מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק ב
והנה בפ' ראשית הגז (דף קל"ז ע"א) עלה דמתני' דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים, אמרי' דה"ט דגמרינן גיזה גיזה מדכתיב ומגז כבשי וגו', ופריך ונילף גיזה גיזה מבכור דכתיב לא תעבוד בבכור שורך וגו' וכו', ומשני אמר קרא תתן לו ולא לשקו, ופריך אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב, ומשני בעינן גיזה וליכא, ופריך מאן שמעת ליה האי סברא ר"י הא מודה ר' יוסי במידי דאורחיה, ומשני אלא כדאמר ר"י בן לוי לעמוד לשרת דבר הראוי לשירות וכו', ואמרי' התם עוד תני חדא גוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור, ותניא אידך שוטף את הרחלים חייב, ומשני ל"ק הא רבנן הא ר"י דתניא וכו' ע"כ:
הנה קודם בואי להבין סוגיא זאת עם שמעתין, אגב אורחין ראיתי להרב הגדול מרן זקני זצוק"ל בספר גופי הלכות בסי' קי"ז שהקשה בסוגיא זאת וז"ל, תו דלפי האמת דילפינן לדרבי יהושע בן לוי מלעמוד לשרת א"כ לו ולא לשקו למה לי וצ"ע עכ"ל. ואני תמיה על מרן איך אישתמיט מיניה מאי דאמרינן בפרק במה מדליקין (דף כ"ה ע"ב), דהא דתרומה טמאה יכול ליהנות ממנה הכהן להסיקה תחת תבשילו, רב נחמן בר יצחק אמר אמר קרא תתן לו ולא לאורו מכלל דבת אורו היא ע"כ, ופסוק זה דתתן לו קאי אתרומה ואראשית הגז דכללן הכתוב בנתינה אחת, כדכתיב בפרשת שופטים ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו, והכא בסוגיא דחולין קס"ד לומר דקרא דתתן לו דרשי' נמי לו ולא לשקו, דאף דהא דרשינן מיניה תתן לו ולא לאורו לענין תרומה, מ"מ תתן לו הוא מוסב על שניהם גם על ראשית הגז, ואילו תיבת לו לא קאי אלא לענין תרומה, למה כלל בו ראשית גז בהדיה, לימא קרא ראשית דגנך תתן לו וראשית גז צאנך, וממילא מובן דגם ראשית הגז תתן לו, ומדכתיב תתן לו לבסוף ש"מ דתיבת לו למעט בראשית הגז אתא, וע"כ דלו ולא לשקו ממעט, זה הוא מאי דס"ד דש"ס לומר. ואולם אחר האמת דהא ילפינן ליה מדריב"ל, פשיטא דתתן לו לא איצטריך למעט אלא לענין תרומה, ומאי דנקט תתן לו לבסוף לאו למעט לענין ראשית הגז אתא, אלא על עיקר הנתינה דגם ראשית הגז תתן לו כפשטיה דקרא: