מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לח ס"ק א
מתני' [כג, ב] רשב"ג אומר וכו':
גמ' אמר רב הלכתא בכוליה פרקין בר מפלוגתא ואוקימנא להא דרב אדרשב"ג וכו'. יש לדקדק מסוגיא זאת על מ"ש מהראנ"ח ז"ל, הביא דבריו הרב אבא מארי ז"ל בספר מענה לשון חלק ב' בלשון חכמים באות כ' סי' י' [אות רצ"ב], כי מלת כל בלשון חכמים לא תבא על פחות משלשה, כלל ולמד כן ממ"ש הרא"ש בספ"ק דברכות [סי' י"ג] בענין ברכות התורה, שכתב דלפי סברת ר"ת דברכת והערב נא אינה ברכה בפני עצמה, ל"ג הילכך נמרינהו לכולהו יעו"ש, דא"כ הכא דאמר רב הלכתא בכוליה פרקין, איך מוקמינן ליה דאדרשב"ג קאי הא בדברי רשב"ג ליתא אלא תרתי, רישא דהלוקח בהמה מניקה, וסיפא דהנכנס לעדרו וכו', דאינו חושש שמא בנה של זו בא אצל זו, דבסיפא איכא רבותא טפי דאפילו בדילדה לא מרחמא דלא שבקה דידה ומרחמא דלאו דידה, דמרישא לא שמעינן דין זה, אבל מ"מ ליכא אלא ב' דינים, וכיון דליכא שלשה איך שייך לומר הלכתא בכוליה פרקין, כיון דכל בלשון חכמים לא תבא על פחות מג': ויש ליישב דאף דבמתני' ובברייתא שהובאה בגמרא ליכא אלא ב' חלוקות בדברי רשב"ג, מ"מ בתוספתא בפ"ב דבכורות [ה"ז] הובא חלוקה שלישית וז"ל, וכן היה רשב"ג אומר המוסר בהמתו לכותי לרעות, אע"פ שאינו רשאי, ולשחרית בא ומצא זכרים בזקנות ונקבות במבכירות, אינו חושש שמא הביא כותי את בנה של זו אצל זו ואת בנה של זו אצל זו ע"כ, הרי דרשב"ג קאמר חלוקה אחרת, לאשמועינן דלא נימא דדוקא הבהמה מעצמה אינה מקרבת ומרחמא על בן אחרת, אבל ע"י אחר דהרועה הביא בע"כ בנה של זו אצל זו, הוה אמינא דאינה מרחיקה אותו ומניקה, קמ"ל דאף בכה"ג מרחיקה אותו ואינה מניקתו, דאפילו דהרועה מניח הבן בע"כ שתניקהו היא מרחקת אותו, ולפיכך המוסר בהמתו לכותי לרעות בהיותן מעוברות וילדו ברשות הכותי, אינו חושש שמא הרועה הביא הנקבות אצל המבכירות כדי שיפטר הישראל מליתן הבכור לכהן כדי לעשות תועלת לישראל או להכעיס להטעותו שלא יקיים מצות בכור, דכיון דלא מרחמת לבן חברתה דלא שבקה דידה ומרחמא דלא דידה, ע"כ אי היה הרועה מביא הנקבות המבכירות לא היו מקבלות ותכף היו מרחיקות אותן מאצלן, וזהו חדוש ג' דאפילו בע"כ אינן מקבלות ואינם מרחמות, וע"ז הוא דקאמר רב הלכתא בכוליה פרקין וקאי על הג' דינים דקאמר רשב"ג, ושייך לומר כוליה דהא איכא ג'. ואולם אכתי קשה מסוגיא זאת למהראנ"ח, דאמרינן דאי אמר הלכתא בכוליה פרקין ולא אמר הלכתא כר"י בן המשולם, הו"א אדר"י בן המשולם קאי, ומאי בכוליה פרקין דרבי יוסי תרתי אמר, הרי דאף דר"י לא אמר אלא תרתי שייך לומר לשון בכוליה פרקין אף דליכא תלתא: ודע דמאי דקתני בתוספתא הנזכר המוסר בהמתו לכותי אע"פ שאינו רשאי וכו', לאו דוקא כותי אלא ר"ל גוי, דהא אמרינן בפ"ק דע"ז (דף ט"ו ע"ב) דקתני בברייתא דאין מוסרין בהמה לרועה גוי ומוסרין בהמה לרועה כותי יעו"ש. וצ"ל אמאי לא הביא רבינו והר"ם ושאר פוסקים סיום דברי רשב"ג בחלוקה זאת הג' שהובא בתוספתא, דאף דבגמרא לא הביאו אותה אין ראיה לומר דמשבשתא היא, דהא כמה תוספתות לא הוזכרו בגמרא ופסקום הפוסקים. ובגמרא לא הביאו רישא דתוספתא זאת אלא לומר דאיכא פלוגתא בברייתא דרשב"ג ורבנן, ואע"ג דלזה לא היה להש"ס להביא סיפא דוכן היה רשב"ג אומר, י"ל דהביא גם סיפא אשר ממנה נראה דגם בסיפא דילדה ויש לה ולדה פליגי רבנן, דאיכא למימר דשבקה דידה ומרחמא דלא דידה, דאי לא תימא הכי מאי וכן היה רשב"ג אומר, דמשמע דרשב"ג לחוד הוא דאמר הכי, אלא ע"כ דרבנן פליגי נמי בסיפא ומייתי לה, דבהכי ניחא למאי דמוקמינן לדרב אדרשב"ג דהא איכא תרתי דפליגי בה רבנן והלכה כרשב"ג, דאי לא לא שייך לומר הלכתא בכוליה פרקין דמשמע לפחות תרתי, וכיון דלא פליגי רבנן אלא אחדא הא ליכא תרתי, אלא ע"כ דפליגי רבנן ושפיר שייך לומר הלכתא בכוליה דמשמע טובא, ולזה הביא הש"ס חלוקה זאת, אבל חלוקה הג' לא הוצרך הש"ס להביאה לזה, ואכתי יש לומר דמתרצתא היא, ואמאי לא הביאו אותה, ואין לומר דהא דשמעינן מחלוקה זאת יש ללמוד מרישא, דהלוקח בהמה מניקה מהגוי, דאם איתא אמאי לא חיישינן דנהי דאיהי מעצמה לא מרחמא, מכל מקום ניחוש שמא הגוי הרגיל ליתום א' אחר בהמה זאת שתניק אותו בע"כ של בהמה, וכ"כ הרגיל אותו בע"כ עד שנשאר כרוך אחרי', ומדלא חיישינן להכי ש"מ דאפילו בע"כ מרחקת אותו ואינה מקבלת אותו, דהא י"ל דהתינח דיש ללמוד כן בדלא ילדה דלא מרחמא כלל, אבל אכתי י"ל דבדילדה כל כי הא מרחמא דאם הביאו אותו בע"כ אינה מרחקו, ומחלוקה זאת דהתוספתא ילפינן לה ואמאי לא הביאו אותה: