אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מ (השני) ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מ (השני) ס"ק א

אות מ ס"ק ו

מתני' [כד, ב] ר' יוסי בן המשולם וכו'. גמרא אמר רב הלכה כר' יוסי וכו': מה שכתב רבינו, אשכחן לחד מרבוותא דשמע לה מינה דבעוף כנגדו ביו"ט אסור והכין כתב השוחט בהמה וכו', אבל בעוף לא ימרוט וכו', הם דברי הר"ם בפ"ג מהל' יו"ט [ה"ג]. ורבינו חלק עליו, ועיקר טעמו משום דתולש תולדה דגוזז הוא, וגוזז חיוביה בין מקמי שחיטה ובין לאחר שחיטה, וכיון דסופו של יו"ט לדחות אצל מלאכה זאת לאחר שחיטה, אמאי לא יתלוש מקמי שחיטה. והא דגוזז חייב אפילו אחר השחיטה, הביא רבינו ראיה מהתוספתא דפ"ט דשבת [ה"א], דקתני הגוזז אפילו מן השלח חייב, דהכוונה דהגוזז אפילו מן העור של הבהמה לאחר שהופשט חייב. עוד הביא רבינו ראיה מהירושלמי דפרק כלל גדול [ה"ב], דאמרי' תדע לך שהוא כן דתני התולש מהמתה תלישתה זו היא גיזתה, הרי מפורש דהתולש מן המתה חייב:

וצריך להבין למה הוצרך להביא רבינו ראיה מהירושלמי נמי כיון דברייתא מפורשת בתוספתא היא. ונראה פשוט דרבינו סבירא ליה דהא דאמרי' בירושלמי, דתני התולש מן המתה תלישתה זו היא גיזתה, מיירי בתולש מן העוף לאחר מיתה, דדוקא בעוף בתולש לאחר מיתה חייב דאורחיה הוא כדמסיק בשמעתין, אבל בתולש מן הבהמה אחר מיתה דוקא גוזז חייב, אבל בתולש אפילו אחר מיתה לאו אורחיה הוא וחשיב כלאחר יד ופטור, והא דנקט הירושלמי התולש מן המתה, אורחא דמלתא נקט דסתם תולש כנף מן העוף הוא אחר מיתה, והא דתניא התולש כנף והקוטמו וכו' חייב שלש, מיירי נמי בתולש אחר מיתה, וע"ז מייתי רבינו מהירושלמי, דאילו מהתוספתא אין ראיה אלא בגוזז מן הבהמה, אבל מן העוף אחר מיתה אין ראיה, ומהירושלמי יש ראיה. וכן מתבאר מדברי רבינו שסיים אחר לשון הירושלמי וז"ל, כך היא גמרא דמערבאי ומתפרש בה בהדיא דתולש מן העוף לאחר מיתה חייב משום גוזז כדמחייב מחיים, וכדתניא גבי בהמה אפילו מן השלח עכ"ל, הרי מפורש דהירושלמי סבירא ליה דמיירי בעוף. וא"כ יצא לנו לענין דינא דס"ל לרבינו דאין שום הפרש בין תלישה מחיים לתולש אחר מיתה, דבעוף זה וזה שוין דתולש חייב כיון דאורחיה הוא, ובבהמה זה וזה שוין דתולש פטור ואפילו אחר מיתה לאו אורחיה בתלישה. וזה דלא כמ"ש הט"ז באו"ח סי' של"ו בס"ק י', שצריך אדם ליזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא יתלוש שער ממנו שיש בו חיוב חטאת, דהכי איתא בירושלמי התולש מהבהמה מתה חייב שתלישה זו היא גיזתה עכ"ל:

והנה הרב הוסיף בדברי הירושלמי התולש מהבהמה, שאין לשון הירושלמי כן אלא סתם התולש מן המתה, משום דס"ל בפשיטות בפי' הירושלמי דמיירי אפילו בבהמה, וכן כתב הרב קרבן העדה דאפילו בבהמה מיירי, דאע"ג דמסקנא דשמעתין דתולש דבהמה לאו אורחיה היינו מחיים, אבל במתה אורחיה בתלישה כעוף מחיים. ואולם לפי מה שהעלינו מדברי רבינו אינו כן, דבבהמה אין חילוק כלל דאפילו אחר מיתה תולש פטור דלאו אורחיה כלל. וראיתי להרב יד אהרן בסי' של"ו בהגהת הטור שהשיג על הט"ז, דנראה דהירושלמי הזה הוא דלא כהלכתא, דהא מתלמודא דידן נראה [להיפך], דמשמעתין דבכורות מבואר דהתולש מן הבהמה לאו היינו גוזז ולאו אורחיה, ותמה על הט"ז איך לא שת לבו לש"ס דילן יעו"ש. אחר המחילה לא דק דהא דמסקינן דתלמודא דידן דתולש בבהמה לאו אורחיה, י"ל דהיינו דוקא מחיים אבל לאחר מיתה אורחיה בתלישה ותלישתה זו היא גיזתה כדברי הירושלמי. ומ"ש הרב הנזכר שם דמדברי הר"ם בפ"ט מהל' שבת [ה"ז] נראה דהתולש בין מן החי ובין מן המת אין בו חיוב חטאת, האמת אתו שמשמע כן מדברי הר"ם, אך מ"ש דהר"ם דחה הירושלמי מקמי הש"ס דילן אינו כן, אלא די"ל דהר"ם נמי ס"ל בפירוש הירושלמי כדעת רבינו דמיירי בעוף דוקא:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה