אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות לא ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות לא ס"ק א

אות ל

והנה בההיא דפ' בהמה המקשה [חולין עז, ב] שהביא רבינו, דאמרי' דה"ט דישליכנה לכלבים משום דרוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה, ומיעוט יולדות דבר שאינו קדוש בבכורה ומאי ניהו נדמה וכו', יש לעמוד דנראה דהא דתנן בפ' המפלת [כו, א] דאין שליא בלא ולד, לאו למימרא דאין מציאות כלל שתהיה שליא בלא ולד, אלא הכוונה לומר דרוב שליות יש להם ולד, אבל מעוטא דשליא יש דאין בה ולד, וכמ"ש רש"י בפ"ב דנדה (דף י"ח ע"א) גבי הא דאמר ר"י בשלשה מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ומייתי הא דשליא יעו"ש, וכן מתבאר מדברי רבינו הרמב"ן בחי' בפ"ב דנדה על דף י"ח ע"ב גבי תינוק הנמצא בצד העיסה יעו"ש, וכן כתב הריטב"א בחי' בפ' עשרה יוחסין [קדושין עט, א] אההיא דהרי בוגרת לפנינו, שכתב וז"ל, דטעמא דשליא הוא משום דרוב שליות יש להם ולד, והא דלא אמרי' אוקי מיעוט שליות שאין להם ולד לחזקה דבית שהיתה בחזקת טהרה, משום דכיון דהיה שליא בבית נפיק ליה בית מחזקתיה, ולא אמרי' אוקי אחזקתיה אלא בספק נגע ספק לא נגע אבל בודאי מגע לא עכ"ל:

ואיכא למידק דכיון דאיכא מיעוט שליות בלא ולד, אמאי הוצרך הש"ס הכא לבקש מיעוט דנדמה דאינו קדוש בבכורה דהוי מיעוט דאינו מצוי, בהיות דהו"מ למימר דרוב שליות יש להם ולד וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוטא דאפשר דשליא זאת אין בה ולד למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא. וע"כ צ"ל דמדאיצטריך הש"ס למיעוטא דנדמה דהתם מיירי בשליא שנמצא ולד בתוכה, אלא דהיה נפל ואינו ניכר אם זכר אם נקבה וגם לא היה ניכר בו אם דומה במקצת סימנים לאמו או נדמה הוא. והנה כי כן יל"ע דכיון דמתני' דהתם מיירי בשליא שנמצא בה ולד, א"כ י"ל דהא דמותר להשליכה לכלבים הוא משום דבכה"ג דאיכא ולד ודאי אין אנו צריכין לפרסם שכבר נפטרה מן הבכורה, דכיון דנמצא בה ולד אין כאן שום ספק, וא"כ י"ל דגם בשליא אם לא נמצא בה ולד צריך קבורה לפרסם שכבר נפטרה מן הבכורה, דאף דרוב שליות יש בהם ולד מ"מ הא איכא מעוטא דאין בהם ולד, וטועים לומר ששליא זאת היתה מן המיעוט ולא נפטרה מן הבכורה. ומדברי רבינו הכא שכתב וז"ל, אבל התם אינו צריך לפרסם הדבר שכבר מפורסם הוא שאין שליא בלא ולד ונפטרה מן הבכורה עכ"ל, נראה דס"ל דסמכינן ארוב שליות דיש להם ולד ואינה צריכה פרסום אף דלא ניכר בה ולד, וק"ק דמנ"ל הא, כיון דאפשר לומר דמתני' דהתם מיירי כשנמצא בה ולד, וע"כ צ"ל הכי לפי שיטת רבינו דס"ל כדעת רש"י דאיכא מעוטא דשליות דאין להם ולד, דמאי דנקט הש"ס מיעוט דנדמה היינו משום דמיירי דנמצא בה ולד: והנה התוס' בפ"ב דנדה (דף י"ח ע"א) ד"ה שליא בבית וכו', הקשו על רש"י דס"ל דרוב שליות יש להן ולד, ממתני' דשליא שיצאת מקצתה אסורה באכילה וכו', וכתבו דיש ליישב פ"ה דהתם מיירי בשליא שיצאת מקצתה ונמצא ולד בתוך השליא, אבל התוס' חלקו על רש"י וכתבו וז"ל, ויש לפרש דאין שליא כלל בלא ולד, אך מעוטא נימוק ורובן אין נימוקין עד שיצא לבית החיצון עכ"ל. ויל"ע קצת אמאי לא דקדקו התוס' נמי לסברת רש"י מההיא דשליא דמשליכה לכלבים, והוצרך הש"ס לומר מטעם דאיכא מעוטא דנדמה, בהיות שאפשר מטעם מיעוט שליות דאין להם ולד כאמור. ולסברת התוס' דאין שליא כלל בלא ולד א"ש, דההיא דשליא דלא הצריכו פרסום מיירי אפילו בלא נמצא בה ולד, דכיון דאין שליא כלל בלא ולד ליכא למטעי כלל, אבל לדעת רבינו ודעמיה קשה קצת:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה