך הוא נ' יום, וצאנך רמינן ליה לקרא דמלאתך ודמעך לומר דבצאנך תעשה עשיה אחרת כמוהו ויהיה מאה ימים, ולא מסרך הכתוב אלא לחכמים והם אמרו ג' חדשים דהוי פחות עשרה ימים, כדאמרינן לת"ק דהיה ראוי בבהמה גסה שיתין יום ואתו רבנן ובצרו עשרה ואוקמוה בנ', דנמצא דכפי זה לר"י חשיב כאילו א"ק וכן תעשה לשורך וכן תעשה לצאנך, דתעשה דרישיה דקרא קאי נמי לצאנך, וא"כ לת"ק נמי ע"כ הכי הוי, וא"כ י"ל דמאי דדריש רב כהנא מתעשה לענין מעשר דלקוח פטור, היינו ממשמעותיה דקרא דתעשה קאי נמי לצאנך, ומשמעות תעשה דצאנך לא איצטריך להוסיף עשיה אחרת לענין טיפול, דהא לרבנן בבהמה דקה ליכא הוספה דאינו חייב ליטפל כי אם ל' יום כדין בכור בניך, ועכצ"ל דאיצטריך לענין מעשר דאם אינו ענין לבכור דברחם תלה רחמנא תנהו ענין למעשר: והרב תוי"ט כתב וז"ל, וצריך לומר דרבי יוסי לית ליה דרשא דקרא אלא ס"ל דמסברא בעלמא אמרו חכמים שיטפל בו הישראל כדי שתהא הנתינה דרך גדולה עכ"ל, ולעד"נ דאפשר לומר דדריש לקרא ע"ד האמור ולעולם לכ"ע אינו מסברא בעלמא: והנה כתבו התוספות בשמעתין ד"ה מלאתך וכו' וז"ל, וא"ת האי ביום נ' הוא ולא הוי כעין בכור בניך תתן וצאנך דלאחר ל' עכ"ל. וראיתי להרב בצלאל כ"י שהביא משם תוספות חיצוניות שכתבו ע"ז וז"ל, וי"ל דבכורי יחיד לא מייתי עד לאחר עצרת עכ"ל. וצריך להבין דמנ"ל דבכורי יחיד אינו מביא בעצרת עצמו, דאחר הקרבת שתי הלחם כבר הותר להביא בכורים אפילו בו ביום, והר"ם בפ"ב מהל' בכורים דין ו' כתב אין מביאין בכורים קודם לעצרת וכו' ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבא עצרת ויקרא עליהם עכ"ל, ודבריו הם מדברי התוספתא בפ"ק דבכורים [ה"א] דמשמע דביום עצרת עצמו יקרא עליהם דאחר הקרבת שתי הלחם הותר להביא. ואולי דס"ל להתוס' דהיינו דוקא בדיעבד שכבר הביא מקודם אבל להביא לכתחילה ביום עצרת עצמו לא, וה"ט דכיון דהבאת הבכורים טעון קרבן עמהם כמ"ש הר"ם בפ"ג מהל' בכורים בדין י"ב, ואפשר דכיון דכתב הר"ם שם דאין הבאת הקרבן מעכבת אינו בסוג קרבן חגיגה ושמחה שמקריבים ביו"ט מפני שהן חובה, אלא הוי כנדרים ונדבות דאין מקריבין ביו"ט כמ"ש בפ"א מהל' חגיגה דין ח', ואפילו את"ל דקרבן זה קרבן חובה מקרי מ"מ כיון דאין זמנן קבוע ביו"ט כמו שלמי שמחה אינו דוחה יו"ט, וכיון דעיקר המצוה לכתחילה להביא הבכורים עם הקרבן בב"א ודאי דלכתחילה לא יביא בעצרת כדי להביא הקרבן עמהם:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה