מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יט ס"ק א
אמר רב הונא [טז, ב] ולדות פטורין וכו'. הנה בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה דלרב הונא רביעי לצאן ברזל ינתן לכהן ולרב יהודה חמישי, כתב רבינו דכיון דלא אפסיקא הלכתא כמאן הלכך רביעי ספיקא הוי. והרא"ש בפסקיו [סי' ב'] הביא דברי רבינו וכתב וז"ל, ונ"ל דהלכה כרב הונא שהיה גדול יותר מרב יהודה, דשמואל שהיה רבו של רב יהודה אמרינן בכמה דוכתי [גיטין ה, א] בעא מניה שמואל מרב הונא, ועוד דפריך ממתני' לרב יהודה טעמא דהעמיד הא לא העמיד לא ודחיק לשנויי, וכן נראה דעת ה"ר יונה ז"ל עכ"ל. ולדעת רבינו שלא הכריע כר"ה מטעמים אלו שכתב הרא"ש, הוא משום דס"ל דתרי רב הונא הוו אחד גדול אפילו משמואל רבו של רב יהודה והאחר תלמיד רב ושמואל, וכמ"ש התוס' בחולין (דף י"ג ע"א ובגיטין דף י"א ע"ב) יעו"ש, ונמצא כפי זה דרב הונא בר פלוגתא דרב יהודה הוא ר"ה השני שהיה חבירו של רב יהודה שהיו שניהם תלמידי רב ושמואל, ומאי דבעי שמואל מר"ה הוא מר"ה הראשון, ואעפ"י שרב הונא הב' היה גדול מרב יהודה ומכל תלמידי דרב כמ"ש התוס' במנחות (דף ל"ו ע"א) [ד"ה אמר רבה] יעו"ש, מ"מ ס"ל לרבינו דכיון דחברים הוו אין כל כך הכרח לפסוק כר"ה מטעם דהיה גדול החברים. ובב"ק (דף צ"ז ע"א) אפליגו רב הונא ורב יהודה גבי גזל מטבע ונסדק, והרי"ף הביא ב' הסברות דר"ה ור"י ולא הכריע לפסוק הלכה כאחד מהם, וע"כ דס"ל כדעת רבינו. והרואה יראה דהרמב"ם בפ"ג מהלכות גזילה [ה"ד] והסמ"ג עשין ע"ג פסקו בהך פלוגתא דמטבע ונפסל כרב יהודה, אבל הרא"ש שם [סי' י'] כתב ונראה דהלכה כרב הונא דהוה רביה דרב יהודה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב יעו"ש, והוא תימה דהכא בבכורות לא כתב מטעם דרבו הוא אלא מטעם שהיה יותר גדול משמואל רביה דרב יהודה, ותיפוק ליה דר"ה רבו דרב יהודה הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וצ"ע, באופן דאין זה הכרח לפסוק כרב הונא הכא:
וטעם הב' שכתב הרא"ש דפריך ממתני' לרב יהודה טעמא דהעמיד וכו' ודחיק לשנויי, לדעת רבינו אין זה הכרח. ונקדים מ"ש התוספות בשמעתין בד"ה טעמא וכו' וז"ל, תימה דלקמן פריך לר"י ממתני' וכו' ומשני אימא הן וולדותיהן פטורים וכו', וא"כ גם כאן אמאי לא מפרש כן, ותי' התוס' ב' תירוצים יעו"ש. ורבינו לא ניחא ליה בתירוצים אלו, וס"ל דדבר פשוט דלפי מאי דמשני הש"ס לקמן במאי דפריך מרישא דמתני' דאימא הן וולדותיהן, אין קושיא כלל לרב יהודה נמי מסיפא דהעמיד, ואין אנו צריכין לשנוייא דחיקא דלרבותא נקט העמיד דאפילו העמיד קאמר כדמשני הש"ס דזה דוחק. וס"ל לרבינו דע"כ צ"ל הכי, דאל"כ יקשה דהא אורחא דתלמודא הוא דאם יש להקשות מרישא ומסיפא פריך מרישא תחלה ואח"כ מסיפא כסדר, כמ"ש התוס' בכמה דוכתין, והכא בשמעתין אמאי שינה הסדר דבתחלה הקשה לר"י מסיפא דהעמיד ואח"כ הקשה מרישא, אלא ע"כ צ"ל דמה שהביא בתחלה מסיפא ה"ט דאי הוה מייתי מעיקרא מרישא והוה משני אימא הן וולדותיהן, תו לא הוה מצי למפרך מסיפא דהעמיד דבסיפא נמי י"ל הכי, ומשום יגדיל תורה הביא בתחלה מסיפא ומשני לה דלרבותא נקט העמיד ואח"כ פריך מרישא, אבל לעולם דאחר דמשני רישא דאימא הן וולדותיהן ה"ה סיפא דהעמיד ואין אנו צריכין לשנוייא דחיקא. וכיוצא לזה כתבו התוספות בכתובות (דף ק"ב ע"ב) ד"ה ת"ש וז"ל, תימה אמאי לא מייתי הך מעיקרא מקמי דמייתי ההיא דפקחין דההיא נשנית תחלה במשנתינו, וי"ל שכן דרך הש"ס משום דאי הוה מייתי הך דמעיקרא והוה משני בשקנו מידו, תו לא הוה מצי למפרך מההיא דהפקחין דאיכא לאוקמה נמי בשקנו מידו עכ"ל.:
אשר עפי"ז יש ליישב דברי הטור בסי' ש"ך שכתב, דהיכא שהעמיד איכא פלוגתא בין ר"ה ובין ר"י, דלרב הונא הוי דור א' טפי מלא העמיד דהוי דור רביעי לוולדות ולרב יהודה הוי חמישי לוולדות, ותמה הרב ל"מ בפ"ד מהל' בכורות [ה"ד] דבגמ' לא משמע הכי, אלא דלר"י העמיד ולא העמיד שוה והוי כמו העמיד לר"ה דהוי דור א' טפי יעו"ש, ובאמת שהיא תמיה גדולה על הטור לפי מאי דמשני הש"ס מתניתין דהעמיד. אבל לפי האמור לק"מ דהטור ס"ל כמו ששיערנו לדעת רבינו, דבתר דמקשה הש"ס מרישא ומשני אימא הן וולדותיהן ה"ה בסיפא משנינן הכי, ואם כן לר"י בהעמיד הוי חמישי לולדות ובלא העמיד הוי רביעי לולדות. ואע"ג דהרא"ש נראה דלא ס"ל הכי שהרי הכריח דהלכה כר"ה ממאי דפריך ממתני' דהעמיד ודחיק לשנויי, י"ל דהטור לא כתב כן לדעת הרא"ש דפשיטא ליה דהלכה כר"ה, דלדעתו מאי נ"מ אי לר"י הוי חמישי לולדות או לא כיון דלא קי"ל כוותיה, ומה ליה להטור לבאר זה לדעת הרא"ש כיון דקי"ל כר"ה, וע"כ צ"ל דמאי דביאר הטור דבר זה הוא משום דנ"מ לדעת רבינו הרמב"ן דלא הכריע והוי ספיקא והביא הטור סברת רבינו, לכן כתב ג"כ דאיכא נפקותא זאת בין ר"ה לר"י בהעמיד נמי, דלר"ה הוי רביעי לוולדות ולר"י הוי ה' לולדות, דלפי דעת הרמב"ן הכי הוי כמו ששיערנו ונ"מ דבהעמיד רביעי הוי ודאי דאינו בכור וה' הוי ספק:
וראיתי להרב בצלאל כ"י שכתב על מאי דפריך הש"ס מרישא דמתני' דהמקבל צ"ב וכו' וז"ל הרא"ש, ת"ש המקבל צאן ברזל הן ולדותיהן פטורים ברייתא היא דבמתני' לא קתני הן וקשיא לרב יהודה דמשמע הן הולדות עצמם, ומשני הן וולדות פטורים בתרי וו"י דמשמע הן הוולדות וולדותיהן פטורים דוולדות חשיבי כהן עצמם, ולאיכא דאמרי דפריך לר"ה גרסי' הן וולדות בתרי וו"י ומשני הן ולדותיהן עכ"ל. ולפי דברי הרא"ש אלו דמאי דפריך הוא מברייתא, א"ש מאי דקשה לדעת התוספות דמקשה ממתניתין דא"כ אמאי לא הקשה מרישא תחלה ואח"כ מסיפא כאורחא דתלמודא, ומש"ה א"ש דהכריח הרא"ש דהלכה כר"ה מדפריך הש"ס מסיפא דהעמיד ודחיק לשנויי, דלדידיה דמאי דפריך לקמן אינו מרישא דמתני' אלא מברייתא, תו ליכא למימר כמו ששיערנו לדעת רבינו הרמב"ן ודו"ק. אמנם רבינו הרמב"ן ס"ל כדעת התוס' ורש"י דפריך ממתני', ומש"ה ס"ל דאחר דמשני לרישא דמתני' דאימא הן וולדותיהן ה"ה בסיפא דמתני' דהעמיד, ונ"מ לענין דינא דלדעת רבינו דרביעי לצאן ברזל ספיקא הוי בלא העמיד, ובהעמיד חמישי לצאן ברזל נמי ספיקא הוי:
מתני' רחל שילדה מין עז וכו', עיין מה שהארכתי בזה ובדברי רבינו בספר תוספות דרבנן באות נו"ן נדמה [סי' רי"ד] יעו"ש: