אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מ (השני) ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מ (השני) ס"ק ב

אות מ (השני) ס"ק א

והנה עיקר יסוד דין זה דס"ל לרבינו דגם בעוף מותר לתלוש קודם שחיטה, הוא משום מ"ש דתולש לא הוי משום עוקר דבר מגידולו, דהא תולדה דקוצר לא הוי אלא תולש מן הקרקע, אבל התולש מן בעלי חיים משום גוזז הוא דמיחייב בלחוד, ואין חילוק בין מחיים לאחר שחיטה. ויש לתמוה דבירושלמי בפ' כלל גדול מבואר בב' מקומות איפכא, דאמרינן התם [ה"ב] רבנן דקסרין אמרין ההן דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר ע"כ, ועוד דאמרי' התם [סוף ה"ב] דפיסקא [דהממחקו] דהמעבדו וכו' דהחולב והרודה חלות דבש לרבי אליעזר חייב משום קוצר יעו"ש, הרי מפורש דהירושלמי ס"ל שכל שמבדיל דבר מחיותו חייב משום קוצר. ואף דבתלמודא דידן אמרי' בשבת (דף צ"ה ע"א) דחולב חייב משום מפרק ולא משום קוצר, הרי כתב רש"י שם בד"ה מפרק וכו' וז"ל, ואית דאמר תולדה דקוצר, ולא היא דלאו מחובר הוא אלא פקיד ועקיר וקאי בעטיני הדד כתבואה בקשיה, ולשון מפרק נמי לא שייך למימר אלא לשון תולש עכ"ל. הרי מתבאר דדוקא משום דלאו מחובר הוא דאמרי' דלא חשיב קוצר, אבל בדבר המחובר אפשר דש"ס דילן נמי ס"ל כהירושלמי דהמבדיל דבר מחיותו אפילו מבעלי חיים חייב משום קוצר, וי"ל דאף לרבנן דפליגי אר"א וס"ל דחולב אינו אלא משום שבות הוא משום דלאו מחובר הוא, אבל בדבר מחובר אפילו רבנן מודו דחייב משום קוצר לסברת הירושלמי. ובפרק שמונה שרצים (דף ק"ז ע"ב) אמרי', אמר שמואל הושיט ידו למעי הבהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב משום עוקר דבר מגידולו יעו"ש:

שוב ראיתי להרשב"א בחי' שם בפ' שמונה שרצים שכתב משם רבינו הרמב"ן וז"ל, הא דאמרינן במושיט ידו למעי בהמה וכו', הקשה הרמב"ן ז"ל דהא תולש כנף מן העוף כשהן חיים לא מחייבינן תרתי, חדא משום עוקר דבר מגידולו וחדא משום גוזז, וכן הנוטל שערו או שפמו וצפרניו, דאלמא ליכא משום עוקר דבר מגידולו אלא בגידולי קרקע, כמו שאין דישה אלא בגידולי קרקע, והכי נמי משמע בבכורות גבי תולש צמר מבכור דתולש לאו היינו גוזז, וכנגדו ביו"ט מותר דלית ביה משום עוקר דבר מגידולו, ולפיכך פי' הוא ז"ל דדלדל את העובר משום נוטל נשמה וכו', ומה שאמרו בירושלמי פרק כ"ג רבנין דקסרין אמרין ההן דצד נונא וכו', לא אתי בשיטתא דגמרא דילן עכ"ל, הרי מפורש הכא דרבינו דחה הירושלמי הנזכר מהלכה דלא אתי כשיטת תלמודא דידן:

ואולם לא תעזוב נפשי לשאו"ל, כי לכאורה נראה דיש לדחות כל הראיות שהביא רבינו לדחות הירושלמי, דמה שהביא מהתולש כנף מן העוף כשהן חיין דלא מחייבינן תרתי, מנין לו לרבינו דדין התולש כנף מן העוף הוא בעודנו חי, הא הירושלמי עצמו דס"ל דהמבדיל דבר מחיותו חייב משום קוצר, הביא ג"כ הא דהתולש כנף מן העוף דלא מחייב תרתי, כמו שמפורש מהירושלמי הנזכר בדברי רבינו בשמעתין, וע"כ צ"ל דמיירי בתולש מן המתה דליכא אלא משום גוזז, דכבר כתבנו דרבינו ס"ל דמאי דאמרינן התם דתני התולש מן המתה וכו' מיירי בעוף, ונקט מתה דאורחא דמלתא לתלוש מן המתה ולא מן החיה, וא"כ הא דתניא התולש כנף מן העוף הוא במתה נמי, כיון דבירושלמי ע"כ צ"ל דמיירי במתה מנין לנו לומר דתלמודא דידן ס"ל דבתולש מן החי מיירי, דכל דאפשר למהדר להשוות סברת תלמוד דידן להירושלמי מהדרינן: גם מה שהביא מההיא דהנוטל שערו או שפמו וצפרניו, לא הבנתי ראייתו כלל, דהא דסוף פרק המצניע (דף צ"ד ע"ב), פליגי ר"א ורבנן במתני', דהנוטל צפרניו זו בזו או בשניו וכן שערו וכן שפמו דר"א מיחייב וחכמים אוסרים משום שבות, דאי כוונתו להביא ראיה מדרבנן דסבירא ליה דלא מחייב כלל, מה ראיה היא הא רבנן אפילו משום גוזז לא מחייבי, וע"כ היינו טעמא משום דלאו אורחייהו בכך ליטלם בידו או בשניו, וכל דלאו אורחיה הוי כלאחר יד ופטור, ואם כן ה"ה משום קוצר דלא מחייב מטעם זה כיון דלאו אורחייהו בהכי, דבתולש מן הקרקע נמי כל שתלש שלא כדרכו חשיב כלאחר יד ופטור, כדאמרי' בפ' כלל גדול (דף ע"ג ע"ב), אמר רב פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ונתר תמרי חייב שתים וכו', רב אשי אמר אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך, וכתב רש"י אין דרך תלישה ופריקה בכך ע"י זריקה אלא או ביד או בכלי ותולש כלאחר יד הוא ופטור יעו"ש. ואי כוונתו להביא ראיה מדרבי אליעזר דמחייב, אין כאן שום ראיה, דאפשר לדחות דלרבי אליעזר מחייב תרתי משום גוזז ומשום עוקר דבר מגידולו, דמחייב סתם קתני. ועוד דאפשר דר"א משום עוקר דבר מגידולו דוקא הוא דמחייב, דאפשר דס"ל דאין כאן משום גוזז, דלא שייך גוזז אלא בצמר בהמה או בכנף עוף ולא באדם, וכמ"ש רש"י שם גבי מאי דאמרינן מהו דתימא רבנן בכלי נמי פטרי דכתב, דה"ט משום דאין כאן משום גוזז יעו"ש, באופן דלע"ד איני מוצא שום ראיה ממתני' הזאת. וכיון דמתני' היא אי אפשר דהירושלמי דס"ל דהמבדיל דבר מחיותו חייב משום קוצר דליהוי סברתם דלא כמתני', וע"כ צריך ליישב הדבר ע"ד האמור, כי היכי דלא תקשי מתני' להירושלמי, וא"כ מה שנאמר בעד הירושלמי נאמר ג"כ בעד הש"ס דילן, ומה ראיה היא זאת למשוי פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן. גם מה שהביא רבינו משמעתין דבכורות דבריו תמוהים טובא, דהא מפורש בשמעתין דטעמא דכנגדו ביו"ט מותר ולא אסרינן ליה משום עוקר דבר מגידולו, הוא משום דתולש לאו כגוזז, וכיון דלאו אורחיה בתלישה, כלאחר יד הוא ופטור אבל אסור הוא, ומשום שמחת יו"ט התירו לגמרי, וכבר כתבנו דבתולש מן הקרקע נמי כל שתלש שלא כדרכו חשיב כלאחר יד ופטור, וא"כ מנ"ל לרבינו דמאי דאמרי' בגמ' בשמעתין, דבשבת ויו"ט איכא משום עוקר דבר מגידולו לאו דוקא, אלא משום גוזז דוקא הוא, באופן דדברי רבינו שהביא הרשב"א הם תמוהים, ומהתימה על הרשב"א שהביא דבריו ולא הרגיש כלל לומר דאין ראיותיו מספיקות לדחות סברת הירושלמי מהלכה:

עוד יל"ע על דברי רבינו שהביא הרשב"א, דאמאי לא הביא ראיה מן התוספתא דפ"ט דשבת שהביא רבינו בשמעתין, דקתני הגוזז מן הבהמה מן החיה ומן העופות אפילו מן השלח חייב, דמדכייל הגוזז מן השלח בהדי הגוזז קודם מיתה, שמע מינה דשניהם שוים דבשניהם לא מחייב אלא משום גוזז, דהא הגוזז מן המתה לא מחייב אלא חדא משום גוזז, אבל בגוזז מן החי אם איתא דאמרינן דחייב משום עוקר דבר מגידולו חייב ב', אחד משום קוצר ואחד משום גוזז, ואיך כלל אותם התנא גוזז מן המתה בהדי גוזז מן החי, ומדכייל להו תנא ש"מ דאפילו הגוזז מן החי אינו חייב אלא א' משום גוזז, דלע"ד ראיה זאת עדיפא טפי מהראיה שהביא מההיא דהתולש כנף העוף, כיון דהתם אפשר לדחות דמיירי בתולש מן המתה כאמור:

וי"ל דהא קתני הגוזז מלא הסיט כפול חייב, ובשיעור זה דמלא הסיט כפול שהוא שיעור חיוב גוזז, אפילו הגוזז מן החי אינו חייב משום קוצר, דהא אי אמרי' דהתולש מן בעלי חיים נמי עוקר דבר מגידולו וחייב משום קוצר, צריך שיתלוש מן הצמר שיעור כגרוגרת שהוא שיעור הקוצר, ופשיטא דשיעור מלא הסיט הוא פחות משיעור גרוגרת, דהא שיעור מלא הסיט הוא כדי לטוות ממנו חוט שאורכו כרוחב הסיט כפול, כמ"ש הר"ם בפ"ט מהל' שבת [ה"ז], ושיעור חוט זה ובפרט חוט דק יכול לטוות כרוחב הסיט בפחות משיעור גרוגרת, וכיון שכן י"ל דמש"ה כייל להו, דלענין שיעור זה דמלא הסיט אפילו הגוזז מן החי אינו חייב אלא אחת. ובהכי יש לדחות נמי ראיית רבינו מההיא דהתולש כנף מן העוף, דאפילו נאמר דמיירי בתולש מן החי, מ"מ י"ל דמיירי בתולש שיעור שמתחייב משום גוזז, וליכא שיעור משום קוצר ועוקר דבר מגידולו:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה