מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק ג
ובכן הבא נבא להבין בשמעתין [בכורות כד, ב], דהתוס' דשמעתין בד"ה והיינו טעמא דשרי וכו' כתבו באמצע הדיבור וז"ל, ועוד כדפרי' לעיל דלא קרי פלוגתא אלא אם כן נחלקו על אותו דבר עצמו, וכן צ"ל דהא בשוטף נחלקו ר' יוסי ורבנן בחולין לענין ראשית הגז, דאיכא למאן דמחייב אלמא מקרי גז צאנך והוא הדין תולש דהיינו גוזז, אם לא נחלק בין תולש לשוטף עכ"ל. וצריך להבין דנראה מדבריהם דלא מצינו מאן דמחייב גבי ראשית [הגז] כי אם שוטף, אבל בתולש לא מצינו, והוא תימה דעיקר פלוגתייהו דרבי יוסי ורבנן לענין לקט הוא בתולש, דלרבנן הקוטף בידיו נמי חייב דלא בעינן קרא כדכתיב דדוקא קציר, ובהדיא אמרינן בתוספתא בפ"ב דפאה [הט"ו] איזהו לקט זה הנושר בשעת הקציר ובשעת התלישה, ר"י אומר אין לקט אלא הנושר בשעת הקצירה בלבד שנאמר ולקט קצירך לא תלקט ע"כ, הרי מפורש דבתולש נמי פליגי רבנן. ובסוגיא דחולין [קלז, א] מתבאר דכמחלוקת לענין לקט כן פליגי רבנן ור"י לענין ראשית הגז, דהא אמרינן מאן שמעת ליה האי סברא ר"י, הרי דקאמר הש"ס דלענין נוצה של עזים דדרכו בתלישה ובעינן גיזה וליכא לא שייך אלא לר"י, אבל לרבנן לא, הרי דמדמה הש"ס דפליגי בראשית הגז בתולש כדפליגי לענין לקט: וי"ל והוא פשוט דהא ודאי מה דהוקשה להתוס' מהא דשוטף דראשית הגז, הוא לצריכותא דעביד הש"ס לעיל (דף כ"ד ע"א) עלה דפריך הלכה כר"י בן המשולם ל"ל, דאי אמר הלכתא בכוליה פרקין הו"א אדר' יוסי בן המשולם קאי וכו', ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא וכו', דכיון דאיכא דמחייב בשוטף גבי ראשית הגז הרי איכא פלוגתא בברייתא, וכיון דפלוגתא דברייתא פלוגתא איך היה אפשר דהלכתא בכוליה פרקין קאי אדר"י בן משולם, וע"ז אמרו דלענין הצריכותא דס"ד הו"א דמאן דמחייב התם אינו אלא בשוטף ולא בתולש, והו"א דלא מדמינן ראשית הגז לפלוגתא דגבי לקט דאין לדמות הענינים, ובכן היינו יכולים לומר דליכא פלוגתא אפילו בברייתא לענין תולש, ושפיר קאי הלכתא בכוליה פרקין אדר"י ב"מ. ואולם כ"ז אינו אלא דהוי ס"ד לומר הכי דלהכי הוצרך לפסוק הלכתא נמי כר"י ב"מ, אבל אחר האמת דפלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא אה"נ דהאמת הוא כמו שמתבאר בסוגיא דחולין, דכמחלוקת לענין לקט כן בענין ראשית הגז, ולרבנן ס"ל תולש היינו גוזז, וכיון דפלוגתא דברייתא ס"ל לרב דלאו פלוגתא, פסיק הלכתא כר"י בן משולם דאזיל בשיטת ר"י דהתם דתולש לאו היינו גוזז:
באופן דנמצינו למדין מדברי התוס' דיש לדמות שפיר הא דתולש לאו כגוזז דמי בראשית הגז לענין איסור גיזה בבכור, והנה כי כן יל"ע דהא אמרינן התם בסוגיא דחולין דנוצה של עזים דאורחיה בתלישה, אפילו לר"י דתולש דרחלים לאו כגוזז דמי, מודה הוא בנוצה של עזים כיון דאורחיה הוא, וא"כ הכא למאי דמוקי רב מתני' דה"ט דר"י בן משולם משום דתולש לאו כגוזז, אמאי נקט ר"י סתם השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ ותולש את השער, דמשמע בכל מין בכור אפילו בכור דעזים, הא בבכור דעזים כיון דאורחיה בתלישה כגוזז דמי ואסור:
ולפי חומר הענין י"ל דהא פריך התם בסוגיא דחולין ונילף גיזה גיזה מבכור וכו', דנראה דגמרינן גזרה שוה גיזה גיזה מבכור, דהא אפילו מאי דקאמר התם דיליף גיזה גיזה מדברי קבלה מקרא דומגז כבשי וגו', כתבו התוס' שם בד"ה אתיא גיזה גיזה דג"ש היא יעו"ש, וא"כ ה"ה וכ"ש במאי דקאמר הש"ס דנילף גיזה גיזה מבכור, דאע"ג דלשון גיזה איצטריך למכתב לגופייהו ולא הוי מופנה, מ"מ י"ל דמדכתב רחמנא לשון גיזה בראשית הגז ולא כתיב ראשית צמר צאנך תתן לו ש"מ לג"ש אתא. וכיוצא לזה כתבו התוס' בפרק הזרוע (דף קל"א ע"א) בד"ה גמר אחריך וכו' וז"ל, א"נ מדכתיב שכחה בלשון אחריך ש"מ לג"ש אתא עכ"ל יע"ש, וה"ה הכא. ואע"ג דלפי המסקנא לא ילפינן ג"ש זו, מדריב"ל דיליף מקרא דלעמוד ולשרת דדוקא דבר הראוי לשירות ולא דבר אחר, מ"מ הג"ש במקומה, וי"ל דאיצטריך לדבר אחר:
וכיוצא לזה כתב מהרי"ק בכללי הגמרא בספר יבין שמועה דף מ"ב ע"ב משם הר"ן בפ' הפועלים (דף פ"ז ע"ב), עלה דאמרינן אתיא קמה קמה וז"ל, כתב רש"י דמקשן היה אומר ג"ש זאת כדי להקשות, ואיכא למידק כיון דהך ג"ש לא קיימא היאך היה דן ג"ש מעצמו וכו', או י"ל דכ"ע מודו דג"ש דקמה קמה מסיני גמרי לה, אלא דגמירי לה סתם, ומש"ה אקשינן דלמא ג"ש דקמה קמה להכי איצטריך עכ"ל, ועיין בספר אסיפת זקנים שם דף קע"ט ע"ד שכתב כן משם הרמב"ן והרשב"א והר"ן יעו"ש. והנה כי כן הוא הדין הכא דג"ש זו דגיזה גיזה כ"ע מודו בה דמסיני גמרי לה אלא דגמירי לה סתם, וקס"ד דאצטריך לרבות ראשית הגז בשור ובעזים, וכיון דלא אפשר לומר הכי דהא כתיב לעמוד ולשרת, ע"כ ג"ש זו אצטריך לדבר אחר, והנה כי כן י"ל דאחר האמת אדרבה ג"ש זאת איצטריך ללמד בכור מראשית הגז, דאף דאיכא סברא לומר דלענין בכור חייב בנוצה של עזים דאורחיה הוא בתלישה, מ"מ ילפינן מג"ש דראשית הגז דליכא איסור גיזה בבכור כי אם בכבשים ובשור בדרך גיזה ולא בדרך תלישה, דומיא דראשית הגז, דלשון גיזה דכתיב ביה אינו אלא ברחלים, דאע"ג דכפי זה היינו יכולים לומר דאף בשור ליכא איסור גיזה דומיא דראשית הגז מג"ש, מ"מ הא איכא קרא דלא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ליתן את האמור של זה בזה, ולא ילפינן מג"ש אלא למעט נוצה של עזים בלבד: ואולם זו היא שקשה דהתינח מתני' דר"י בן המשולם לענין בכור, אבל לרב דאמר דכנגדו ביו"ט מותר משום דתולש הוי כלאחר יד ולא חלק כלל בין כבשים לעזים קשה, דהא בעזים איך מותר לתלוש ביו"ט כיון דאורחיה בתלישה ולא חשיב כלאחר יד. אשר ע"כ נראה דמעיקרא קושיא ליתא לא לעיקר מתני' ולא לרב, דהא דאמרי' התם דנוצה של עזים אורחיה בתלישה, הוא בגוזז כל גוף הבהמה דבצמר הדק אשר עושים בגדים נאים ממנו אורחיה בתלישה, ומש"ה נקרא נוצה לפי שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולין, אבל השער שבעזים דמקרי שער ולא נוצה אשר ממנו עושים השק אורחיה בגיזה ולא בתלישה. וכן נראה מדברי התוס' בפרק ב"מ (דף כ"ז ע"א) ד"ה ונוצה וכו' שכתבו וז"ל, ותירץ ר"י דשק הוי מן השער של עזים, וההיא מקרי שער ולא נוצה, ומן הדק דאיקרי נוצה עושים בגדים ולא שק, ועל שם שמורטין אותה כמו נוצת התרנגולים קרי להו נוצה עכ"ל, דמשמע דהשער שאינו נקרא נוצה אינו ע"י תלישה כמו שהוא הדק ממנו, דאם השער ג"כ הוא ע"י תלישה למה לא נקרא נוצה כיון שמורטין אותו בעוף, וא"כ בתולש מן הצואר לעשות מקום לשחיטה הוא תולש שערו, שהעזים יש להן שערות סביבות הראש והצואר, והשערות הם המעכבים השחיטה ותולש אותם לעשות מקום לסכין, ותלישה דאותם שערות הויא שלא כדרכה דאורחיה בגיזה ע"י כלי, וכל שתולש בידו תולש לאו כגוזז דמי לענין בכור, ולענין יו"ט כלאחר יד הוי ומותר:
ואולם אכתי קשה דהר"ם בפ"א מהל' מעילה הביא שם בדין י"א, דין השוחט בכור דתולש את השער מכאן ומכאן, ובדין ז' כתב כל קדשי מזבח אסורים בגיזה ועבודה וכו' ותולש אינו כגוזז עכ"ל, דדברי הר"ם אלו הוא כולל אפילו בתולש משאר הגוף, וא"כ אמאי לא ביאר לומר דדוקא בכבשים או בשער של עזים, אבל בנוצה של עזים כיון דאורחיה בתלישה כגוזז דמי. וע"כ צ"ל דס"ל להר"ם כמו שכתבנו דג"ש דגיזה גיזה דבכור וראשית הגז ג"ש גמורה היא, וילפינן מראשית הגז דמה ראשית הגז לא שייך גיזה בנוצה של עזים, כ"כ לענין איסור גיזה דבכור וקדשים: