מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק ד
והנה הר"ם בפ"ד מהלכות מתנות עניים [ה"ב] פסק כר"י לענין לקט דהתולש פטור מן הלקט יעו"ש, ולענין ראשית הגז פסק בפרק י' מהל' בכורים [ה"ו] דהתולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז, והוי כרבנן. וכבר הקשה הר"ן ז"ל [בחולין קלז, א] על דברי הר"ם דהוו תרתי דסתרן. וכמו כן נמי קשה דמ"ש ראשית הגז מאיסור גיזה דבכור דאמרינן דתולש לאו כגוזז ובפרט לפי מה שכתבתי דילפינן ג"ש דגיזה גיזה:
ולפי חומר הענין נראה ליישב קצת, דהר"ם הוקשה לו דאיך אפשר לומר דרבנן ס"ל גבי לקט דלא מדייקינן לישנא דקרא דלקט קצירך, ואפילו על ידי קיטוף חייב מן התורה, הא לענין קצירת חדש דאסור לקצור לפני העומר, דמתבאר במנחות (דף ס"ח ע"א) דלכ"ע ע"י קיטוף מותר, דאמרינן התם עלה דמתני' משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהוא מלא קמח וקלי שלא ברצון חכמים דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר ברצון חכמים היו עושים, ופריך הש"ס מההיא דחמץ, ומשני רבה שאני חדש מתוך שלא התרתה לו אלא ע"י קיטוף זכור הוא, ופריך ליה אביי התם, וקאמר רבא דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא, אלא אמר רבא דר"י אדר"י לא קשיא כדשנינן, דרבנן אדרבנן ל"ק הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה ע"כ, ואם איתא דרבנן דפליגי לענין לקט דס"ל אפילו קוטף חייב מן התורה הוא, דלא דייקינן לישנא דקרא דלקט קצירך, א"כ ה"ה לענין קצירת העומר דלא דייקינן לישנא דקרא דראשית קצירכם, ואפילו ע"י קיטוף אסור, וא"כ מנ"ל דטעמא דרבנן דהכא הוא משום דגזרינן דילמא אתי למיכל מיניה ותקשי לן מחמץ, הא שפיר אפשר לומר דטעמא דרבנן דהכא הוא משום דע"י קיטוף נמי אסור, משום דהיו קוטפין קודם העומר אמרו שהיה שלא ברצון חכמים, ור"י ס"ל כרבי יוסי דהתם דע"י קיטוף מותר. אלא עכצ"ל דסבירא ליה לרבא דאי אפשר דס"ל לרבנן דע"י קיטוף אסור, דודאי לכ"ע דייקינן לישנא דקרא דדוקא בדרך קצירה. והדבר קשה דהרי התם גבי לקט דפליגי רבנן, ובתוספתא פרק עשירי דמנחות [ה"ז] אמרינן רשב"א אומר מקטפין לפני העומר ומוכרין לאחר העומר, הרי דלא מייתי שום פלוגתא על היתר קיטוף: ועוד ק"ל להר"ם, דקי"ל כמאן דאמר בעינן קרא כדכתיב, כדאמרי' בפרק נגמר הדין (דף מ"ה ע"ב), דאמר שמואל התם נקטעה יד העדים פטור, מאי טעמא דבעינן יד העדים וליכא דבעינן קרא כדכתיב, ומסקינן התם דפלוגתא דתנאי היא, ופסק הר"ם פ"ה מהל' מחוסרי כפרה [ה"א] כת"ק דבעינן קרא כדכתיב, ובפי"ד מהלכות סנהדרין [ה"ח] יעו"ש, דמתבאר דקי"ל הכי אפילו בדליכא יתורא דקרא, ועי' מ"ש התוס' בסוטה (דף כ"ז ע"א) ד"ה דכתיב וכו' ודו"ק, וכיון שכן איך אפשר דרבנן דהכא דפליגי אר"י בענין לקט, דע"כ קי"ל כוותייהו דרבים נינהו לגבי דר"י, דסבירא להו דלא דייקינן לישנא דלקט קצירך דמשמע דוקא דרך קצירך, כיון דקי"ל בעלמא דבעינן קרא כדכתיב:
אשר ע"כ סבירא ליה להר"ם דמן התורה אפילו רבנן מודו דבעינן קרא כדכתיב ודוקא דרך קצירה, אבל בתולש אינו חייב אלא מדרבנן קאמרי רבנן דחייב, מטעם דלא יהיה כל אדם פוטר את עצמו ממתנות עניים ע"י קיטוף, וכדי שלא יתבטל ממצות מתנות עניים חייבוהו חכמים אפילו בתולש. ובראשית הגז נמי אפילו לרבנן אינו חייב בתולש כי אם מדרבנן, דהתם נמי שייך טעם זה שלא יבואו לעקור מצות ראשית הגז ע"י תלישה, משא"כ גבי קוטפין לפני העומר דלא שייך טעם זה כדי לאסור אפילו קיטוף, וכן גבי איסור גיזה דבכור נמי לא שייך טעם זה לאסור מדרבנן אפילו תולש. ופסק הר"ם בראשית הגז דחייב בתולש והיינו מדרבנן, וכסברת רבנן דלא כר"י כיון דרבנן רבים נינהו לגבי דר"י:
ולענין לקט דפסק כר"י הוא מטעם דסבירא ליה דסברת רבנן דס"ל דבתולש חייב בלקט מדרבנן דלא כהלכתא. והענין בהקדים מאי דאמרינן בירושלמי ברפ"ה דפאה [ה"א], עלה דמתני' גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים, ואמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן דקנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים, ואמרינן עוד רב אמי בשם רשב"ל דב"ש היא, דב"ש אומרים הפקר לעניים הפקר, וכב"ה עניים מעשרים ואוכלים, אמר ר' יוסי שמענו שהוא פטור מן המעשרות ד"ה משום קנס דהפקר בית דין הפקר דכתיב וכל אשר לא יבא וכו' ע"כ. מתבאר מהירושלמי הנזכר דלדעת רשב"ל מתני' משום קנס ואינו אלא מדרבנן, ע"כ אתי אליבא דב"ש דס"ל הפקר לעניים הפקר ופטור מן המעשרות, דהכא נמי כיון דחייבוהו חז"ל ליתן כל הנוגעות בארץ הרי גומר בדעתו הבעה"ב ומפקיר לעניים מה שהוא יותר מהלקט, ומש"ה קתני מתני' סתם ולא פירש לומר דחייבים לעשר, אבל לב"ה לא אתי מתני' כיון דהפקר לעניים לא הוי הפקר לפטור מן המעשר. ואף דלר"י ס"ל דמתני' אתיא אפילו אליבא דבית הלל, היינו משום דאליבא דבית הלל אין ההפקר מבעה"ב עצמו אלא מב"ד דהפקר בית דין הפקר, והפקירו ב"ד משום קנס את כל היתר מהלקט והפקירו בין לעניים ובין לעשירים כדין הפקר גמור ופטור מן המעשר, אלא דעם כל זה קתני מתני' דהוי לעניים משום דהעשירים אינם יכולים לזכות ביתרון כיון דהוא מעורב עם הלקט, ואיכא משום גזל עניים שמא יבא לידם ממה שהוא לקט, וכבר הארכתי בפירוש הירושלמי הזה בספר תוספת דרבנן סוס"י ק"ע יעו"ש:
וא"כ כפי זה בהא דס"ל לרבנן דהתולש חייב בלקט, ויש לו דין לקט ממש לענין פטור מעשרות, ע"כ אתי כב"ש דהפקר לעניים הפקר, אבל לב"ה אי אמרי' מטעם הפקר ב"ד הפקר והוי הפקר לעניים ולעשירים, הרי אין כאן דין לקט לעניים דהא העשירים נמי זוכים בו, כיון דליכא משום גזל עניים כיון דכל הלקט אינו לקט מן הדין, אלא דבאים העניים לזכות מדין הפקר ב"ד וא"כ ה"ה עשירים, ונמצא דאין זה דין לקט, וכיון דאתי כסברת ב"ש לא פסק הר"ם כרבנן בדין לקט, דלא שייך חיוב מדרבנן בלקט כיון דאיכא איסור פטור מעשרות:
אלא שק"ק למונח זה דרבנן דפליגי אר"י ומחייבים אינו אלא מדרבנן, דמפשט סוגיא דחולין לא משמע הכי, דהרי אמרינן התם למאי דפריך אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב, ומשני בעינן גיזה וליכא, ופריך מאן שמעת ליה האי סברא ר"י, הא מודה ר"י במידי דאורחיה, ואם איתא דמן התורה כ"ע מודו דבעינן גיזה ולא תלישה, אמאי קאמר מאן שמעת ליה האי סברא ר"י, הא לכ"ע היא דמן התורה תולש לאו כגוזז. וי"ל והוא פשוט דנקט אליבא דר"י, משום דעכ"פ לרבנן חייב בנוצה של עזים מדרבנן אף דהוי בדרך תלישה ודו"ק:
וצריך להבין אמאי השמיט הר"ם בפ"ז דהל' תמידין ומוספין בדין איסור קצירה קודם לקצירת העומר דקיטוף מותר, ואולי דסמך אמה שפסק לענין דין לקט דקוטף פטור: