מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לג ס"ק ג
והנה כתבו התוס' בשמעתין [חולין סט, ב] בד"ה ר"ה וכו' וז"ל, וכן הא דא"ל [תמורה כה, א] רב עמרם לרב ששת אמר [על הבכור] עם יציאת רובו יהיה עולה עולה הוא או בכור הוא, ההיא נמי דלא כרב הונא דמשמע דפשיטא ליה דקודם יציאת רובו יכול להפקיע קדושת בכור, אם לא נחלק בין מכירה לגוי להנך עכ"ל, ולא ידעתי מה חילוק יש בין מכירה להקדש, דכיון דלרב הונא למפרע הוא קדוש ומש"ה אין מכירתו מכירה דחשוב כמוכר דבר שאינו שלו, א"כ מהאי טעמא נמי אם הקדישו לעולה ג"כ אינו קדוש כיון דלמפרע כבר הוא קדוש קדושת בכור, וקדושת עולה איך תחול על קדושת בכור. ולדברי התוס' לא קשה כ"כ, דהם כתבו בפשיטות דההיא דלא כרב הונא אם לא שנחלק בדוחק בין מכירה להנך, לומר דשאני קדושת עולה כיון דחמירא חיילא אפילו דלמפרע קדוש, כיון דמ"מ בשעה שהקדיש עדיין לא נגמר קדושת בכור לגמרי, כיון דמתלא תלי עד שיצא רובו, אבל לא דס"ל דחילוק זה ניתן ליאמר בפשיטות: אלא אי קשיא הא קשיא לדעת הר"ם דפסק בפ"ד [מה' בכורות הי"ד] כרב הונא דלמפרע הוא קדוש, דאיך כתב לפי זה בפ"ד מהלכות תמורה [הי"ב] הא דאמר על הבכור עם יציאת רובו יהיה עולה דבכור הוי, דמשמע דדוקא אם אמר עם יציאת רובו, אבל אמר עם יציאת מיעוטו הוי עולה, ומאחר דהר"ם פסק כר"ה דלמפרע קדוש, אפילו באומר עם יציאת מיעוטו הוי בכור. ואין לומר דס"ל להר"ם דאף דלמפרע קדוש, מ"מ כיון דבשעת הקדש מתלי תלי קדושת בכור עד שיצא רובו חל קדושת עולה, דמאי שנא ממ"ש הר"ם בפ"ו מהלכות ערכין דין ט' וז"ל, האומר זה יהיה הקדש מעכשיו לאחר ל' יום אם הקדישו בתוך הל' יום למזבח אינו מקודש ע"כ, והאומר מעכשיו לאחר ל' יום בענין קדושין קי"ל כרב [קדושין נט, ב], דאמר ספק תנאה ספק חזרה הוא, ובשלמא לצד שהוא חזרה אתי שפיר דאם הקדישו למזבח אינו מוקדש דאין חזרה בהקדש אפילו בתוך כדי דבור, וכמ"ש הרב מחנה אפרים בנימוקיו על הר"ם בדין זה דהלכות ערכין יעו"ש, אבל לצד שהוא תנאה דמתלי תלי קדושת בדק הבית עד ל' יום, אמאי אם הקדישו למזבח בתוך הל' יום אינו קדוש, מ"ש מהכא דאע"ג דלמפרע הוא קדוש כיון דמתלא תלי קדושת בכור עד שיצא רובו אם הקדישו קדושת עולה קדוש: אשר ע"כ נלע"ד דהר"ם ס"ל דמאי דקאמר ר"ה למפרע הוא קדוש, אינו רוצה לומר דלמפרע עם יציאת מיעוטא כל גוף הבכור קדיש לגמרי, אלא הכוונה לומר דכיון דקדושת בכור תלוי ביציאת רובו א"כ ביציאת שליש אחד מתקדש חצי גוף הבכור, וביציאת שליש הב' מתקדש חציו הב', דבין יציאת ב' השלישים דהוו רוב מתקדש כולו דמתחיל קדושתו מיציאת מיעוטו ונשלם ביציאת רובו, ונמצא כפי זה, דהא דאמר ר"ה למפרע הוא קדוש אינו על כולו, אלא על קדושת חציו שמתקדש ביציאת מיעוטו, ואינו נגמר עם יציאת מיעוטו אלא מתלי תלי עד שיצא השליש הב', דאם לא יצא השליש הב' לבסוף אין בו קדושה כלל, אבל כשיצא השליש הב' מתקדש חצי הבכור למפרע עם יציאת מיעוטו, באופן דלמפרע דאמר ר"ה הוא על חציו לבד המתקדש מצד שליש האחד, אבל חציו השני אינו מתקדש כי אם מכאן ולהבא בעת יציאת שליש השני: והיינו טעמא דאמרי' דאם מכרו לגוי אינו מכור, דנהי דבשעת מכירה אפילו למפרע עדיין חצי הבכור אינו קדוש והוא חולין, מ"מ כיון דחציו קדוש אי אפשר לקיים המכר בחציו שהוא חולין, דכיון דאסור לשוחטו בחוץ מפני קדושת חציו מוכרח הישראל לקנותו מהגוי בדמים, ובכה"ג הוי מקח טעות דאדעתא דהכי לא מכר לו, דמסתמא הוא טעה שהיה סבור שלא חל עליו שום קדושה, ולפטור אותו מבכורה לגמרי נתכוון, וכיון שאינו כן אדעתא דהכי לא מכר והוי מקח טעות ובטל המכר, וחל קדושה על כולו כאילו לא מכרו לעולם. ועוד דהא קי"ל בעלמא [ב"ב קמג, א], דהמוכר דבר שאי אפשר לחלק ונתבטל המקח בחציו בטל המקח לגמרי, כמ"ש בח"מ סי' ר"ג [סע' י'] יעו"ש, וה"ה הכא. וא"כ באומר על הבכור עם יציאת מיעוטו יהיה עולה, אפשר דקדושת עולה חל עליו ותקרב כדין עולה, כיון דביציאת מיעוטו עדיין אינו קדוש בקדושת בכור כי אם חציו, וחל קדושת עולה על חציו הב' שעדין לא נתקדש, אשכח רווחא לחול עליו קדושת עולה, וכיון שנתקדש חציו עולה תקרב עולה דאי אפשר בלאו הכי:
והרי זה דומה למאי דאמרי' בתמורה (דף כ"ו ע"ב), אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר ד"ה עולה קריבה, וכתבו התוס' שם בד"ה אמר אביי וכו', דה"פ דמיירי באדם המעביר צאנו תחת השבט, ואמר משתצא עשירי מן הדיר תהיה חציה עולה וחציה מעשר, ד"ה עולה קריבה דקדושת הפה שהקדישה לעולה עדיפא מקדושת מעשר שאינו יכול לחול אלא ע"י מנין עשירי והעברת שבט, דדוקא בעולה ושלמים פליג ואמר דחלו שניהם דלא אלימי כולי האי קדושה זה מזה, אבל בעולה ומעשר דאלים קדושת עולה ועדיפא מאד מקדושת מעשר, ד"ה תקרב עולה עכ"ד:
וא"כ יכולין אנו לומר דה"ה בבכור, באומר עם יציאת מיעוטו יהיה עולה, דכיון דקדושת עולה חמירא דהיא קדושת פה, עדיפא מקדושת בכור שאינה יכולה לחול כ"א ע"י יציאת רובא ובפטר רחם תליא, וכיון דאלים קדושת עולה מקדושת בכור תקרב עולה דומיא דמעשר: