מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מב ס"ק ב
והנה במסקנא דשמעתין [כו, ב] מסקינן דעקביא מתיר בבעל מום לאחר שחיטה אפילו בתולש בכוונה, דבברייתא נקט תולש להודיעך כחו דעקביא דאפילו בתולש מתיר. ויש לחקור אי האי תולש הוא בדווקא, דדוקא בתולש דקי"ל כרבי יוסי בן משולם לעיל [כה, א] דתולש לאו היינו גוזז, ובתלישה אינו עובר על לאו הוא דמתיר עקביא, דכיון דלא גזז כאורחיה לא קנסינן ליה לאסור הגיזה עולמית אפילו לאחר שחיטה, אבל בגוזז ממש אפשר דאפילו עקביא מודה דאפילו אחר שחיטה אסור, והיינו רבותא דתולש לעקביא, דהוא אמינא דכיון דתלש בכוונה והורה על עצמו שרוצה ליהנות מהגיזה, בכהאי גוונא מודה דגזרינן דלמא אתי להשהותו, דלא דמי לנשר מאליו דלא גילה דעתו שהוא רוצה ליהנות מהגיזה ומש"ה לא גזרינן דלמא אתי להשהותו, וע"ז בא התנא להודיע כחו דעקביא דאפילו בתולש דגילה בדעתו דניחא ליה בהנאת גיזה לא גזרינן, אבל אי גזז גיזה גמורה ועבר על לאו אפשר דאזיל ומודה דקנסינן ליה, דאל"כ לאשמועינן רבותא אפילו גוזז ולמה נקט התנא לישנא דתולש דמשמע דוקא תולש:
ואולם מדברי התוס' בדבור הנזכר [כה, א ד"ה שער] נראה דס"ל דלאו דוקא תולש דה"ה גוזז, שכתבו ליישב ההיא דחולין וז"ל, וכי תימא הא דשריא מדאורייתא היינו בנשר אבל גוזז דמתכוין אסור, חדא דמתכוין דדם כנשר דגיזה, ועוד אפילו בתולש פליגי כדמוכח בסוף פרקין דשרי ר"ע מכלל כי אסרי רבנן הוא מדרבנן עכ"ל, ואם איתא דתולש דוקא מה ראיה מייתו לגוזז הא אכתי י"ל דבגוזז דעבר על לאו אסור מן התורה, ודוקא בתולש דקי"ל דתולש לאו כגוזז הוא דהוה מדרבנן. ובאמת צריך טעם דלפי סברת התוס' אמאי נקט תנא דברייתא לישנא דתולש דאיכא למטעי דדוקא תולש דלאו כגוזז. ונראה דהתוס' הכריחו כן דלאו דוקא תולש דאזלו לשיטתייהו, שכתבו לעיל [כד, ב] גבי הא דהשוחט תולש את השער בד"ה והיינו טעמא וכו', דאף דתולש לאו כגוזז מן התורה מ"מ מדרבנן אפילו תולש אסור לתלוש דגזרינן תולש אטו גוזז, דאם אנו מתירין לו לתלוש בכוונה יבא לגזוז בכוונה יעו"ש, וע"כ הכריחו התוס' דאפילו בגוזז בכוונה לא אסירא גיזה כי אם מדרבנן, דאם איתא דגוזז מן התורה אסירא הגיזה, א"כ אמאי בתולש לא גזרו חז"ל לאסור הגיזה מטעם דגזרינן גיזת תולש אטו גיזה דגוזז כמו שגזרו לענין שלא יתלוש לכתחלה. הנה כי כן אכתי י"ל דמודה עקביא דבגוזז בכוונה דעבר על לאו דקנסינן ליה דאפילו אחר שחיטה אסור, ולפי סברת התוס' דלעיל דסבירא להו דבתולש נמי אסור מדרבנן דגזרינן אטו גוזז, יש לומר דהיינו רבותא דתולש דאשמועינן תנא דאפילו בתולש מתיר עקביא, משום דס"ד דכיון דעבר אאיסור דרבנן ותלש בכוונה ליקנסיה, קמ"ל דכיון דאינו אלא איסור דרבנן לא קנסינן ליה, אבל בגוזז אפשר דקנסינן ליה: