אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות כב ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כב ס"ק ד

אות כב ס"ק ג

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה בשמעתין [יח, ב], דלדעת רש"י והריטב"א בחי' למציעא [לז, ב] עיקר הקנאת החצר דלר"ט אקנויי מקני ליה מקום בחצר הוא, משום שיזכה הכהן בבכור מדין חצר כשיולד הבכור, אמנם דעת הר"ם [פ"ה מה' בכורות ה"ו] והרגמ"ה אינו כן אלא דמקנה לו החצר בדרך שאלה כדי שיגדלו הבכורות בחצירו כאמור. ויש לעמוד לדעת רש"י והריטב"א דאיך אפשר דע"י דמקנה לו מקום בחצר זוכה בבכור מדין חצר, הא קי"ל דחצר השותפין אין קונין זה מזה כדאמרינן בפ' הספינה (דף פ"ד ע"ב) יעו"ש, והכא דחשבינן ליה לר"ט כחצר של שניהם וכמ"ש רש"י וז"ל בד"ה דניחא וכו', והו"ל כחצר של שניהם והוי האי חצר כי רועה, וכאילו שניהן הפקידו אצלו הלכך חולקין דברשות שניהם עומד עכ"ל, וכיון דחצר השותפין הוי איך קונה הכהן בו הבכור מדין חצר כיון דחצר השותפין אין קונין זה מזה, דאם נאמר דמקנה לו כל החצר כדי שיוכל לזכות בו מדין חצר, א"כ הרי אינו עומד ברשות שניהם אלא ברשות הכהן בלבד עומד ואמאי יחלוקו:

ויש ליישב דלעולם דלר"ט מקנה לו כל החצר כדי שיזכה בבכור, אלא דכיון דהקנאה זאת הוא בדרך שאלה בעלמא לקנין פירות וגוף החצר עומד ברשות בעה"ב, כיון שהגוף של בעה"ב חשיב כאילו עומד ברשות שניהם, דאף דכל החצר שאול לכהן לקנין פירות מ"מ גוף החצר הוא של בעה"ב, והרי לשניהם יש להם רשות בו, זה מצד קנין הגוף שיש לו בו וזה מצד קנין פירות דשאול לו, וכבר נודע סברת הרמב"ם בפ"ו מהל' שכירות [ה"ה] דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו בדבר הפקר אע"פ שהיא שכורה ביד אחרים, דס"ל להר"ם דודאי חצר שהוא מושכר לאחרים יש לו דין חצר לקנות בו בין לבעל החצר ובין לשוכר, ובכן כשיש דעת אחרת מקנה אם רוצה להקנות לבעל החצר שפיר קני ליה חצירו, ואם רוצה להקנות לשוכר קני ליה כיון דאית ליה קנין פירות בחצר, ומ"מ כח בעל החצר עדיף טפי כיון דיש לו גוף ופירות לאחר זמן, ולפיכך בהפקר דליכא דעת אחרת מקנה קונה בעל החצר ולא השוכר:

ונראה פשוט דלדעת הר"ם אם איכא דעת אחרת מקנה שרוצה להקנות לבעל החצר ולשוכר בשותפות, זוכין שניהם בשותפות בקנין חצר זה, כיון דלשניהם יש להם כח לקנות כל א' וא' בפני עצמו מדין חצר ביש דעת אחרת מקנה. וא"כ י"ל דרש"י והריטב"א הכי ס"ל כסברת הר"ם הנזכר, וכיון דלענין קנין חצר יד שניהם שוה, דמפני ששאל החצר לכהן לקנין פירות לא נסתלק יד בעה"ב, כיון דהגוף שלו וחשיב חצירו לענין קנין חצר, א"כ לא חשיב הכהן מוחזק לגמרי כאילו עומד בחצירו ממש, אף דשאול הוא אתו כיון דמ"מ הגוף של בעה"ב, ולענין מי משניהם מוחזק חשיב כאילו שניהם מוחזקים דברשות שניהם עומד ולפיכך יחלוקו:

ואולם התינח לסברת הרמב"ם ז"ל, אבל לדעת הראב"ד דהשיג על הר"ם בזה שם בהל' שכירות, וס"ל דאפילו בדעת אחרת מקנה אין לבעל החצר רשות לקנות בו כלל אפילו שרוצה להקנות לו, דשכירות ליומיה ממכר הוי ובזמן השכירות אין לו כח לבעל החצר, וכמו שמתבאר מדברי הרב מחנ"א בהל' קנין חצר סי' ג' שזה הוא סברת הראב"ד, ומתבאר מדברי הפוסקים דסברת הראב"ד היא סברת רובא דרבוותא דלא כהר"ם, אשר מטעם זה עלה בדעת הרב כנה"ג דאין המוחזק יכול לומר קי"ל כסברת הר"ם דסברא יחידאה היא, ולסברא זאת נמצא דחצר המושכר או המושאל אין לו כח לבעל החצר לקנות בו מדין חצר, וא"כ גם לענין מוחזק נראה דהשוכר או השואל מוחזק לבד, וא"כ הכא אם איתא דשאל לו כל החצר הרי אין החצר עומד ברשות שניהם כדי שנאמר כי שניהם מוחזקים, ועיין במה שכתבתי בקונטרס גט מקושר בסי' י"א דכ"ה ע"ד דלע"ד ר"ת סבירא ליה כסברת הר"ם ומי לנו גדול ואין סברת הר"ם יחידאה, וא"כ י"ל דהכא רש"י והריטב"א ס"ל כסברת הר"ם. ומ"ש רש"י והו"ל כחצר של שניהם ר"ל דחשיב כאילו של שניהם, כיון דלזה יש לו קנין הגוף ולזה יש לו קנין פירות. ואפשר עוד לומר דאפי' לסברת הראב"ד ודעימיה, אף דלענין קנין חצר אין לו כח לבעל החצר, מ"מ לענין שלא יחשב השואל כמוחזק גמור יש לו כח לבעל החצר וחשיב כב' מוחזקים:

עוד יל"ע בסברת רש"י והריטב"א דס"ל דהקנאת החצר הוא לקנות הבכור מדין חצר, מהא דאמרינן לעיל [יח, א] גבי פלוגתא דר"מ ור' יוסי דלר"מ בילדה ב' זכרים חייב במתנות ולר"י פטור, ואמרי' מ"ט דר"י אמר רבא עשו את שאינו זוכה כזוכה ואע"ג דלא מטא לידיה כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה, דלפי שיטת רבא דמוקי פלוגתייהו דר"ע ור"ט ברועה כהן וחצר בע"ה, אמאי הוצרך לומר דטעמיה דר"י משום דעשו את שאינו זוכה כזוכה, הא שפיר י"ל דמן הדין פליגי דהכא מיירי ברועה כהן וחצר בע"ה, ור"י ס"ל כסברת ר"ט דמקנה לו מקום בחצר ומדין חצר זכה הכהן באותו שהוא בכור ודאי, דהחצר זוכה לו ממילא מה שהוא ראוי לזכות, וכיון דמן הדין כבר זכה הכהן באותו שהוא הבכור, אם נזדמן שנתחלף אח"כ ולקח הבע"ה הבכור והפשוט לקח הכהן, הרי חשיב כמו דמטא לידיה וזבניה לישראל מן הדין ולא מן התקנה לעשות שאינו זוכה כזוכה, ור"מ ס"ל כר"ע דלא אמרי' דמקנה לו מקום בחצר משום פסידא ומש"ה לא חשיב כמאן דמטא לידיה, וי"ל דדחיקא ליה מלתא לרבא לומר דר"י דקי"ל כוותיה לענין מתנות דס"ל כר"ט דלא קי"ל כוותיה, ומש"ה נקט טעם זה דעשו את שאינו זוכה כזוכה. ועיין במה שכתבתי בספר תוספות דרבנן באות העי"ן [סי' רמ"ט] מה העליתי שם לפי הירושלמי [פאה פ"ה ה"ב], דאי אפשר לזכות באחד משניהם מספק כיון דזכיה מסופקת היא יעו"ש:

מתני' [יט, א] יוצא דופן וכו':

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה