מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לט
והנה בהא דאמר ר"י בשמעתין [כד, א], דראה חזיר שכרוך אחר רחל דאסורה באכילה מספק, ואמרינן דה"ט דמספ"ל לר"י אליבא דרשב"ג, אי סבר רשב"ג יולדת מרחמת אפילו בחזיר דלאו מינה, דמוכח מזה דאי הוה פשיטא לן דאפילו יולדת אינה מרחמת במינה או שלא במינה היה מותר באכילה, מכח חזקה דאית ליה לרשב"ג דאנן סהדי דאינה מרחמת לבנה של אחרת. יש לדקדק דהא קי"ל בעלמא [יבמות קיט, ב] רובא וחזקה רובא עדיף. והכא איכא רובא לומר דחזיר זה לא נולד מן הטהור, דהא רוב בהמות במינן יולדות, וכדאמרינן בסוף פ' בהמה המקשה (דף ע"ז ע"ב) עלה דמתני' המבכרת שהפילה, מ"ט אר"א בריה דר"א רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה, ומיעוט בהמות דבר שאינו קדוש בבכורה ומאי ניהו נדמה וכו' ע"כ, הרי מפורש דרוב בהמות יולדות במינן דבר טהור כמותן ומיעוט יולדות מין טמא, וא"כ הכא דלא ידעינן אי חזיר זה ילדתו רחל זו או לא, שורת הדין נותן דליזיל בתר הרוב בהמות דעלמא דאינן יולדות אלא במינן, ואף רחל זו מן הרוב היא ולא ילדה דבר טמא, ואף דאיכא לפנינו חזקה דכרוך אחריה, מ"מ הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף: שוב ראיתי דלק"מ לפי מה שראיתי למהרימ"ט חא"ה סי' כ"ז שכתב, הא דאמרינן רובא וחזקה רובא עדיף היינו דוקא חזקה בסתמא, שאינה באה לא מכח סברא ולא מכח רובא, אלא דאמרי' העמד דבר על חזקתו כגון העמד טמא על חזקתו וכיוצא, אבל חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דבאה מכח סברא דחשיב כעדים דאנן סהדי שלא פרע, דהלואי שיפרע האדם בזמנו, עדיף מרובא יעו"ש, וא"כ הכא נמי כיון דחזקה זאת דרשב"ג הוא מכח סברא דאנן סהדי דלא מרחמא אלא על בנה, הך חזקה עדיפא מרובא ואזלינן בתר חזקה להתיר. ולע"ד מסוגיא זאת יש ראיה ברורה לסברת הרב מהרימ"ט, והרב לא מצא כ"כ ראיה ברורה ע"ז, כי אם מדברי התוס' בחולין [יא, א ד"ה מנא] לתירוץ הב', אבל לתירוץ הראשון אין כאן ראיה אלא מסברא קאמר לה יעו"ש:
ועפי"ז מינח ניחא מאי דפריך הש"ס בשמעתין, למאי דמשני לעולם פשיטא ליה הלכה כרשב"ג, מיהו מספ"ל אי סבר רשב"ג יולדת מרחמת או לא, דפריך אי הכי עד דאשמועינן חזיר לישמעינן טלה ולמלקי עליה משום אותו ואת בנו, דלכאורה צריך להבין דמאי אי אמרת בשלמא איכא דפריך אי הכי, הא אפילו למאי דס"ד לומר דמספ"ל אי הלכה כרשב"ג אי כרבנן קשה נמי, דעד דאשמועינן חזיר לישמעינן טלה, דכיון דאפשר דהלכה כרבנן אפשר דלאו בנו ולא לקי משום או"ב. אך לפי האמור א"ש, דלפי מאי דס"ד דאין חילוק בין ילדה ללא ילדה, אלא עיקר הספק הוא שמא הלכה כרבנן, א"כ לא שייך להקשות דלישמועינן טלה, דחזיר איצטריכא ליה לאשמועינן, דאפילו חזיר דאינו מינו ואיכא רובא דרוב בהמות יולדות במינן, ואיכא למימר דאפילו רשב"ג מודה דרובא וחזקה רובא עדיף, עכ"ז כל שהיא חזקה דאתיא מסברא עדיפא מרוב ואפילו בחזיר קאמר רשב"ג, אבל השתא דאמרת דעיקר הספק הוא לרשב"ג אי יולדת מרחמת, וקס"ד דאין חילוק בין מינה לשאינו מינה לאשמועינן טלה, שע"י זה אנו מבינים עיקר הספק שלו שהוא אי ילדה מרחמא או לא, משא"כ בחזיר דנקט דיש לטעות דעיקר הספק שלו הוא דלמא לא קאמר רשב"ג בחזיר מטעם דרובא וחזקה רובא עדיף, אפילו בחזקה דאתיא מסברא, והו"א דפטורה מן הבכורה דקאמר, לאו לגמרי קאמר אלא דפטור הבא אחריו ליתן לכהן דקי"ל בממון לא אזלינן בתר רובא, וכיון דאיכא מעוטא דיולדות שלא במינן המע"ה:
דבזה ניחא מ"ש הר"ם בפ"ד דהל' בכורות דין ח', והטור יו"ד סימן שט"ז וז"ל, ואפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר הרי זה פטורה מן הבכורה, דאע"ג דבגמרא משמע התם דטפי ראוי לפטור כשילדה כמין חזיר מכשילדה מינה, ואיך כתבו הם דהחידוש הוא אפילו בילדה חזיר. מ"מ י"ל דלא אמרינן בגמרא הכי אלא אליבא דרבנן דמרחמת דלאו דילה, והבא אחריו ספק בכור, דלדידהו ודאי דהחידוש הוא אם נאמר דפטור מן הבכורה אפילו במינה, אבל לרשב"ג לענין פטור בכורה, דלא נ"מ בין ילדה ובין לא ילדה דממ"נ פטורה, עיקר החידוש לפטור מן הבכורה הוא בחזיר, דאע"ג דאיכא רובא כנגד החזקה עכ"ז אמרינן דחזקה דאתיא מסברא עדיפא, ועיין להרב ל"מ שם ודו"ק: