אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות כ ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות כ ס"ק א

אות יט ס"ק ב

ולענין הלכה אי הלכה כרבנן דאי אפשר לצמצם או כר"י הגלילי צ"ע דאמאי לא ביאר רבינו הרמב"ן הלכתא כמאן, דאף דפסק רבינו כר"ע דמתני' דמשמנין ביניהם דנראה מזה דהאחד בלבד הוא לכהן כרבנן, מכל מקום אין זה ראיה גמורה דפסק כרבנן דאי אפשר לצמצם, דהא יכול להיות דפסק כר"ע בפלוגתא דמתני' תניינא, דפליגי בשתי רחליו שלא בכרו וילדו ב' זכרים ונקבה דלכ"ע אחד לו ואחד לכהן, וע"ז איפליגו נמי ר"ט ור"ע במתני' תניינא, וכן באחת בכרה ואחת שלא בכרה, ואפי' במתניתין קמייתא דרחל שילדה ב' זכרים נ"מ בשילדה ב' זכרים ולא יצאו ב' ראשיהם כאחד אלא דאינו ידוע מי יצא ראשון, אבל ביצאו ב' ראשיהם כאחד דבהא פליגי רבנן ור"י הגלילי לא ביאר דעתו הלכתא כמאן ולא ידעתי למה. והתוס' בשמעתין [יז, ב] פסקו לענין הלכה דבידי שמים הלכתא כרבנן דאי אפשר לצמצם, ובידי אדם הלכה כר"י דאפשר לצמצם, וכן כתב הרא"ש בפסקיו [סי' ד'], והר"ם בפרק ה' מהלכות בכורות [ה"א] פסק כרבנן לענין ב' זכרים שהוציאו ב' ראשיהם כאחת דאחד לכהן דאי אפשר לצמצם, וגם בידי אדם פסק בפ"ט מה' רוצח [ה"ח] כרבנן דאי אפשר לצמצם יעו"ש, והוא דבר תימה למה רבינו לא גילה דעתו כלל בזה.:

והתוספות בשמעתין בסוף הדיבור הנזכר כתבו דיש ללמוד דאפשר לצמצם אפי' בידי שמים מההיא דפרק בהמה המקשה [חולין ע, א] דבעי רבא הלכו באברים אחר הרוב עכ"ל, וכן כתבו התוספות בפרק קמא דעירובין (דף ט"ו ע"ב) ד"ה פרוץ וז"ל, ויש להביא ראיה מפרק בהמה המקשה גבי בעיא דהלכו באיברים אחר הרוב, דמוקי לה כגון שיצא חציו ברוב אבר, ואם אי אפשר לצמצם מאי קא מבעיא ליה ממה נפשך טעון קבורה שמא יצא רובו עכ"ל. ויל"ע דמאי ראיה משם הא אפשר לומר, דאף דרבא סבירא ליה דאי אפשר לצמצם ולעולם איכא ספיקא שמא יצא רובו, מכל מקום אינו אלא מספיקא דטעון קבורה ואסור בהנאה מספק שמא יצא רובו, אבל אינו על צד הודאי, וקא מבעיא ליה דאפי' דאזלינן באיברים אחר הרוב ושדינן מיעוט אבר דבפנים בתר רובא, וא"כ הוא בודאי יצא רובו ואסור על צד הודאי, ונ"מ לבהמה שהיא ספק אם בכרה מקודם או לא, דלענין דינא הוולד הראשון הוא ספק בכור ואסור בגיזה ועבודה, ואם אירע שהוולד הראשון יצא חציו ברוב אבר, אי לאו דאמרינן על צד הודאי יצא רובו מטעם דשדינא מיעוט אבר דבפנים אחר הרוב אבר, הו"א דהותר בהנאה זה שיצא ולא קדיש דהא איכא ס"ס, ספק שמא אעיקרא דמלתא כבר בכרה מקודם ולד זה, ואת"ל לא בכרה מקודם כיון דאי אפשר לצמצם אפשר שמא לא יצא רובו כי אם מעוטו ולא קדיש, אבל אי אמרינן דאיכא וודאי רוב הרי אין כאן אלא ספק אחד שמא בכרה, ומספיקא אסור בהנאה כדין ספק בכור. ועוד נ"מ לאם היא מעוברת מתאומים, דאם אמרינן הראשון יצא רובו על צד הודאי השני הבא אחריו הוי חולין, משא"כ אי הוי משום ספיקא דהבא אחריו ספק בכור הוא ואסור בגיזה ועבודה שמא לא יצא ראשון רובו: והנה הרא"ש בפרק בהמה המקשה [סי' ד'] הביא בעיא זאת דרבא וכתב וז"ל, וקמיבעיא ליה לרבא ביצא חציו ברוב אבר אי שדינן ההוא מיעוט אבר דגוואי בתר רוב אבר והוי כילוד או לא ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא. וכן הר"ם בפ"ד מהל' בכורות [הט"ז] הביא הבעיא הנזכר וכתב לענין הלכה דהבא אחריו הוי ספק בכור יעו"ש. וכן כתב הטור בסי' שי"ט דנפקא מינה להבא אחריו יעו"ש. ויל"ע דלפי מה שפסקו הם דקי"ל דבידי שמים אי אפשר לצמצם, אמאי פסקו בבעיא זאת דלא אפשיטא לחומרא, כיון דבבעיא זאת השתא דלא אפשיטא איכא ס"ס, שמא יצא הרוב בלא צירוף מיעוט אבר דבגוואי כיון דאי אפשר לצמצם שיצא חציו בלבד, ואת"ל שלא יצא רובו כי אם חציו אכתי איכא ספיקא שמא שדינן מיעוט אבר דבגוואי בתר רוב אבר והוה כילוד, וס"ס מתהפך הוא דשפיר איכא למימר ספק שמא שדינן מיעוט בתר רוב, ואת"ל דלא שדינן מיעוט דבגוואי אחר הרוב אפשר דמה שיצא לחוץ בלבד היה בו רוב, וכיון דאיכא ספק ספיקא אזלינן לקולא והבא אחריו לא הוי כדין ספק בכור, דמס"ס הבא אחריו מותר בגיזה ועבודה. ואף דבדברי הרא"ש לא הוזכר לענין הבא אחריו, מ"מ ע"כ מאי דכתב דאזלינן לחומרא נ"מ להבא אחריו, דאי משום לאסור הראשון ולהצריכו קבורה בלאו בעיא זאת אסור בהנאה, כיון דאי אפשר לצמצם ויש להסתפק שמא יצא רובו. ואין לומר דס"ס דשם אחד הוא, דהא איכא תוספת דמציאות בין ב' הספיקות, דהא לספק הראשון הוא מטעם דתלינן דאי אפשר לצמצם וכבר יצא הרוב, ולספק הב' דאמרינן דשדינן המיעוט בתר הרוב הוא מוסיף לומר דחשיב כילוד אפי' לא יצא רובו בפועל, כי אם דמצרפינן המעוט שלא יצא וחשבינן ליה כאילו יצא ממש, וכל דאיכא תוספת דמציאות בין ב' הספיקות לא חשיב ס"ס דשם אחד, וכמ"ש הפר"ח בכללי הס"ס משם פסקי מהרא"י [סי' ק"ל] באות י"ב יעו"ש:

והנה לסברת הפר"ח בי"ד סי' ל' [אות ב', ובפר"ח כללי ס"ס כלל ה'] שכתב, דמאי דמבעיא לן בגמרא ולא איפשיטא אינו נכנס תחת סוג ספק וספקו כודאו ולא עבדינן ס"ס מזה, א"ש הכא דלא חשיב ס"ס כיון דהספק האחד הוא בעיא דלא אפשיטא, אבל לדעת מרן הב"י [יו"ד] בסי' נ"ט שכתב בעד הר"ם גבי גלודה דבכה"ג הוי ס"ס, וכן לדעת מהריק"ש שכתב שם הפר"ח, וכן העלה שם הרב פרי תואר בסי' ל' דלא כהפר"ח קשה מהכא דאמאי לא אזלינן הכא לקולא מטעם ס"ס הנז"ל:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה