אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לה ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לה ס"ק א

אות לד

בעי רבא כרכו בסיב מהו, בטליתו מהו וכו', כרכתו אחותו והוציאתו מהו קשיא לן וכו'. שם בפרק בהמה המקשה [ע, א] כל הני בעיות. ומה שהקשה רבינו מההיא דפרק קמא דמכילתין [ט, ב] דפריק רב אשי מין במינו אינו חוצץ, התוספות [שם ט, א] והרא"ש שם בפרק קמא [סי' י'] הוקשה להם זה, ותירצו דיש חילוק מב' זכרים דשניהם ראוים לבכורה, לזכר ולנקבה דכיון דאינה ראויה לבכורה מבעיא דאפשר דהוי חציצה, וכבר כתבנו בזה לעיל [אות ד' או"ק ד'] קצת. ורבינו נראה דלא סבירא ליה לחלק בין נקבה לזכר, וע"כ כתב דשינויא דר"א אינו אלא דרך דחיה בעלמא, ואכתי מספקא לן דאפשר דטעמייהו דרבנן משום דמקצת רחם מקדש, ולאו משום דמין במינו אינו חוצץ, וזה הוא עיקר בעיא דהתם בכרכתו אחותו:

ויש לדקדק לסברת רבינו דאם איתא דעיקר הבעיא הוא דה"ט דרבנן דמקצת רחם מקדש, א"כ אמאי לא נפשטה ממתני' דפ"ב (דף י"ז ע"א), דקתני פלוגתא דר"י הגלילי ורבנן בילדה ב' זכרים וילדה ב' כאחד, וקתני בסיפא זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום, דנראה פשוט דאפילו איצאו ב' ראשים כאחד קאי, דבזכר ונקבה אפילו יצאו כאחד מודה ר"י הגלילי נמי דאין כאן לכהן כלום, ואם איתא דמקצת רחם מקדש אמאי מודה ר"י הגלילי בזכר ונקבה, כיון דהא איכא מקצת רחם בזכר, דאף דהנקבה פטרה רחם כמוהו מ"מ לא מפני זה בטלה בכורתו של זכר כיון דמקצת רחם מקדש, ומדחזינן דאפילו ר"י הגלילי מודה בזכר ונקבה, ש"מ דהעיקר הוא דכוליה רחם מקדש, ומשום הכי אין הזכר בכור כיון דהנקבה נמי פטרה הרחם כמוהו בטלה בכורתו לגמרי, וכמ"ש התוס' שם [ע"ב] בד"ה זכר ונקבה וכו', דודאי דברי התוספות שם הוא במונח דכוליה רחם מקדש דוקא כמבואר בדבריהם שם. דפשיטא דאין לומר לדעת רבינו דסיפא דזכר ונקבה מיירי בדלא יצאו ב' כאחד, דא"כ אמאי לא נקט מתני' פלוגתא דר"י הגלילי ורבנן בזה נמי, דבזכר ונקבה דיצאו כאחד לר"י הזכר לכהן ולרבנן אין כאן לכהן כלום. ואולי דסבירא ליה לרבינו דאפילו למ"ד מקצת רחם מקדש, אינו אלא לענין נגיעת הבכור ברחם דלא בעינן שיגע בכוליה רחם, כל שיצא ראשו ראשון דנמצא דהוא לבדו פטר את הרחם, אבל בזכר ונקבה דשניהן פטרו את הרחם לא אמרינן דמקצת פטר רחם מקדש, דלקדושת בכור לכ"ע בעינן שהוא יפטור את הרחם בלבד ולא בשותפות עם הנקבה, ומש"ה א"ל דאפי' אם נאמר דמקצת רחם מקדש לענין נגיעה, מודה ר"י הגלילי בשפטר נמי הנקבה עמו דלא קדיש הזכר:

וראיתי להתוספות חיצוניות הביא דבריהם הרב בצלאל כ"י בשמעתין דפ' קמא, אמאי דקתני התם במתניתין חמורה שלא בכרה וכו' זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו שכתבו וז"ל, פ"ה דלכהן לא יהיב ליה דדלמא נקבה יצאה תחלה והמוציא מחבירו עליו הראיה ואיסורא ליכא וכו', וא"ת לרב דאמר הולכין בממון אחר הרוב [ב"ב צב, ב] היה לו לתתו לכהן דרובא מסייע ליה, דשמא הזכר יצא תחלה ועוד שמא יצאו יחד לר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם וקדוש הזכר למאן דאמר מקצת רחם מקדש, וליכא רק טעם אחד לפוטרו דשמא יצאה הנקבה תחלה, וי"ל דוקא במילי דתלי בדעות כגון מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אמרינן דמצי אמר אנא מרובא דמזבני לרדיא, אבל הכא לא מצי למימר הכהן שהבהמה מן הרוב שיולדות זכר קודם או השנים יחד עכ"ל. ויש ללמוד מדבריהם ב' דברים האחד שכתבו בתוך דבריהם למ"ד מקצת רחם מקדש, כאילו יש מחלוקת בזה ועינינו הרואות דאין כאן מחלוקת, כי אם דקס"ד לש"ס לומר דטעמייהו דרבנן דלא חיישי לחציצה משום דמקצת רחם מקדש, ובתר דפריק רב אשי דמין במינו אינו חוצץ אזדא לה סברא זאת. וצ"ל דס"ל כדעת רבינו דר"א דרך דחיה דעלמא הוא ואכתי מבעיא לן אי מקצת רחם מקדש או כוליה רחם מקדש. והלמוד השני שכתבו דלמאן דאמר דמקצת רחם מקדש לר"י דאפשר לצמצם, אי ילדה זכר ונקבה הזכר קדוש, וע"כ דסבירא ליה דלא כמו ששיערנו לדעת רבינו דלא נאמר זה כי אם לענין נגיעה דוקא, דהתוספות ס"ל דאף לענין פטר רחם נמי אף דהנקבה פטרה הרחם כמוהו אינו מבטל בכורתו. ולדידהו קשה דמה יענו למתניתין דפרק ב' הנזכר דקתני דזכר ונקבה אין כאן לכהן אפי' ביצאו ב' כאחד ואפילו לר"י הגלילי, דלמ"ד מקצת רחם מקדש אמאי לא קדיש הזכר:

ואגב אורחין ראיתי להתוספות דידן שם בפרק קמא בד"ה אמר רב אשי וכו', שכתבו דלאביי דס"ל דמודה ר"י הגלילי דבהמה טמאה אף דאפשר לצמצם, בילדה ב' זכרים כאחת דלא קדיש אלא אחד, צריך לומר דליכא למימר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, דבקדושה הבאה מאליה לא אמרינן הכי, והוקשה להם כפי זה בהא דאמרינן בגמרא נהי דאי אפשר לצמצם חציצה מיהא איכא, דמשמע דאי הוה אפשר לצמצם היה קשה לן היאך קדוש בלא טעם חציצה, ודחקו עצמם התוספות ליישב זה יעו"ש, וגם התוספות חיצוניות שם הביא דבריהם הרב בצלאל דחקו ג"כ עצמם ליישב לשון הש"ס במאי דקאמר נהי דא"א לצמצם וכתבו כמו שכתבו התוספות, אלא שתירצו עוד תירוץ אחר, דהאי טעמא דאמרינן דכלל זה דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו לא נאמר בקדושה הבא מאליה, אין אנו צריכין לומר הכי כי אם אליבא דאביי דס"ל דאפילו ר"י מודה בבהמה טמאה דלא קדיש אלא אחד, ואיהו איתותב, ולדידן אין הכי נמי דגם בקדושה הבאה מאליה אמרינן כלל זה, וע"ז מדייק תלמודא לומר נהי דא"א לצמצם יעו"ש: ולע"ד יש לדקדק בדבריהם דאמאי הוצרכו לדחוק לשון הש"ס, הא יש לומר דאף דמטעם כל שאינו בזה אחר זה וכו' לא שייך להקשות בלא טעם חציצה, מ"מ למאי דמהדר הש"ס להקשות אי אמרינן דכוליה רחם מקדש אי ס"ל לרבנן אפשר לצמצם, בלא טעם חציצה יש להקשות דאפילו אחד אמאי קדיש, כיון דב' הזכרים פטרו את הרחם דגם הב' פטר הרחם כמוהו וכל אחד ואחד מבטל בכורת חבירו כיון דלא פטר הרחם כולו דמ"ש מנקבה דלר"י מבטל בכורתו של הזכר כיון דנפטרה היא נמי כמוהו כמ"ש התוספות בפ"ב כנז"ל, ולטעם זה אין אנו צריכין מטעם כל שאינו בזה אח"ז וכו', דמטעם דבעינן דיפטור הרחם כולו וליכא לא קדיש, ואולי דבשני זכרים לא שייך זה ויש טעם לחלק בין שני זכרים לזכר ונקבה כמבואר למעיין ודו"ק:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה