מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות מ ס"ק ג
והנה במאי דאמרינן [חולין קלד, ב] ראשית הגז וכו' ופדיון פטר חמור לפטור, פירש"י דפטר חמור מפריש טלה והוא שלו. ויל"ע דמ"ש בפטר חמור דתני לחיוב ולפטור, דחייב להפריש שה להפקיע איסורו ופטור ליתן לכהן, וגבי בכור בהמה טהורה, אמאי לא תני נמי לחיוב ולפטור, דזה פשוט דספק בכור המע"ה ואין הכהן יכול להוציא מידו, אלא דמספק אסור לשחטו עד שיפול בו מום וכמ"ש רש"י, וכן נמי בחלה אמאי לא קתני פיטור דאינו נותנה לכהן אלא מוכרה לכהן, כמ"ש בירושלמי בפ"ג דחלה [ה"ד], וכן כתב הרא"ש בפסקיו בשמעתין [חולין שם סי' ט'], וכיון דגבי חלה ובכור בהמה טהורה שייך פטור דפט"ח, מאי אולמיה דפטר חמור דתני ליה לפיטור משא"כ הנך. ולפי סברת הר"ם בפ"ב [ה"ו] ובפ"ה [ה"ג] דהלכות בכורות, דס"ל דקי"ל דספק בכור אם תקפו כהן אין מוציאין מידו, ומתבאר מתשובת הרשב"א ח"א סי' שי"א, דאפילו לסברת הר"ם בספק פ"ח אם תפס הכהן השה שפדאו מוציאין מידו, כיון דמעיקרא השה הא איתחזק ביד בעלים ובחזקת בעלים הוא, וכשנפל ספק אי יצא מרשותו ע"י פדיון הפ"ח או לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא, משא"כ כשתפס הבכור עצמו דקדושה הבאה מאליה הוא משעה שנולד, לא איתחזק ביה ישראל יותר מכהן ולא כהן יותר מישראל יעו"ש, וגדולה מזו העלה הרדב"ז בפי"ב מהלכות בכורים דין כ"ג, דדעת הר"ם בספק פ"ח דאפילו תפס הפטר חמור עצמו מוציאין מידו יעו"ש, וא"כ נמצא דאלים פיטור פטר חמור דמוקמינן לה בחזקת הבעלים לגמרי, עד כי אפילו תפסו הכהן מוציאין מידו, וכל כי הא דהוי פיטור גמור דבשום צד אי אפשר שיזכה בו הכהן תני לה גבי פיטור, משא"כ בבכור בהמה טהורה וחלה דאינו פיטור גמור, שאם תפס הכהן החלה או הבכור אין מוציאין מידו, וכיון דאינו פיטור גמור לא תני לה גבי פיטור:
ואפשר להמתיק דרך זה אפילו לסברת החולקים על הר"ם, וס"ל דספק בכור וכן שאר מתנות כהונה אם תפס הכהן מוציאין מידו, בהקדים מ"ש ברפ"ב דמכילתין [אות ט"ז או"ק א'], דמדברי הראשונים שהביא הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים בספ"ק דכתובות (דף ט"ו ע"ב) מתבאר, דגבי גוי לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה קמא, דגוי לית ליה חזקה דממונא יעו"ש באורך, ונקדים עוד דודאי דעת הסוברים דבספק בכור מוציאין מידו, היינו משום דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת הבעלים, דאע"ג דמשעה שנולד הבכור לא איתחזיק ביה ישראל יותר מכהן ולא כהן יותר מישראל דכממון המוטל בספק חשיב, וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל לדעת הר"ם, מ"מ שאר הפוסקים ס"ל דהישראל איתחזיק ביה יותר, דהא איתחזיק באמו שמכוחה יצא הולד, וגם הולד בהיותו במעי אמו דאכתי חולין הוא בחזקתו עומד, דאם רוצה למכור הבהמה עם עוברה יכול למכרה, ויש לו תועלת בדמי העובר, וגם אם רוצה לשחוט אותה בהיותה מעוברת הולד חולין וזוכה בו, באופן דגם בוולד עצמו אית ליה חזקה, וכ"ש בשאר מתנות כהונה דבכל ספק אשר יסתפק אי חייב ליתן לכהן הוא המוחזק, דבתחלה קודם הפרשת המתנות בחזקתו הם עומדין, וכיון דיש לישראל חזקת ממון מש"ה אפילו אם תפס הכהן מוציאין:
והנה כי כן בספיקות של גר אי קודם שנתגייר נולד הבכור ועשה עיסתו או אחר שנתגייר, ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה כיון דבעודו גוי אין לו חזקת ממון, וכיון דליכא למיקם עלה דמלתא באיזה שעה נולד הבכור או גלגל העיסה, דאפשר דתכף דנתגייר היה ולא היה שעת הכושר ושום שהות להיות מוחזק אחר שנתגייר באמו ובולד במעי אמו או בעיסה קודם גלגול, א"כ ליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה, דאף דאפשר דהיה שעת הכושר ושהות להיות מוחזק אחר שנתגייר, מ"מ הרי חזקתו מספק, וכל דליכא חזקת ממון ברורה לא שייך אוקי ממונא בחזקת מריה. וא"כ אפילו להחולקים על הר"ם, בספק גר לענין בכור בהמה טהורה ולענין חלה אי תפס הכהן אין מוציאין מידו כיון דליכא חזקת ממון ברור, ומש"ה לא תני להו גבי חיוב ופטור, משא"כ בפדיון פטר חמור דתני לה נמי גבי פיטור, דהא אחר שנתחייב ונסתפק לנו אימתי נולד הפטר חמור, מפני הספק אנו מחייבים אותו לפדותו בשה, ובאותה שעה שהוא גר הרי כל ממונו בחזקתו כדין ישראל, ונמצא דבשעת פדיה השה שפדה בו בחזקתו, ואיכא למימר בו אוקי ממונא בחזקת מריה קמא, וא"כ אם תפס הכהן השה מוציאין אותו מידו, וכיון דהפיטור הוא פיטור לגמרי תני לה גבי פיטור כאמור: וראיתי בספ"ק דמסכת גרים [הי"א] הנדפס מחדש בספר הבהיר שמחת הרגל, דתני הכי, הא כיצד נולד לו בן בכור עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ואם ספק פטור, היה לו עיסה לעשות ושדה לקצור עד שלא נתגייר פטור ומשנתגייר חייב ואם ספק פטור ע"כ. וגבי היה לו עיסה לעשות קשה דהא ספק איסורא הוא ואיך קתני פטור, וצ"ל דהאי פטור דקתני הוא כפיטור פטר חמור דתני ר' חייא, דהיינו דלענין איסור מפריש טלה ופודהו אבל פטור ליתן, דלענין חלה נמי חייב להפריש אלא דפטור ליתן לכהן ומוכרה לכהן כדאמרינן בירושלמי כנז"ל, אלא שהוא קצת דוחק כמבואר: וראיתי להרב דמשק אליעזר בפרק הזרוע בשמעתין שכתב וז"ל, וה"ה דהוה מצי למימר ובכור בהמה טהורה משנסתאב לפטור, ובתוספות ז"ל משמע שהיה בגרסתם שלפניהם כך, ונמצא שצריך להגיה וחמש הן לפיטור, בכור בהמה טהורה משנסתאב ראשית הגז וכו', אבל יותר נראה לי לתרץ דבכור בהמה טמאה חשיב כתרתי משום דתרי גופי הם הבכור והשה, אבל בכור תם ונסתאב הכל בחדא גופא ולא קא חשיב אותם לתרתי עכ"ל. ולע"ד מדברי התוס' [חולין קלד, ב] בד"ה ראשית הגז וכו', שהקשו דליתני מתנות נמי לחיוב קודם שהורמו ולפטור אחר שהורמו, כי היכי דתני בבכור בהמה טמאה לחיוב ולפטור, נראה בבירור דלא ס"ל חילוק זה דתרי גופי לגוף אחד, דאל"כ מאי קשה ליה ממתנות הא מתנות החיוב והפיטור בגוף אחד הוא ומש"ה לא תני לה. ומ"ש הרב הנזכר דבתוספות משמע שהיה בגירסתם שלפניהם כך, לא ידעתי היכן מצא דברי התוספות אלו שמתוכם משמע הכי, דאדרבה מתוך דברי התוספות שהקשו גבי מתנות דאמאי לא תני חיוב ופיטור כי היכי דתני בבכור בהמה טמאה, משמע דגירסתם כגירסתנו דלא תנא אלא פדיון פטר חמור, דאל"כ עדיפא מינה הוי ליה למימר, דליתני במתנות כי היכי דתני בכור בהמה טהורה דדמי למתנות טפי דהוי בגוף אחד. ועוד יש להקשות דלפי הגירסא הזאת, אמאי כתב דצריך להגיה וחמש הם לפטור, הא אי תנא בכור בהמה טהורה ע"כ דתני נמי חלה לפטור, דאף דצריך להפריש מ"מ פטור ליתן ומוכרה לכהן כמ"ש בירושלמי וכתבו הרא"ש, וא"כ צריך להגיה ושש לפטור, וכבר כתבנו דלפי מאי דתני במסכת גרים חלה דוקא תני לפטור דהיינו דפטור ליתן ומוכרה לכהן. ולזה צ"ל דעכ"פ מחלה לא קשה אמאי לא תני לה לפטור כיון דאינו פטור גמור, דאפילו אם מוכרה לכהן מוכרה לו בזול לפי שאינו מאכל כל אדם, כמו שמתבאר בפ"ו דתרומות משנה ד' דדמי תרומה אינם שווים כדמי חולין, וכמ"ש רש"י בפרק הזהב (דף נ"ד ע"א) יעו"ש, וא"כ לעולם יש לו פסידא משא"כ בבכור, דהא ליתא דבבכור נמי אי אפשר בלא פסידא, דהא תנן בר"פ כל פסולי המוקדשין [בכורות לא, א] דבכור שהנאתו לבעלים אינו נמכר באיטליז וכו', וכתב רש"י דמשום הנאת הדיוטות לא מזלזלינן בקדשים לנהוג בהם מנהג חולין למוכרו באיטליז וכו', ואם יפסיד לית לן בה יעו"ש, וא"כ דא ודא אחת היא ובשניהם אי אפשר לו בלא פסידא, ואי תני בכור ה"ה חלה: