אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לו ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לו ס"ק א

אות לה ס"ק ב

אמר רב הונא [כב, א] שמעתי ב' פיקות וכו':

הך שמעתתא חזינא למכתבא משום דאית בה למקצת רבוותא פירושא דלא דאיק והכין כתב בהמה שיצאת מליאה וכו'. הם דברי הרמב"ם ז"ל ממש בפ"ד מהלכות בכורות דין י"ג, דס"ל להר"ם דהאי מלתא לענין בכורות אתמר, דכל נפל דלא העגיל ראש כפיקה על ערב אינו פוטר מן הבכורה. ונראה דהר"ם מההיא דבהמה שיצאת מליאה וכו' דפרק המפלת [נדה כט, א] הכריח קצת דין זה, דלא ס"ל כמו שכתב רש"י שם דמיעוט יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה דאמרינן, היינו שחיישינן שמא רוח הפילה, דהר"ם ס"ל דעבור דרוח לא שייך כי אם באשה אבל בבהמה לא שייך, וא"כ עכצ"ל דמיעוט יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה, לא משכחת לה אלא באם נאמר דנפל שלא העגיל ראש כפיקה של ערב אינו פוטר מן הבכורה, דמאי דאמרינן בשמעתין של בהמה כשל ערב נ"מ לענין פיטור בכורה, ומשו"ה כתב הר"מ דין זה דאין לנפלים דבהמה פטירת רחם עד שיעגילו ראש כפיקה אחר דין זה דבהמה שיצאת מליאה, כי אינו מובן דין זה דאמרינן דאיכא לספוקי שמא דבר שאינו פוטר מבכורה ילדה, כי אם עפ"י דין זה דפחות מפיקה של ערב אינו פוטר מבכורה. ודעת רבינו בההיא שיצאת מליאה כדעת רש"י, והא דאמרינן הכא של בהמה כשל ערב הוא לענין טומאה, דבהמה שמת עוברה בתוך מעיה אם משנפתח הקבר ודאי הושיט ידו הרועה ונגע בו טמא, והיינו דוקא משיעגיל ראש כפיקה של ערב דבפחות מזה לא חשיב כילוד לטמא, וכן כתבו רש"י והתוספות בשמעתין [כב, א] כדעת רבינו דלענין טומאה אתמר:

והנה בפירוש מתניתין דפרק ז' דאהלות [מ"ד] דאין לנפלים פתיחת הקבר וכו', דנראה דמפרש לה רבינו כפירוש ר"ש שם, אלא דמתבאר מדברי רבינו דה"ט דעד שיעגילו ראש כפיקה, דפחות מכאן אין הקבר נפתח קודם יציאתה, ומשו"ה כל שלא העגיל ראש כפיקה הבית הראשון טהור דמסתמא לא נפתח הקבר שם, אבל מכללות דברי ר"ש שם במתניתין דיצא הראשון מת והב' חי טהור וכו' לא משמע הכי, דאפילו מפחות מפיקה הקבר נפתח קודם יציאתה, אלא כיון דכ"כ קטן הוא אין פתיחת הקבר שלו נחשב כאילו יצא לחוץ יעו"ש:

ולדעת רבינו יל"ע, דבשלמא באשה הוצרכו ליתן לנו שיעור לנפל, ונ"מ לענין בית הראשון דמספקא לן אם נפתח הקבר שם או לא, הכלל זה יהיה בידינו דכל שלא הגיע לשיעור זה אין להסתפק כלל, דמסתמא לא נפתח הקבר והבית הראשון טהור, אבל גבי בהמה למה הוצרכו ליתן שיעור לומר דבפחות מזה אין הקבר נפתח, הא בהושיט ידו הרועה ונגע בו יודע ומכיר אם נפתח הקבר באותה שעה או לא, דהא הרחם של הבהמה גלוי הוא וכי נפתח הקבר חזי ליה, וכמ"ש רש"י בפרק בהמה המקשה (דף ע"ב ע"א), דמה"ט ברועה ליכא למגזר הכי מפני שרחם שלה גלוי וכי מפיק חזי ליה עכ"ל יעו"ש, וא"כ למה אנו צריכין לשיעור זה, הכי היה ראוי לומר דרועה שהושיט ידו ונגע אם בשעה שנפתח הקבר נגע טמא ולמה לן כלל שיעור זה. ויש לומר דאפילו בבהמה אף דהרחם שלה גלוי וחזי ליה, היינו לומר שאם יוציא הולד ראשו חזי ליה ואינו נוגע ומשו"ה ליכא למגזר כדין חיה, אבל לענין פתיחת הקבר אפשר לומר דאפילו בבהמה לפעמים יטעה הרועה ולא ירגיש שנפתח הקבר ויגע בו ולא יהיב דעתיה, ומשו"ה נתנו חכמים שיעור זה דאם נגע הרועה ולאו אדעתיה אם נפתח הקבר או לא, כלל זה יהיה בידינו דכל שהנפל לא הגיע לשיעור פיקה של ערב, מסתמא לא היה באותה שעה פתיחת הקבר ואינו טמא פחות משיעור זה דאין הקבר נפתח קודם יציאתו: ולע"ד כיוצא לזה צ"ל במ"ש התוספות בשמעתין בד"ה עד שיעגילו וכו' שכתבו, דהא דתנן דהושיט הרועה את ידו דטהור מיירי כשלא העגיל ראש כפיקה, וכן אידך דקתני התם אשה שמת ולדה ופשטה החיה וכו' כשלא העגיל ראש כפיקה נמי מיירי, וכתבו עוד וז"ל, דאין לומר דלעולם הוי כשהעגיל כפיקה וקודם פתיחת הקבר, דהא לא מטמא אלא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור, משמע דקודם לכן טהורה אע"ג דפתיחת הקבר הוא קודם לכן וכו' עכ"ל. ויל"ע דהתינח גבי מתניתין דאשה דלא מצינן לאוקמה בשלא נפתח הקבר מטעם זה, אבל גבי מתניתין דבהמה אמאי צריך לאוקמא בשלא העגיל כפיקה, הא מצינן למימר דמיירי קודם פתיחת הקבר ומיירי אפילו בהעגיל כפיקה. אמנם לפי האמור דאפילו בבהמה בפתיחת הקבר בלבד יש לומר דלפעמים יטעה הרועה ולא ירגיש שנפתח הקבר ויגע בו א"ש, דע"כ צ"ל דמיירי נמי בשלא העגיל כפיקה, דאי לא תימא הכי אלא דמיירי בלא נפתח הקבר אמאי לא גזרינן לומר דטמא שמא יפתח הקבר ולא ירגיש ויגע בו, כעין ההיא דגזרינן לענין אשה, אלא ע"כ צ"ל דמיירי אפילו בנפתח הקבר אלא דמיירי כשלא העגיל כפיקה:

והנה ראיתי להרב בצלאל כ"י דעמ"ש התוספות דההיא דאשה וחיה מיירי בשלא העגיל כפיקה, שכתב משם תוספות חיצוניות וז"ל, ועוד י"ל דהכא מיירי דוקא ביושבת על המשבר ואז אמרינן דיש לנפלים פתיחת קבר, והתם מיירי באין יושבת על המשבר עכ"ל. וצריך להבין דהא אמרינן בס"פ מפנין (דף קכ"ט ע"א) מאימתי פתיחת הקבר אמר אביי משעה שתשב על המשבר, רב הונא בריה דר"י אמר משעה שהדם שותת ויורד, ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה ע"כ, ומתבאר מדברי הרי"ף שם בהלכות, ומדברי הר"ם בפ"ב מהלכות שבת [הי"ג], דשיעור דמשעה שהדם שותת או שחברותיה נושאות אותה באגפיה הוא קודם שתשב על המשבר דקאמר אביי, והרי"ף פסק כאביי והר"ם פסק לקולא דאפילו קודם ישיבת המשבר יעו"ש, והתוספות חיצוניות י"ל דס"ל דהלכה כאביי דלא חשיב פתיחת הקבר אלא משעה שתשב על המשבר, ומשו"ה התם דמיירי באין יושבת על המשבר א"כ לא חשיב פתיחת הקבר. ואין לומר דא"כ לדעת התוספות חיצוניות יקשה מה שהקשו התוספות דידן, דא"כ אמאי לא אמרי' דהחיה טמאה שמא תגע אחר פתיחת הקבר, די"ל דזה לא שייך אלא אם נאמר דמשכחת לה פתיחת הקבר קודם שתשב על המשבר, דבהכי יש לומר שתבא לטעות ליגע אחר פתיחת הקבר ולאו אדעתה, משא"כ לדידהו דס"ל דגבול פתיחת הקבר הוא דווקא על המשבר ליכא למגזר, דכשתשב על המשבר נזהרת מסתמא שלא ליגע:

ואולם נראה דבלאו הכי דבריהם תמוהים, דהא תנן במתניתין דפרק ז' דאהלות [מ"ד] אמר ר' יהודה אימתי בזמן שהיא ניטלת באגפיה וכו', וכתב ר"ש שם וז"ל, דאגפיה בזרועותיה שאינה יכולה לילך כדאמרינן בס"פ מפנין וכו', וצריך ליישב משנתינו לאמוראי אחריני דמפרשי התם אביי אמר משעה שתשב על המשבר, רב הונא בריה דר"י אמר משעה שהדם שותת עכ"ל. ולע"ד בנקל יש ליישב זה דלפי מ"ש, דלדעת הרי"ף והר"ם הא דדם והא דניטלת באגפיה הוא קודם ישיבת המשבר, י"ל דבהא פליגי אביי ור"ה, דהא דקאמרי' בזמן שניטלת באגפיה אינו על צד הודאי דבהכי ודאי נפתח הקבר, דהא קתני במתניתין דהבית הראשון טמא מספק, ועכצ"ל דמשניטלת באגפיה איכא לספוקי שמא נפתח הקבר ונטמא הבית, וכיוצא לזה הוא מאי דקאמר רב הונא לענין שבת, דדם שותת נמי הוא סימן לפתיחת הקבר, ומיהו אינו אלא ספק אם נפתח או לא דומיא דניטלת באגפיה, אלא דסבירא ליה לר"ה לענין חילול שבת דאף מפני הספק מחללינן שבת עליה דספק פיקוח נפש להקל, אבל אביי סבירא ליה דכל אלו העונות כיון דהוי ספק אין מחללין, דלא אזלינן לקולא כי אם דווקא בנודע בודאי שנפתח, וודאי לא הוי כי אם בישבה על המשבר. וא"כ נמצא דמשנתינו ל"ק לאביי, דהא מתניתין ע"כ בספק קאמר ולאביי על צד הודאי קאמר. דעל פי זה י"ל מה שהקשה הרשב"א בחי' והר"ן שם להרי"ף, דאמאי פסק כאביי לחומרא כיון דספק נפשות להקל, דלפי האמור כיון דלפי מתניתין דאהלות ע"כ צ"ל דלא פליגי אביי ור"ה על צד הודאי, דאביי סבירא ליה דישיבה במשבר הוא פתיחת הקבר בודאי, ולרב הונא משניטלת באגפיה או דם שותת הוי ודאי, דהא במתניתין מוכח דניטלת באגפיה אינו אלא ספק, מכל מקום מקילינן מספק, ואביי ס"ל דאף דהאמת כן דעונות אלו ספיקא הוי כדאמרינן במתניתין דאהלות, מכל מקום בספיקא לא מקילינן, וכיון דעיקר פלוגתייהו בהכי, ודאי דקיימא לן כאביי דסבירא ליה דבספק לא מקילינן בענין זה דספק פתיחת הקבר. באופן דנמצא דלענין טומאה אף דלא ישבה על המשבר הוי ספק אם נפתח הקבר אי לא, ומפני הספק אמרינן במתניתין דהבית הראשון ספק טמא, ואין שום אחד מהאמוראים פליג אמתני', ואם כן לדעת התוספות חיצוניות אף אם נאמר דהתם גבי אשה וחיה מיירי בשלא ישבה על המשבר, מכל מקום אם הגיעה לידי שיעור זה דניטלת באגפיה או דם שותת, אם כן מספק טמאה שמא נפתח הקבר, ואי מיירי נמי דלא ניטלת באגפיה ואין דם שותת, א"כ למה להו לומר התירוץ באופן שלא ישבה על המשבר, כיון דעיקר התירוץ הוא דרוצים לומר דמיירי התם דלא נפתח הקבר, והכי הול"ל דמיירי בלא נפתח לא בשלא ישבה על המשבר, דישיבת המשבר מה יתן ומה יוסיף לזה אם יש לה סימנים אחרים דפתיחת הקבר אפי' מתורת ספק:

וראיתי להרב דמשק אליעזר בדף קצ"ב ע"ב, שעל דברי ר"ש שכתב שצריך ליישב מתני' דאהלות לאביי ורב הונא דהתם שכתב וז"ל, ודוחק לומר דאינהו ס"ל כת"ק דרבי יהודה, לכן נראה דדוקא לענין לחלל עליה את השבת, ס"ל לאביי ורב הונא דנקרא פתיחת קבר אפילו קודם שניטלת באגפיה, משום דספק נפשות להקל, אבל הכא לענין טומאה הלכה כר"י דמשנתינו אימתי הבית הראשון בספק משניטלת באגפיה עכ"ל. ולע"ד אין דבריו נכונים, דכיון דלר"י נמי לענין טומאה בניטלת באגפיה אינו בודאי פתיחת קבר אלא מספק, דהא הבית הראשון טמא מספק, ע"כ דס"ל לר"י דלא שייך ספק אלא בניטלת באגפיה, דאי יש שני עונות אחרות דיש להסתפק בהם בספק פתיחה כדאמרי אביי ור"ה, אמאי לא קאמר להו רב יהודה, ומה יתן ומה יוסיף אם התם הוא לענין חילול דאיכא טעמא דספק נפשות להקל, סוף סוף הרי ס"ל דב' עונות אלו ספיקא הוא, וא"כ לענין טומאה נמי ספק טמא הוא, ואמאי נקט ר"י דוקא ניטלת באגפיה. גם מה שכתב בכלל דבריו, דס"ל לאביי ור"ה דנקרא פתיחת הקבר אפילו קודם שניטלת באגפיה וכו', לא דק, דבדברי הרי"ף מפורש יוצא דיושבת על המשבר הוא אחר העונות האלו דניטלת באגפיה או דם שותת:

עוד ראיתי להרב הנזכר שם בדף קצ"א סע"ג, שעל מה שכתבו התוספות בפרק בהמה המקשה דמתניתין דאשה וחיה מיירי בדלא העגיל ראש כפיקה וכו' כתב, ולעד"נ לתרץ קושית התוספות, דפ"ז דאהלות מיירי בנפלים אבל משנתינו שידענו שכלו לו חדשיו עכ"ל. ודבריו תמוהים טובא, דאי בנפלים אפי' כשיעור זה דהעגיל ראש כפיקה חשיב פתיחת הקבר כאילו יצא באויר העולם, כ"ש בשכלו לו חדשיו ובר קיימא הוא, דודאי ענין פתיחת הקבר דחשיב כילוד הוא לפי גדלות וקטנות הולד, ומי שהוא גדול יותר פתיחת הקבר שלו חשיב כלידה ביותר, וזה פשוט וכמו שמתבאר בדברי הר"ש שם במתניתין דאהלות גבי מתניתין דיצא הראשון מת והשני חי וכו' יעו"ש: עוד כתב שם סמוך ונראה לזה וז"ל, ופסק הר"ם פכ"ה מהל' טומאת מת [ה"ט] כפיקה על שתי, ותימה איך פסק כר"מ נגד ר' יהודה, ואישתמיטתיה דאיתא בפרק מי שהוציאוהו [עירובין מו, ב] דר"מ ור"י הלכה כר"י וצ"ע עכ"ל. גם אלה דברי תימה דהא אמרינן התם בפרק מי שהוציאוהו דאף דר' יוחנן ס"ל הכי דר"מ ור"י הלכה כר"י, מ"מ היכא דאיתמר בהדיא הלכה כר"מ איתמר, וכי כיילינן כלל זה היינו בסתמא היכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר יעו"ש, וא"כ הכא בשמעתין דבכורות מפורש דאמרינן אמר ר"ה שמעתי ב' פיקות אחת של שתי ואחת של ערב ואין לי לפרש כי אתא רבין פירשה משמיה דר' יוחנן של אשה של שתי של בהמה של ערב ע"כ, וכיון דר' יוחנן עצמו דהוא בעל הכלל הזה איהו גופיה פסק כר"מ לק"מ להר"ם:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה