אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות יט ס"ק ב

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יט ס"ק ב

אות יט ס"ק א

מתני' [יז, א] רחל שלא בכרה וילדה ב' זכרים וכו', וחכ"א אי אפשר לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן וכו'. יש להבין דרבנן למה הוצרכו לטעמא דאי אפשר לצמצם, דלא ימנע אי ס"ל דדרשינן קרא דהזכרים לה' דמדנקט לשון רבים לחייב בב' זכרים שנולדו בב"א ממש, א"כ אמאי ס"ל דאי אפשר לצמצם הא מקרא ילפינן דאפשר, דאל"כ היכי משכחת לה קרא דהזכרים, ואי לא ס"ל דשייך למדרש מהאי קרא הכי, די"ל דקרא אזכרים דעלמא קאי דכל הזכרים אשר יולדו בפטר רחם דכל ישראל הם לה', ע"ד ההיא דאמרי' בפ' ראשית הגז (דף קל"ו ע"א), דבקרכם וצאנכם דכולהו ישראל קאמר ולא ילפינן מינה לחייב בהמת השותפין בבכורה יעו"ש, א"כ אפילו נאמר דכך היא המדה דאפשר לצמצם ושניהם יצאו ראשיהם בב"א ממש אין לו לכהן אלא אחד, דמנין לנו לחייב ליתן שניהם הא בכור אחד אמר רחמנא ולא שנים. ואין לומר דהוצרכו לטעם זה דאי אפשר לצמצם, דאי אמרינן דאפשר לצמצם היה סברא לומר דאפילו א' מהם אינו בכור, דהא קי"ל כרבה [קדושין נ, ב] דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו, דמהאי טעמא המקדש שתי אחיות בב"א שתיהם אינם מקודשות וה"ה הכא, דהא ליתא שהרי כתבו התוספות לעיל (דף ט' ע"א) ד"ה אמר וכו' וז"ל, וי"ל דלא מסתבר למימר הכי אלא בדבר התלוי במעשה כההיא דהמקדש שתי אחיות, אבל קדושה הבא מאליה לא אמרינן הכי ואע"ג דשייך למימר הי מינייהו מפקת עכ"ל יעו"ש:

וי"ל דלעולם דרבנן ס"ל דרשה דהזכרים לה' כדדריש ר' יוסי הגלילי, דקרא דלשון רבים הוא לאתויי דאם נולדו ב' בב"א ממש ב' לכהן, וכמו דמצינו שם בפ' ראשית הגז דדוקא לרבי אלעאי אמרינן הכי דבקרכם דכולהו ישראל, אבל לרבנן דהתם ס"ל דבהמת שותפין חייבת בבכורה מקרא דבקרכם וצאנכם לשון רבים וה"ה הכא. והנה כי כן אילו ידעינן בודאי שיצאו ב' בב"א ממש שניהם לכהן, אלא דס"ל דבידי שמים אי אפשר לצמצם, ואף דלפעמים דמקרי דיצאו ב' בב"א בצמצום מ"מ אין בידנו לברר צמצום דבידי שמים, וכגון לידה דהכא דאין פנאי לברר ולדקדק אי יצאו בזה אחר זה או יצאו בב"א בצמצום, ולעולם אין בידנו לברר דבר זה זהו ספק, וכיון דהוי ספק אי יצאו בב"א או בזה אחר זה אין לכהן אלא אחד. ואין ספק זה כספק שקול דעלמא, דהכא על הרוב יצאו בזה אחר זה, דבב"א בצמצום מלתא דלא שכיח הוא והוי מעוטא דמעוטא, ומש"ה ס"ל לרבנן דעל צד הודאי אין לו לכהן אלא אחד דלמלתא דלא שכיח לא חיישינן, וכמו שמתבאר זה מדברי התוס' בשמעתין בד"ה אפשר לצמצם בידי שמים וכו' בתחילת הדיבור יעו"ש. וס"ל דהזכרים דאתא לרבות כשיצאו ב' בב"א בצמצום איצטריך לאם יבא אליהו ויאמר דיצאו ב' בב"א בצמצום דחייב ליתן ב' לכהן. וכיוצא לזה כתבו התוס' בפ"ק דעירובין (דף ט"ו ע"ב) ד"ה פרוץ כעומד וכו' שכתבו וז"ל, ומפ"ב דחולין דמוקי קרא דתחת אמו פרט ליתום זה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכו', אין לדקדק דאפשר לצמצם בידי שמים דשבקינן לקרא דדחיק ואיצטריך לשאם יבא אליהו ויאמר דבב"א היו עכ"ל, וה"ה י"ל לרבנן דהכא דס"ל בקרא דהזכרים, ולכן ס"ל דלעולם כל שלא יתברר ע"י אליהו אין לנו מציאות לברר הצמצום, ומש"ה אין לכהן אלא אחד דאזלינן בתר רובא דמלתא דלא שכיח הוא שיצאו שווין בצמצום, ומשום הכי הוצרכו לטעמא דאי אפשר לצמצם:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה