אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לד

אות לג ס"ק ה

בעי רבא הלכו באברין אחר הרוב וכו'. שם בפרק בהמה המקשה (דף ע' ע"א). וכתב הרשב"א בחי' משם רבינו הרמב"ן, דבעיין היא בין למ"ד יש לידה לאברים ובין למ"ד אין לידה לאברים, ופי' הרשב"א דבריו וז"ל, דמבעיא לן ביצא חציו ברוב אבר ותיבעי למ"ד אין לידה וכו', או דלמא אפילו למ"ד יש לידה לא אמר אלא שאין אני קורא בו בבהמה תאכלו וקורא אני בו ובשר בשדה וכו', אבל מ"מ לא מקרי לידה לענין בכור עד שיצא, דבפטר רחם תלה רחמנא והרי לא קדשוהו כותלי בית הרחם ולא אויר, ולא איפשיט עכ"ל:

ויש לחקור דלפי חילוק זה שכתב הרשב"א בצדדי הבעיא, דאפילו למ"ד יש לידה שאני בכור דאינו מתקדש עד שיצא ראשו או רובו דרך מרגלותיו, אם מתקדש ג"כ מה שבפנים שעדיין לא יצא כיון דהוי מיעוט, מידי דהוה לענין איסור, דמתבאר במתני' (שם דס"ח ע"א) דאם יצא ראשו הרי הוא כילוד וה"ה ביצא רוב גוף העובר דחשיב כילוד, ומה שבפנים נמי חשיב כילוד, דע"כ לא מיבעיא לן לעיל (שם ע"ב) אלא בדלא נפיק רובא בבת אחת, אבל ביצא רובא בבת אחת פשיטא דהרי הוא כילוד דהמיעוט שבפנים נמי הרי הוא כילוד, וכן מתבאר מדברי הרשב"א בחי' שם על דף ס"ח ע"ב, גבי הא דמ"ד יש לידה לאברים יעו"ש, וכן האריך הרב דמשק אליעזר דף קפ"ז עמוד ד', והביא מדברי התוס' ומדברי ה"ה בה' מ"א יעו"ש, וא"כ לגבי בכור י"ל דה"ה דהמיעוט שבפנים הרי הוא כילוד, או דלמא דלא מקרי לידה לענין בכור כמו שצדד הרשב"א לענין אבר, ואם יצא רוב הבכור בתחלה וחתכו ואח"כ יצא המיעוט לא מיבעיא לי דפשיטא דביציאת המיעוט נמי מתקדש מכח שכבר יצא הרוב ונתקדש, אך מאי דמספקא לי הוא ביצא הרוב וחתכו ולא יצא המיעוט עד ששחט את הבהמה ולא הספיק המיעוט לצאת אם טעון קבורה המיעוט, דלענין איסור דאינו ניתר בשחיטת אמו מ"מ יש לו דין נבילה ומותר בהנאה, מ"מ אם נתקדש מדין בכור במעי אמו אסור בהנאה וטעון קבורה, או דלמא כל שלא יצא המיעוט דרך לידה אינו מתקדש במעי אמו ומותר בהנאה: ולכאורה יש לדקדק דלא נתקדש קודם יציאתו, דאם נתקדש אמאי לא דחי הש"ס במאי דמייתי ת"ש יצא רובו הרי זה יקבר, ופריך מאי רובו אי לימא רובו ממש עד השתא לא אשמועינן דרובו ככולו, דאמאי לא משני דמתני' לאו על רוב היוצא אתא לאשמועינן דצריך קבורה, אלא הא אתא לאשמועינן דאפילו המיעוט שבפנים שלא יצא כלל טעון קבורה. ואולי דיש לדחות דלא ניחא ליה למימר הכי דהא נמי פשיטא לן דכל שיצא הרוב הרי הוא כילוד לגמרי אפילו מה שבפנים מידי דהוה לענין איסור. והתוס' שם (דף ס"ח ע"א) ד"ה סיפא וכו' כתבו וז"ל, וזה נמי אין להקשות דהא איצטריך לאשמועינן דאפילו מה שבפנים אסור וכו' והא לא שמעינן מההיא דבכורות, דהא נמי פשיטא כיון דחשיב כנולד ואפילו מה שבפנים אסור כיון שהולד שלם ובנחתך הוא דמבעיא לן לקמן עכ"ל, וה"ה הכא לענין בכור דפשיטא. ואולם לפי מה שצידד הרשב"א בצדדי הבעיא דהכא, נראה דאינו כ"כ פשוט לענין בכור, ואינו כ"כ רחוק לומר דמתניתא הא אתא לאשמועינן:

והר"ם בפ"ד מהל' בכורות דין ט"ז כתב וז"ל, יצא מיעוט אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר היוצא עכ"ל, מדמדקדק לומר ויקבר היוצא ולא כתב סתם ויקבר, ש"מ דס"ל דמה שבפנים כל שלא הספיק לצאת אין צריך קבורה, דבכור שאני דבפטר רחם תלי רחמנא כאשר צדד הרשב"א:

וראיתי להרב דמשק אליעזר בדף קפ"ט ע"ג שכתב גבי פלוגתא דר"ה ורבה דלעיל וז"ל שם בסעיף ו', וכן לענין המיעוט שבפנים פשיטא אם לא חתך הרוב שיצא המיעוט שבפנים קדוש כמוהו וכו', אבל אם יצא רובו בב"א וחתכו גם בזה פליגי, לר"ה גם המיעוט שבפנים קדוש דלמפרע הוא קדוש, ולרבה אינו קדוש דמכאן ולהבא הוא קדוש עכ"ל. ונראה דכוונתו דמיירי בענין שלא יצא המיעוט שבפנים בדרך לידה, דאם לא חתך הרוב ולא הספיק לצאת המיעוט עד שמתה הבהמה ואח"כ הוציאו לגמרי, ודאי שכולו נתקדש כל שלא נחתך וכולו שלם, וכיון שהרוב יצא בדרך לידה גם מה שבפנים כילוד נמי הוי, וכן נראה מדברי התוס' הנזכר דר"פ בהמה המקשה שכתבו, דכשהוא שלם ולא נחתך הוא פשוט דכנולד דמי טפי מנחתך יעו"ש, אבל יצא רובו בבת אחת וחתכו ולא הספיק לצאת המיעוט עד שמתה הבהמה ולא יצא המיעוט דרך לידה, אם נתקדש המיעוט או לא תלוי בפלוגתא דר"ה ורבה.:

ולא הבנתי לע"ד איך תלוי זה בפלוגתא דר"ה ורבה, דלא שייך להסתפק בזה כי אם שאפשר דקדושת בכור לא נחית במה שבפנים, דבפטר רחם תליא רחמנא ואינו תלוי ביציאת הרוב דאינו דומה לענין איסור, ואם פשיטא ליה להרב דאין חילוק בין בכור לאיסור א"כ בשעת יציאת הרוב בהאי שעתא ממש חל קדושה נמי על המיעוט שבפנים, ומה שייך לומר למפרע מתקדש או מכאן ולהבא מתקדש כיון דבבת אחת מתקדש הכל. ואם נאמר דס"ל להרב בפשיטות דכל דהמיעוט לא יצא דרך לידה אינו מתקדש במעי אמו, דבכור שאני כמו שדקדקנו מדברי הר"ם, ונאמר דדברי הרב בשחתך הרוב ואח"כ יצא המיעוט דרך לידה דזה תלוי בפלוגתא, גם זה אינו מובן, דאם במעי אמו אי אפשר להתקדש איך אפשר לומר בשיצא המיעוט בסוף דרך לידה דמתקדש למפרע במעי אמו בשעת יציאת הרוב, ועוד דאמאי אנו צריכין דלחול קדושה למפרע הא אפילו לרבה בשעת יציאה מתקדש, אלא דלזה י"ל דנפקא מינה דאם מכר המיעוט לגוי קודם שיצא דלר"ה קדוש כשיצא כיון דלמפרע קדיש, אבל לרבה לא קדיש כיון דלא קדיש ע"י יציאת הרוב ובשעת יציאת המיעוט שמתקדש כבר הוא של גוי, ואף זה נראה דאינו כן דע"כ לא קאמר ר"ה דאמרינן איגלאי מילתא למפרע כי אם דוקא לענין שליש ראשון, דכיון דהשליש הראשון הוא משלים הרוב עם שליש שני דתחלת לידה דוקא מקדש, משום הכי אמר ר"ה דע"כ דהשליש הראשון מתקדש למפרע, אבל במיעוט הנשאר לפנים מאיזה טעם יסבור ר"ה דלמפרע מתקדש ומנ"ל דפליגי גם בזה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה