מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כה ס"ק ב
עוד יש לעמוד על דברי התוס' דידן, שכתבו ליישב הא דר"י חייש למיעוט מטנפות, דהיינו טעמא משום דרוב בהמות מתעברות ויולדות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר בו, דאם כן התינח לרבא דס"ל דרוב זה דרוב בהמות מתעברות ויולדות רוב גמור הוא, אבל לרבינא דס"ל דרובא דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא דלא חשיב רוב גמור, א"כ אמאי חייש ר"י למיעוט מטנפות, מאחר דרוב זה דמסייע למיעוט מטנפות לאו רוב גמור הוא כיון דתלי במעשה. והיותר קשה למה שראיתי להרא"ש בפסקיו בתחלת הסוגיא [סי' א'] הביא הא דרבינא להלכה דלכ"ע רוב דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא, ואח"כ כתב וז"ל, והלכתא כר"י דסבירא ליה דתוך שנתה נמי ספק דחיישינן לטינוף ומטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה וכו', ואע"ג דקי"ל בעלמא כרבנן דאזלינן בתר רובא וכו', ויש לומר כמ"ש ר"י דאיכא רובא דמסייע למיעוטא דמטנפות דרוב בהמות מתעברות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר, וזו ודאי נתעברה בזמנה ולכך חוששין לטינוף עכ"ל. וקשה דכיון דרוב זה תלוי במעשה ולא חשיב רוב, הוי מסייע שאין בו ממש למיעוטא ואמאי חיישינן למיעוט מטנפות. וצ"ל בדוחק דהתוספות והרא"ש ס"ל דאף דרוב דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא דידיה, מ"מ אהני מיהא לסייע למיעוט דבהצטרפות שניהם חיישינן למיעוט. וזה נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות בכורות [ה"י], דפסק נמי דחיישינן למיעוט מטנפות כר"י כפסק הרא"ש יעו"ש:
אמנם רבינו הרמב"ן מתבאר בדבריו דלא סבירא ליה הכי, דכתב דהלכתא כר"י ולאו למימרא דחוששין לטינוף וכו', אלא דאי טניף ואמר רועה חכם דטינוף וולד הוא וחזרה וילדה בתוך שנתה, לא אמרינן מטנפת אינה חוזרת ויולדת וכו' עכ"ד, דטעמו דס"ל לרבינו מאחר דקי"ל כרבינא דרוב דתלי במעשה לא חשיב רוב, תו לא מהני להיות מסייע למיעוט ולא חיישינן למיעוטא דטינוף, ולא נ"מ אלא בידוע לנו דטניף. אלא דמ"ש רבינו בתוך דבריו להחזיק סברתו דלא חיישינן למיעוטא וז"ל, ואין חוששין למיעוט, ורבי יהושע נמי לא חייש למיעוטא כדתנן יצאת מליאה חוששת ור"י אומר אינה חוששת וכו', אין דבריו מובנים דאי כוונתו לומר דלר"י נמי לא קאמר אלא דבידוע דטניף, אבל באינו ידוע לא חיישינן לטינוף כיון דס"ל דלא חיישינן למיעוט, הא ליתא דמלבד דללישנא קמא דמשני הש"ס דפליגי אי חיישינן לטינוף או לא, הרי לר"י חיישינן לטינוף אף דהוי מיעוטא, יתר ע"כ דאפילו אם נאמר דלא כתב כן רבינו כי אם למאי דפסק כלישנא בתרא, דפליגי אי מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה או לא, מ"מ ע"כ מלישנא דרבי יהושע דפליג אר' ישמעאל, וקאמר צאו אמרו לו לר"י טעית אילו בולד בלבד הבהמה נפטרת יהיה כדבריך, אלא אמרו סימן וולד בבהמה דקה טינוף וכו', ש"מ דס"ל לר"י דחיישינן לטינוף, דאי מיירי בדידוע דטניף א"כ איך קאמר לרבי ישמעאל דטעה, הא רבי ישמעאל בלוקח מן הגוי ואינו ידוע אם טנפה קאמר דלא חיישינן לטינוף, אבל בידוע דטנפה אפשר דמודה דמטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה, ואם כן ע"כ לכולי לישני לרבי יהושע חייש לטינוף, ואם כן מאי נ"מ למ"ש רבינו ור"י נמי לא חייש למיעוט וכו', ואי כוונתו להביא ראיה דקיימא לן דלא חיישינן למיעוט מאחר דר"י הכי ס"ל, נמי לזה אינו צריך ראיה מר"י דבלאו הכי הא קי"ל כרבנן דלא כרבי מאיר, וזה פשוט: ועוד דלפי דעת רבינו לקמן אין שום קושיא להא דחייש לטינוף, מאחר דסבירא ליה דאין חוששין למיעוט, שהרי כתב רבינו בסוף דבריו וז"ל, ומסתברא לן דכי אין חוששין לטינוף משום דהוי מיעוטא וכו', דוקא לגבי בכור גופיה לאכשורי למזבח, ולמלקא עליה בגיזה ועבודה, ולמנהג בגופיה כל דיני בכור ודאי, אבל לאפוקי כהן מינייהו דבעלים לא מפיק דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב עכ"ד, דמתבאר מדבריו דאמרינן בגוף אחד תרתי דסתרן, דלענין איסור אזלינן בתר רובא, ולענין ממון לא אזלינן בתר רובא, דהאי כדיניה והאי כדיניה, דלא כסברת התוספות הנז' דכתבו דהוי קצת תימה לומר תרתי דסתרן, וא"כ אין שום קושיא על ר"י אי חייש לטינוף, די"ל דלא אמר כן כי אם לענין ממון, דרבי ישמעאל קאמר בכור ודאי לכהן, וע"ז פליג ר"י דאינו ודאי לכהן דלא אזלינן בממון אחר הרוב, אבל למנהג בגופיה כל דיני בכור לענין איסורא לא חיישינן לטינוף דלמיעוט לא חייש: והנה מדברי הרא"ש [סי' א'] נמי נראה דס"ל כדעת רבינו דאמרי' תרתי דסתרן שהרי כתב וז"ל, ואפי' למאן דלא חייש למעוטא דמנטפת מודה הוא שאינו נותן לכהן שאין הולכין בממון אחר הרוב, ואפי' לרב דאזיל בממון אחר הרוב וכו' ע"כ. ויל"ע דלפי זה שנראה מדבריו דאמרינן תרתי דסתרן, איך כתב בתחלת דבריו להחזיק סברתו דחיישינן למיעוט מטנפות מטעם דאיכא רובא דמסייע למעוטא, וז"ל, וכן צ"ל כי היכי דלא תיקשי דר"י אר"י וכו', הא שפיר י"ל דכי היכי דלא תקשי דר"י אר"י, דמאי דפליג ר"י וחייש למיעוטא הוא לענין ממון שלא ינתן לכהן, לאפוקי דרבי ישמעאל דס"ל בכור ודאי לכהן, אבל לענין איסורא לכל דיני בכור לא חייש למעוטא. דהתוס' לא כתבו טעם זה ליישב הא דר"י אר"י אלא מפני שכתבו דדבר תימה הוא לומר תרתי דסתרן, אבל לדעת הרא"ש אין אנו צריכין לזה:
ועוד יל"ע בדברי הרא"ש במ"ש דאפי' למאן דלא חייש למעוטא דמטנפת, מודה הוא שאינו נותן לכהן, דהא רבי ישמעאל דס"ל דלא חיישינן וקאמר בפי' דבתוך שנתו בכור ודאי לכהן, הרי דאפילו לענין ממונא אזלינן בתר רובא, ואם נאמר דמ"ש הרא"ש כן הוא ללישנא בתרא דפליגי אי מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה, דרבי ישמעאל סבר דאינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה, דמש"ה קאמר דינתן לכהן כיון דאין הטעם משום דאזלינן בתר רובא, אלא משום חזקה דודאי לא טנפה כיון דחזרה וילדה בתוך שנתה, מ"מ אכתי קשה דכיון דללישנא קמא דפליגי אי חיישינן למיעוט מטנפות, עכצ"ל כי היכי דלא תקשי מסברת רבי ישמעאל דקאמר בכור ודאי לכהן דהא אין הולכין בממון אחר הרוב, דעכצ"ל דהיינו טעמא דלא אמרינן תרתי דסתרן, דאי לא תימא הכי אמאי לא פריך הש"ס ללישנא קמא מהא דאין הולכין בממון אחר הרוב, וכיון דללישנא קמא עכצ"ל דלא אמרינן תרתי דסתרן, אם כן מנין לנו לומר ללישנא בתרא דאמרינן תרתי דסתרן. וגם על רבינו קשה באופן זה דאם איתא דאמרינן תרתי דסתרן אמאי לא פריך הש"ס ללישנא קמא, דאי אפשר דרבי ישמעאל היינו טעמא משום דלא חייש למיעוט, דא"כ התינח לענין איסור אבל לענין ממון אמאי ינתן לכהן כיון דלא אזלינן בממון אחר הרוב. גם על התוס' קצת קשה נמי, דכתבו מיהא קצת תימה לומר תרתי דסתרן, דלמה לא הכריחו סברתם מסברת רבי ישמעאל דקאמר בכור ודאי לכהן, ואין לומר דאין מזה כ"כ הכרח דבלאו הכי דחי שפיר הש"ס לישנא קמא מהא דקאמר רבא דמחוורתא ר"י כר"מ דחייש למיעוט, וה"ה דהו"מ לדחות מטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב, דהא ליתא, דטפי הוה עדיף למפרך מהא דאין הולכין בממון אחר הרוב, דבהכי פריך אפילו לרבינא דס"ל דר"י אתי אפילו כרבנן דרוב דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא, משא"כ במאי דפריך הש"ס דאינו אלא לרבא אבל לרבינא דקי"ל כוותיה לק"מ: