אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לה ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לה ס"ק ב

אות לה ס"ק א

והנה חוץ מאלו הבעיות שהביא רבינו עוד יש בעיות אחרות שם בפרק בהמה המקשה [ע, א], והביאם הר"ם בפרק ד' מהלכות בכורות והטור בסי' שי"ט. ורבינו נראה שלא הביאם משום דלא שכיחי ואינם מצויין כלל, דמטעם זה השמיטו הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים כל הבעיות אפילו הבעיות שהביא רבינו, ואף הרמב"ם והטור השמיטו בעיא דבלעתו חולדה וכו' מטעם זה. ואחד מן הבעיות שהשמיט רבינו הוא דאמרינן התם בעי רב אחא נפתחו כותלי בית הרחם מהו, אויר רחם קא מקדש והא איכא או דילמא נגיעת רחם קא מקדש והא ליכא ופסק הר"ם [שם הי"ט] דהוי ספק בכור:

ויש לחקור דמאי קא מבעיא ליה, דמ"ש משאר דברים דתלויין בהגעת הדבר במקום ההוא והאויר חשיב כמונח ממש, דהא לענין חצר דחצירו של אדם קונה לו בין לענין קנין ובין לענין גט וכיוצא לזה, קי"ל דכל שהגיע הדבר בהחצר באויר החצר חשיב כמונח וקני, כמו שמתבאר במתני' בפרק הזורק (דף ע"ט ע"א) היתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט כיון שנכנס לאויר הגג הרי זו מגורשת, וכן מתבאר בכמה דוכתין, וכן לענין כלי דקי"ל כליו של אדם קונות לו אמרינן בפרק השוכר את הפועל (דף ע"א ע"ב), דמכי מטא לאוירא דמנא קנה יעו"ש, וכן לענין קדושה דמאי דקי"ל [זבחים פג, א] דהמזבח מקדש ואם עלו לא ירדו, כתב הר"ם בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין דין י"ב דאויר המזבח כמזבח, וכתב מוהריק"ו דאף דבגמרא לא נפשטה הבעיא מ"מ נפשטה ממקומות אחרים יעו"ש, וכן לענין כלי שרת כתב הר"ם בפ"ד מהלכות מעשה הקרבנות דין ט' דאויר כלי הרי הוא ככלי יעו"ש, ועיין במה שהאריך בזה הרב מ"ל בפי"א מהלכות שגגות דין ד' לענין אויר עזרה כעזרה יעו"ש, באופן דבכל המקומות אמרינן דכל דבר שנקנה ומתקדש ע"י הנחה ונגיעת המקום, אוירו חשיב כמונח בו ממש, וא"כ הכא מאי קא מב"ל, הא י"ל דאף דהעיקר הוא דנגיעת הרחם מקדש מ"מ אויר הרחם כנוגע ברחם חשיב ופשיטא דמקדש:

ולעיקר בעיית הש"ס י"ל דהא אמרינן בפ"ק דבב"מ (דף י"ב ע"א) דמבעיא ליה לרבא בזרק ארקני בפתח זה ויצא בפתח אחר אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא דלא איפשיט, וא"כ יש לומר דמטעם זה קא מבעיא ליה הכא, כיון דהכא הוי אויר שאין סופו לנוח הוא, שהולד דרך העברה עובר דרך אויר כותלי הרחם לצאת לאויר העולם דכל כה"ג אויר שאין סופו לנוח הוא, ומבעיא ליה לענין בכור כעין בעיא דרבא דהתם אי אויר שאין סופו לנוח אי כמונח דמי או לא:

אבל להר"ם שפסק בעיא זאת דהוי ספק בכור ק"ק, דהא הר"ם השמיט בעיא דרבא דזרק ארנקי, וכתב ה"ה בפ"ה מהלכות גרושין דין י' דדעת ההלכות והר"ם שהשמיטוה היא משום דאע"ג דלא איפשיטא בעיין התם איפשיטא ממה שאמרו בגיטין וכו' יעו"ש, ועיין במ"ש הרב ל"מ בכוונת ה"ה שם יעו"ש, באופן דנמצינו למידין דדעת הר"ם דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי, וכן בפ"ד מהלכות מעשה הקרבנות דין ט' פסק דאויר שאין סופו לנוח אינו כמונח, וכתב הרב ל"מ שם דמדין זה למד הר"ם שנפשטה בעיא דרבא דלאו כמונח דמי יעו"ש, וא"כ לענין בכור אמאי הוי ספק כיון דאויר שאין סופו לנוח הוא. ואף דקא מבעיא ליה לרב אחא הוא משום דלא בריר ליה דין זה ומבעיא ליה אי אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא, אבל לדידן דקי"ל דלאו כמונח דמי מנ"ל להסתפק אי אויר רחם מקדש או לא דמ"ש בכור משאר דברים, כיון דעיקר קדושת בכור בהמה הוא ע"י נגיעת הרחם דרוב הבהמות שאינם נפתחות כותלי הרחם דרך נגיעה מתקדש, וכיון דרובא הוא ע"י נגיעה ואורחא דמלתא ע"י נגיעה פשיטא דנגיעת הרחם מקדש, ואם אירע שנפתחו כותלי הרחם אי יש להסתפק הוא מטעם אי חשיב כשאר דברים דבנוגע באויר חשיב כנוגע בו ממש, וכיון דפשיטא לן בעלמא דכיון דאין סופו לנוח אינו כמונח ה"ה הכא:

ויש ליישב ע"פ מ"ש הרשב"א בחי' בפרק הזורק על (דע"ח ע"ב) גבי מאי דאמרינן התם היתה ידה עשויה כקטפרס וז"ל, ואע"ג דאמרינן בב"מ מתגלגל כמונח דמי, יש מפרשים דהתם שאני דאפשר לו לצבי שינוח, אבל כאן דבע"כ מתגלגל לאו כמונח דמי וכו', ומסיק שם הרשב"א דלענין גט דכתיב ונתן בידה בין אויר שאין סופו לנוח ובין מתגלגל בע"כ מודה רבא דלאו כמונח דמי יעו"ש. ולפי מ"ש ה"ה דהר"ם ס"ל דאיפשיטא בעיא דזרק ארנקי מההיא דגט, ע"כ לא ס"ל לחלק בין גט לדבר אחר, וא"כ ה"ה במתגלגל בע"כ כההיא דהיתה ידה עשויה כקטפרס דבעלמא נמי מתגלגל נמי חשיב כאויר שאין סופו לנוח כיון שמתגלגל בע"כ. והנה כי כן גבי בכור דעינינו הרואות דאפילו כשלא נפתחו כותלי הרחם דנגיעת הרחם מקדש, אינו נגיעה גמורה בדרך הנוח כי אם מתגלגל בעלמא הוא דולד מתגלגל דרך כותלי הרחם ויוצא, וגלגול זה הוא בע"כ דבידי שמים מתגלגל ואין ביד הולד לנוח כענין הצבי, דהתם דאם ירצה ינוח דברשותו הוא ואפשר שינוח משא"כ בגלגול הולד וכל כה"ג מתגלגל לאו כמונח דמי, ועכ"ז בנגיעת הרחם בגלגול זה מתקדש הבכור, וא"כ מינה י"ל דמאי דקמבעי ליה אי אויר הרחם מקדש הוא אפילו אם נאמר בעלמא דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי, בבכור שאני דכיון דמתגלגל בע"כ מתקדש בכותלי הרחם אף באויר שאין סופו לנוח, דהא מתגלגל בע"כ ואויר שאין סופו לנוח דא ודא אחת היא כאמור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה