אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות מ ס"ק ו

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מ ס"ק ו

אות מ ס"ק ה

והנה הטור כל ספיקות הגר פסקם כל אחד במקומו, ענין ספק פדיון הבן בסי' ש"ה, וספק בכור בהמה טהורה בסי' שי"ח, וספק פ"ח בסי' שכ"א, וספק חלה בסי' ש"ל, אלא שצריך טעם אמאי לענין חלה לא הביא דברי הרא"ש אביו שכתב שיכול למוכרה לכהן. ומהתימה על הרב כנה"ג שבסי' ס"א בהגהת הב"י אות ס"ג כתב, דהטור דין בכור פ"ח לא הביאו דמדין בכור בהמה טהורה נלמד יעו"ש, והוא תימה דכבר הביאו בסי' שכ"א: ועיין במ"ש הרב מ"ל בפרק עשירי מהלכות תרומות דין י"ד שכתב, דלענין ספק תרומה אם יכול למוכרה או לא נלמד מדין חלה לענין גר דאמרי' בירושלמי, והדבר קשה דלענין ספק תרומה הוא מפורש בדברי הר"ם בפ"ה מה"ת דין כ"ג, והוא מהירושלמי דפ"ג דתרומות [מ"ב], ומהתימה דדין זה דפ"ה מהלכות תרומה הזכירו הרב שם בתחלת דבריו.:

וראיתי להרדב"ז בפ"ח מהלכות בכורים [ה"ט] שהקשה בדין ספק חלה דגר, דבחלה בזמן הזה דמדרבנן אמאי לא אמרי' דספיקא דרבנן לקולא, וכתב וז"ל, ונראה דלתרץ קושיא זאת כתב רבינו לפי שהוא עון מיתה, כלומר כיון דחמיר כולי האי החמירו בספיקו ונכון הוא, אלא שצריך לדקדק אם נאמר כן בכל עון מיתה עכ"ל. כנראה שנסתפק הרב דבכל עון מיתה יהיה כן דספיקא לחומרא, והוא תימה דמשנה שלימה שנינו בפרק ג' דתרומות [מ"א], גבי ספק אם החמיצה עד שלא תרמה וכו' דתרומה ויחזור ויתרום, וקתני [שם מ"ב] נפלו ב' למקום אחד מדמעות כקטנה שבשתיהן יעויין שם. ויש לעיין כיון דספיקא דאורייתא הוא אמאי אינה מדמעת אלא כקטנה, וצ"ל דכיון דמן התורה חד בתרי בטיל, ומה שאין התרומה עולה אלא באחד ומאה אינו אלא מדרבנן אזלינן לקולא כדין כל ספק דרבנן, וכמו שכתב הרדב"ז עצמו בפ"ה מהל' תרומות בדין זה [הכ"ג] יעו"ש, ואם איתא הרי תרומה איסור מיתה היא דחמיר ואמאי אזלינן לקולא:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה