מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לג ס"ק ד
והנה התוס' כתבו עוד בתמורה [כו, ב] בדבור הנזכר וז"ל, אמאי לא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין כדאמרי' לעיל [תמורה כה, א] גבי בכור, וי"ל דהתם כשאמר בבכור עם יציאת רובו יהיה עולה, אבל הכא מיירי שאמר עם יציאת מיעוטו יהיה עולה ומעשר, דלא חל עליו קדושת מעשר עד יציאת רובו עכ"ל: ויש לחקור אי פלוגתא דר"ה ורבה גבי בכור איתיה נמי במעשר, דבמעשר נמי אף שאינו מתקדש עד יציאת רובו, מ"מ לר"ה מתקדש למפרע ביציאת מיעוטו כדין בכור, ולרבה אינו מתקדש כ"א מכאן ולהבא, ונ"מ דאם מכרו ביציאת מיעוטו לר"ה אינו מכור וקדוש קדושת מעשר, ולרבה מכור והוא חולין. ולכאורה נראה דדין המעשר כדין הבכור הוא, וכמו שאיפליגו גבי בכור פליגי נמי גבי מעשר, דכיון דעיקר פלוגתייהו אינו תלוי בילפותא דקרא אלא בסברא בעלמא קא מיפלגי, אי אמרינן איגלאי מילתא למפרע או לא ה"ה גבי מעשר:
אלא דיקשה ע"ז מההיא דאמרי' בר"פ מעשר בהמה [לקמן נג, א] דבזמן הזה עקרו חכמים מצות מעשר מפני התקלה, דדוקא גבי בכור נוהג בזמן הזה דהא אפשר להטיל בו מום במעי אמו כדרב יהודה, משא"כ במעשר דלא ידע הי מינייהו נפיק בעשירי להטיל בו מום, ולכוליה עדרא לא מצי מטיל מום, דמהרה יבנה בהמ"ק ולא ימצא בהמה לקרבן יעו"ש, דלפי סברת רבינו והרא"ש ורוב הפוסקים דס"ל דהלכה כרבה דלא אמרי' איגלאי מלתא למפרע, א"כ איך קאמר סתמא דש"ס דעקרו מצות מעשר מפני טעם זה, הא אפשר להטיל בו מום ביציאת מיעוטו, דהא תנן [בכורות נח, ב] דסדר מעשר בהמה הכי הוא, דמכניסם לדיר ועושה פתח קטן כדי שלא יצאו שנים כאחד, א"כ כשמתחיל לצאת העשירי והוציא אזנים שלו בלבד והוא יציאת מיעוטו, יכול לעכב אותו שלא יצא עוד עד רובו ויטיל בו מום קודם שיצא רובו, דבהכי לא היתה נעקרת מצות מעשר לגמרי, ומדלא משכחת לה בכה"ג ש"מ דלענין הלכה קי"ל כר"ה גבי בכור דלמפרע הוא קדוש, וא"כ ה"ה גבי מעשר, וכיון שכן אפילו ביציאת מיעוטו אסור להטיל בו מום: דאע"ג דלרב יהודה אמרי' בבכורות [לה, א], דאפילו יצא מיעוטו יכול להטיל בו מום דגדייא באזניה ואימרא בשפוותיה, וכן משמע בפרק כיצד מערימין [תמורה כד, ב], מ"מ כבר כתבו התוס' בשמעתין דחולין בפשיטות, דודאי הא דלא כר"ה, דלר"ה כיון דלמפרע הוא קדוש אסור להטיל בו מום אפילו ביציאת מיעוטא, ואי קי"ל כר"ה גבי בכור אי אפשר לתקן דבר זה במעשר.:
ולפי מה ששיערנו לעיל דטעמיה דרב הונא דלמפרע קדיש, הוא משום דס"ל תחלת לידה קדיש ולא סוף לידה, א"כ אפשר דלגבי מעשר אפילו רוב דסוף יציאה קדיש, וא"כ אפשר דאפילו רב הונא מודה במעשר דלא קדיש למפרע, וא"כ קשה לכ"ע דאמאי עקרו חז"ל מצות עשה דמעשר לגמרי:
ונראה פשוט דלק"מ, דכיון דענין זה להטיל מום עם יציאת מיעוטא הוא דבר קשה, דאי אפשר לצמצם לעכבו שלא יצא יותר, וקרוב הדבר דאתי ביה לידי תקלה שיטיל בו מום אחר יציאת רובו, עקרו חז"ל המצוה לגמרי כיון שהוא בשב ואל תעשה, כדי שלא יבא לעשות איסור דהטלת מום אחר יציאת רובו שכבר חל קדושה עליו בקום עשה. וכיוצא לזה אמרי' בתמורה (דף כ"ד ע"ב) לענין בכור, דאפילו בזמן הזה דלא חזי להקרבה הוה ס"ד דנגזור דלמא נפיק רוב ראשו וקא שדי ביה מומא, אם מתירין לו להטיל בו מום במעי אמו או ביציאת מיעוטו יעו"ש, וגבי מעשר שייך למגזר יותר דבנקל יבא להטיל מום אחר יציאת רובו כיון דאי אפשר לצמצם כאמור: והנה מדברי התוס' שכתבו, דאם אמר על המעשר עם יציאת רובו יהיה עולה דלא הוי עולה, מטעם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, נראה דאם עשה כן עכ"פ כוונתו לפטור התשעה שמנה בזה העשירי אע"פ שהקדישו עולה, ומפני זה אנו אומרים דלאו כל כמיניה דדברי הרב וכו', דאם כוונתו שלא יפטור את המנויים, למה לא יהיה דבריו קיימים, הרי חזר בו מהמנין ורצה להקדישו לעולה, ויחזור וימנה אותם מחדש לקדש העשירי בדין מעשר ובידו הוא, מידי דהוה דיכול למכור ולהקדיש מעדרו קודם שיעשר, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז דבכורות דין ז' יעו"ש, אלא עכצ"ל דכוונתו לפטור את המנויים, וא"כ באומר יהיה עולה עם יציאת מיעוטו הוא ג"כ במתכוון לפטור את המנויים ועכ"ז דבריו קיימים, דאע"ג דסוף סוף חל עליו קדושת עולה ומקריבין אותו עולה, פוטר את המנויים דעשירי יהיה קודש אמר רחמנא וכבר הוא קדוש, ואם יהיה קדושת עולה או קדושת מעשר לית לן בה, אדרבה קדושת עולה יותר חמורה מקדושת מעשר, והרי גבי בכור דאם אמר עם יציאת מיעוטו יהיה עולה דבריו קיימים, ופשיטא דבכה"ג פטורה מן הבכורה, דהבא אחריו אינו בכור, אף דהראשון לא נתקדש בקדושת בכור כי אם בקדושת עולה, וע"כ צ"ל כאמור דאם יהיה קדושת עולה או קדושת בכור לית לן בה, דרחמנא אמר קדש לי כל בכור וכבר הוא קדוש יהיה מה שיהיה:
והנה כי כן יש לעיין בההיא דתנן בפרק מעשר בהמה [נח, ב], קפץ אחד מן המנויים לתוכם הרי אלו פטורים, ולפי האמור קצת קשה דאמאי יהיו פטורים לגמרי, הא נהי דאי אפשר לעשות תקנה שיפריש בתנאי ויאמר, אם הוא מהחייבים יהיה מעשר ואם הוא מהפטורים יהיה עולה או שלמים, דהא יש הפרש גדול בין דין מעשר לעולה ושלמים לענין סמיכה וכיוצא, וכמו שמפורש בתוספות בפרק מעשר בהמה (דף ס"א ע"א) ד"ה והא דתניא וכו' יעו"ש, אבל מכל מקום יעשו תקנה לפחות שיאמר קודם המנין, העשירי יהיה עולה או שלמים עם יציאת מיעוטו, דכהאי גוונא איכא צד שיפטרו, אלא שהם חייבים עדיין אם יצא העשירי מהפטורים, מה שאין כן עכשיו דאנו פוטרים אותם לגמרי: