מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מא ס"ק א
ובעיקר דינו של רבינו שמתיר לתלוש מן העוף קודם שחיטה מטעם זה, יל"ע דנהי דסופו של יו"ט לדחות אחר שחיטה אצל מלאכה זאת, מ"מ נימא דאסור לתלוש קודם שחיטה, דחיישינן דלמא ימלך ואחר שיתלוש יחזור בו מאיזה סבה ולא ישחוט אותה, ונמצא שחלל יו"ט במלאכה דאורייתא למפרע בלא צורך אוכל נפש, דאע"ג דקי"ל כב"ה דלא גזרינן דלמא אתי לאמלוכי כדאמרינן בפ"ק דביצה (דף י' ע"א), גבי מתני' ב"ש אומרים לא יטול אא"כ נענע מבעוד יום וכו', וכן אמרי' עוד שם (דף י"א ע"א) יעו"ש, וכן מתבאר שם מכמה דוכתין דלב"ה לא גזרינן דלמא אתי לאמלוכי, ושם בפ"ק דביצה (דף ז' ע"ב) גבי מאי דאיפליגו רבה ורב יוסף אליבא דב"ש דלרבה אומרים לו שחוט חפור וכסה ולרב יוסף אומרים לו חפור שחוט וכסה, ואמרי' דבהא פליגי דכ"ע אית להו לדרבי זירא, רבה סבר אי איכא עפר למטה אין אי לא לא חיישינן דלמא ממלך ולא שחיט ולרב יוסף לא חיישינן, וכתב רבינו שם במלחמת ה' דהיינו טעמא דרב יוסף דלא חיישינן לאמלוכי אף דב"ש בכולה מכילתין ס"ל דחיישינן לאמלוכי, משום דשאני הכא שסמוך לחפירה שחיטה ולא אתי לאמלוכי יעו"ש, וא"כ כל שכן הכא דהוי טפי סמוך לשחיטה דתיכף לתלישה שחיטה ופשיטא דלא חיישינן דאתי לאמלוכי: מ"מ י"ל דכ"ז הוא באיסור מלאכה דרבנן כמו מוקצה וטורח יו"ט, וההיא דיחפור ויכסה הא מוקמינן לה התם בעפר תחוח וביש לו דקר נעוץ מבעוד יום דאינו אלא איסור מדרבנן, דהא מתבאר שם (דף ט' ע"ב) דהאי אוקמתא הוא אפילו לב"ש דדוקא ביש לו דקר נעוץ מבעוד יום, אלא דהחילוק הוא דלבית שמאי אפילו לכתחלה ולבית הלל דוקא בדיעבד, ומש"ה לא חיישינן לאמלוכי, דלו יהיה שימלך אינו אלא דעבד איסורא דרבנן, אבל בנדון דידן דאם ימלך ולא ישחוט נמצא דעבר אדאורייתא, דהתולש שלא לצורך אוכל נפש חייב משום גוזז, ואפשר דבכה"ג אפילו דסמוך לתלישה היא השחיטה חיישינן לאמלוכי:
וכיוצא לזה וגדולה מזו אמרי' בפ"ק דנדרים (דף י' ע"א), דהנודר לא לימא לה' קרבן דלמא אמר לה' ונמלך ולא אמר קרבן וקא מפיק שם שמים לבטלה, ותניא ר"ש אומר מנין שלא יאמר לה' עולה לה' מנחה וכו' ת"ל קרבן לה' ע"כ יעו"ש, הרי דמשום איסור תורה שלא יזכיר שם שמים לבטלה חיישינן דאפילו בדבור אחד שמא ימלך ולא ישלים דבורו, אף שהתחיל לומר לה' אדעתא שישלים לומר לה' קרבן, וכ"ש הכא לענין שחיטה דשכיח טפי שימלך אחר שיתלוש, דלפעמים יזדמן לו דבין תלישה לשחיטה שלחו לו דורון בשר או עוף שחוט ולא איצטריך ליה ולא ישחוט אותה, ונמצא שחלל יו"ט על מגן, ואמאי לא אסרינן ליה לתלוש מפני חששא זאת. ואפילו את"ל דלא חיישינן לאמלוכי בכה"ג, מ"מ ליחוש שמא יארע שום פיסול בשחיטה שימצא הסכין פגום אחר שחיטה והויא נבילה דחיישינן שמא בעור נפגמה, וקי"ל הכי אפילו בעוף כדאמרי' [בטויו"ד] בסי' י"ח, או שנפסלה השחיטה מחמת הגרמה או עקור או באחד מהדברים הפוסלים השחיטה ונעשית נבילה, ונמצא למפרע דחלל יו"ט בלא צורך אוכל נפש: