מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לח ס"ק ב
והנה הא דקא מבעיא לן [בכורות כד, א] אי יולדת מרחמא לרשב"ג או לא, ונ"מ לענין למלקי עליה משום אותו ואת בנו, בעיא דלא איפשיטא כמ"ש רבינו, וכיון דספיקא הוי לכתחלה אין שוחטין ב' ביום א' ואם שחט אינו לוקה. וצריך טעם למה השמיט הר"ם דין זה בפי"ב מהל' שחיטה דין י"א, דאע"ג דכתב שם וז"ל, איסור או"ב נוהג בנקבות שזה בנה ודאי, ונאמר דכיון לומר דדוקא בדידוע בודאי שהוא בנה אבל בסתמא שהוא כרוך אחריה אינו נוהג, וה"ט מפני הספק, מ"מ היה ראוי לבאר הדין בפירוש דעכ"פ בדכרוך אחריה אסור לכתחלה לשחוט ב' ביום א', משא"כ במה שכתב דנוהג בשזה בנה ודאי, דמשמע דכשאינו על צד ודאי אינו נוהג כלל ואפי' איסורא ליכא, וזה אינו, דהא בעיין לא איפשיטא ולא ראיתי מי שהרגיש בזה: וראיתי לרש"ל בפ' או"ב סי' ח' שכתב וז"ל, והא דלוקה באו"ב דוקא בידוע דילדה, אבל משום כרוך אחריה לא סמכינן ללקות, דהא אפילו לענין בכור לא סמכינן אולד כרוך אחריה לחוד לומר שזהו ולדה ולפטור הבא אחריו מן הבכורה, אם לא שהיא נמי חולבת ומשום רובא דאינה חולבת אא"כ ילדה, א"כ לענין או"ב אין כאן ראיה שזה הוא ולדה עכ"ל. הנה מלבד דטעם זה שכתב דגבי בכור ה"ט בהצטרפות דרובא דאינה חולבת אא"כ יולדת, לא שייך אלא לסברת ר"ת [בכורות כ, ב תוד"ה חלב] ודעימיה דפסקו דחלב אינו פוטר דחיישינן למעוטא דרשב"ג הכי ס"ל, אבל לדעת הר"ם [פ"ד מה' בכורות ה"ח] ורבינו ודעימיה דחלב פוטר דלא חיישינן למעוטא, דרשב"ג מיירי כשראינו בהמה זאת שהיתה חולבת קודם לידה כמו שיבא לפנינו [אות מ' (הראשון) או"ק א'] בס"ד באורך, לא שייך טעם זה, דע"כ לדידהו סמכינן אולד כרוך אחריה בלחוד לומר שזהו ולדה, וכיון דלדידהו בכרוך אחריה סגי אפושי פלוגתא לא מפשינן, ומסתמא י"ל הכי לכו"ע דסמכינן אולד כרוך אחריה בלחוד. יתר על כן קשה על דבריו דהא בעיא דלא איפשיטא הוא בשמעתין לענין או"ב, דמבעיא לן בשכבר ילדה אי מרחמא או לא, ואפילו לרשב"ג דקים ליה דלא סמכינן אולד כרוך אחריה, ואמאי לא קאמר בפשיטות דלענין מלקות באיסור או"ב דמשום דכרוך אחריה אינו לוקה, כיון דבעיין לא איפשיטא ודנין בו כדין ספק מלקות: