מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כד ס"ק ב
והנה במאי דמשני אביי בשמעתין לתרץ הברייתא, דלעולם דהתנא סבור בכור לדבר א' לא הוי בכור, ורישא ה"ק אי זכר יכול אפילו יוצא דופן ת"ל פטר רחם, יש לחקור דאמאי הוצרך לדחוק עצמו כ"כ, דהא ברישא קתני אי זכר אפי' יצאת נקבה לפניו, ולפי מאי דמשני אביי דקרא איצטריך ליוצא דופן עצמו אין כאן רמז בברייתא, וע"כ צריך לומר דמגיה הברייתא, דלא תני אפי' יצאת נקבה אלא הכי תני יכול אפי' יוצא דופן, וכן ראיתי בפי' הרגמ"ה כ"י שהביא הרב בצלאל בנימוקיו, דאמאי לא משני דלעולם כדקתני בברייתא אי זכר יכול אפי' יצאת נקבה לפניו, והא דלא מפיק לה מבכור דבכור לדבר א' לא הוי בכור, הוא משום דנ"מ מקרא דפטר רחם ללמדנו דאפי' ילדה בתחלה זכר ונקבה תאומים, וילדה אותם בבת אחת באופן שיצאו ב' ראשיהם כאחת, והאי תנא סבר כר"י הגלילי דס"ל דאפשר לצמצם, דמש"ה ס"ל במתני' דלעיל (דף י"ז ע"א) דאם ילדה ב' זכרים כאחת שניהן לכהן, ואע"ג דגם ר"י הגלילי מודה בילדה זכר ונקבה בב"א דפטור, מטעם דכיון דהנקבה נמי הויא פטר רחם כמוהו בטלה בכורתו לגמרי, וכמ"ש התוס' לעיל [שם ע"ב] בד"ה זכר ונקבה וכו' יעו"ש, מ"מ י"ל דהיינו דוקא משום דחדית לן קרא דפטר רחם, דבפטר רחם תלי רחמנא דבעינן שהזכר לבדו יפטור הרחם, דכשאחותו הנקבה חוצצת דגם אי פטרה את הרחם כמוהו לא חשיב פטר רחם, אבל אי לאו קרא דפטר רחם, בכה"ג דיצאו שניהם כאחד לא היינו פוטרים את הזכר מבכורה מקרא דכל בכור, דבכה"ג דהזכר עצמו יצא ראשון נמי שוה בשוה עם הנקבה, הרי חשיב כבכור לכל דבר ממש. ואע"ג דהברייתא קתני יכול אפי' יצאת נקבה לפניו, דבכה"ג שיצאת נקבה לפניו מקרא דהבכור נפקא, מ"מ נקט קרא דפטר רחם משום דנ"מ להיכא דיצאו שניהן כאחת, ובאופן זה הוא יותר מרווח דאינו צריך להגיה ולומר, דלא תני יצאת נקבה לפניו אלא יוצא דופן מה שלא נזכר רמז מזה בברייתא: ועוד היה אפשר לומר דיש ליישב באופן זה, אפי' אם נאמר דהאי תנא כרבנן ס"ל דאי אפשר לצמצם, מ"מ כיון דליכא למיקם עלה דמלתא איזה יצא ראשון הנקבה או הזכר, דמלבד דאיכא ספיקא דאפשר דהזכר יצא ראשון, יתר ע"כ דאפי' הנקבה יצאת ראשון מ"מ יציאת הזכר אין כאן דבר ברור שיצא ולד אחר קודם לו, וכל כי האי גוונא קרינן ביה בכור, דלא דמי לבא אחר יוצא דופן דעכ"פ בבירור כבר נולד ולד אחר קודם לו ולא הוי בכור לולדות, משא"כ הכא דעכ"פ ליכא ולד ודאי בכור קודם לו. ובפרט אם נאמר דנ"מ כשיצאו ב' כאחת, והנקבה היתה נפל ולא היתה בן קיימא והזכר היה בן קיימא, דאע"ג דלא קי"ל כשמואל דאמר בר"פ יש בכור [מו, ב] דאין הראש פוטר בנפלים, ופירש"י דהיינו בתאומים דהאחד נפל והאחד בן קיימא והוציא הנפל ראשו תחלה דאינו פוטר דלא קי"ל הכי, אלא דאפילו נפל הראש פוטר מ"מ היינו דווקא משום דכתיב פטר רחם, דבפטר רחם תלי רחמנא, וא"כ כיון דפטר הרחם הנפל ביציאת ראשו תחלה אין חבירו בכור, אבל אי לאו קרא דפטר רחם מקרא דכל בכור לא היינו פוטרים בהוציא הנפל ראשו תחלה, מאחר דהזכר שהוציא ראשו אח"כ הוא בן קיימא, וקרינן ביה בכור דהא הוא ראשון לזכרים וראשון לולדות, שלא נולד ולד בן קיימא קודם לו, דלא דמי לנולד אחר יוצא דופן כיון דהיוצא דופן היה ולד גמור ובן קיימא: