אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות יח

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יח

אות יז ס"ק ט

מתני' [טז, א] המקבל צאן ברזל וכו':

גמ' ופרקינן [טז, ב] אלא אמר רבא [וכו'], והכא ה"ט דכיון דאילו אתי גוי ובעי זוזי ולא יהיב ליה תפיס לה לבהמה וכו' הו"ל יד גוי באמצע:

והנה מדברי רש"י הכא ובפרק איזהו נשך (דף ע' ע"ב) מוכח דס"ל דסתם קבלת צאן ברזל דהכא, היינו דכל זמן שלא נתן לו הדמים הוולדות חולקין ביניהם דיש לו חלק לגוי בולדות עצמם, אבל מדברי הר"ם בפ"ד מהל' בכורות [ה"ד] נראה דס"ל דהכא מיירי אפי' אין לגוי חלק כלל בולדות עצמם, אלא שנותן לו חלקו מהריוח בדמים, אפ"ה מה שילדו הולדות פטורים, וכמ"ש הטור בשם הר"ם בסי' ש"כ יעו"ש. וכתב הרב ל"מ בפ"ד דהל' בכורות וז"ל, ודע שיש הפרש בין פירוש רבינו ז"ל לפרש"י, דלרבינו אפי' אין לגוי חלק בולדות אלא שנותן חלקו בדמים מהריוח, ולרש"י משמע דצריך שיהיה לו חלק בולדות וכבר ביאר זה הטור עכ"ל. ולעד"נ דאין חילוק לענין דינא בין הר"ם לרש"י, דהא כתב רש"י בפ' איזהו נשך דולדות דפטורין הוא אפי' בולדות המגיעים לחלק ישראל, דאפי' אחר שחלקו הולדות החלק של ישראל כשיתעברו וילדו פטורין, וכן כתב הטור בסי' הנזכר בעד רש"י, וז"ל, וצ"ל לפירושו דאפי' לאחר שחלק עם הגוי בולדות חלקו פטור עכ"ל, ואם איתא דס"ל לרש"י דדוקא צריך דיהא לו חלק בולדות, א"כ אמאי חלק הישראל פטורין, דבשלמא באמם או בולדות קודם שחלקו שייך לומר טעם זה, דכיון דיש לו חלק בולדות הרי חשוב כאילו יש לו קצת קנין באם לענין זכות הולדות, וגם הולדות קודם חלוקה אם ילדו פטורים כיון דאכתי לא איתברר חלק הישראל בשעת לידה, אבל אחר שחלקו בחלק הולדות של ישראל אין לו שום שייכות לגוי מזכות וקנין, כי אם דוקא שעבוד ובטחון לדמים שהוא חייב לו דאי לא משכח בהמה תפיס ולדות דידה, ובשעבוד זה לבד חשיב יד גוי באמצע לפטור, וא"כ כמו שבחלק ולדות הישראל אחר חלוקה נפטרים מטעם שעבוד לבד, א"כ גם בבהמה דצאן ברזל עצמה נפטרת מבכורה מטעם שעבוד לבד, דאפילו התנה בפי' שלא יהיה לו חלק בולדות עצמם אלא שיתן לו מהריוח הדמים פטורה כיון דיש להגוי שעבוד בה, דמה חלוק יש בין בהמת הצאן ברזל עצמה לולדות. וע"כ לומר דרש"י אורחא דמלתא נקט דכן הוא סדר המקבל צאן ברזל, דיש לו חלק בולדות עצמן, אבל לעולם דאפילו התנה ליתן לו דמים בעד הריוח פטורה מטעם שעבוד שיש לו לגוי על הבהמה על דמי שומתה, וזה נראה פשוט וברור בעיני. וגם מדברי הטור לענ"ד אינו נראה דס"ל דאיכא נפקותא לענין דינא בין לרש"י בין להר"ם כאשר נראה דס"ל להרב לחם משנה, דלענ"ד אינו כן:

והחילוק שיש בין פרש"י להר"ם הוא דלדעת רש"י עיקר טעמא דרבא דקאמר דמטעם שעבוד חשיב יד גוי באמצע הוא לענין חלק הולדות שנטל הישראל אחר שחלקו דהפטור בהם הוא מטעם זה, אבל לענין פטור האמהות והולדות קודם שחלקו אין אנו צריכין לטעם זה, כיון דיש לגוי קנין וזכות בגוף הבהמה לחלק בולדות, וכן בולדות קודם חלוקה כיון דלא איתברר חלק הגוי בשעת לידה, אבל לדעת הר"ם טעמיה דרבא הוא שייך אפי' לאמהות כיון דאין לו לגוי שום קנין בגוף הבהמה לולדות עצמם, אבל לענין דינא לא פליגי:

וכיוצא לזה נראה מדברי מהר"י קורקוס ז"ל מכ"י בפ"ד דבכורות דכתב וז"ל, וממה שכתב רבינו אם לא ימצא מעות יגבה מן הבהמות, נראה דאפילו שהבהמה כמכורה היא לישראל ואין לגוי אלא מעותיה, ונותן לו חצי הריוח בשביל דמיה, דאי לא לא שייך יגבה מן הבהמות, גם דעתו שאפילו שאינו נוטל חצי הולדות עצמן אלא חצי הריוח נוטל במעות כיון שאם לא יתן המעות יטול הולדות הוי יד גוי באמצע, ולדעת מי שמפרש שנוטל חצי הולדות עצמם, איירי הכא דאפי' אחר שחלקו ולקח הישראל חלקו המגיע לו בולדות אפילו אותו חלק פטור, שאם לא ימצא דמים ואם תמות הבהמה או יפחתו דמיה יגבה מולדות אלו שנטל ישראל, הוי יד גוי באמצע והאי הוא דאשמועינן עכ"ל:

באופן דנמצינו למידין דלכ"ע אף דהבהמה היא קנויה לישראל לגמרי ואין לגוי שום זכות בבהמה אפילו לזכות בולדות, כל שחייב לו הדמים ויש לו שעבוד בבהמה או בולדות לבטחון מעותיו דחשיב כמשכון ביד הגוי כמ"ש רש"י בשמעתין, וז"ל, והכא גבי בכורה לאו משום דהוה ברשותו של הגוי אלא משום דמשכון הוי גביה עכ"ל, חשיב יד גוי באמצע ופטורים מן הבכורה. דאף ע"ג דמשכון זה אינו אלא שעבוד כאפותיקי דעלמא ואינו קנין גמור, דהא אמרינן בפרק כל שעה (דף ל"א ע"ב) דגוי מישראל לא קני משכון לכ"ע יעו"ש:

ולכאורה נראה דלפי דרך האמור יש ללמוד מדין זה דאם גוי נתן מעות לישראל בעד בהמתו דפטורה מן הבכורה אפילו למ"ד משיכה קונה ולא מעות, לפי סברת ר"ח שהביא הרא"ש בפרק חזקת הבתים [סי' ס"ה], גבי גוי שמכר קרקע לישראל וקבל המעות ולא כתב השטר, דאע"פ שלא קנה הישראל קנין גמור מ"מ חלה זכיית הלוקח על השדה למשכנתא בשעת מתן מעות, דאע"ג דלא קנה בכסף לגמרי היינו לקנות גוף השדה אבל תורת משכנתא לא פקע מיניה. ומתבאר בדברי מרן הב"י ח"מ סי' קצ"ד דכן הוא סברת רבינו האיי ז"ל והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והריטב"א ורבינו יונה והנ"י שם, דלפי סברתם י"ל דה"ה בגוי שנתן מעות בעד בהמתו לישראל, דאע"ג דלא קני בכסף לגמרי היינו לקנות גוף הבהמה, אבל תורת משכון לא פקע מיניה דהבהמה משועבדת לו בתורת משכון דאם לא החזיר הישראל מעותיו גובה מעותיו מהבהמה, וכיון שיש לו שעבוד לגבות ממנה חשיב כיד גוי באמצע ופטורה. ואף דבדין זה איכא פלוגתא דהרא"ש שם בפרק חזקת ודעימיה חולקים אסברת ר"ח דלא הוי אפילו משכנתא, ולדידהו ה"ה הכא דאין לו שום שעבוד לגוי בבהמת ישראל מ"מ דין זה תלוי במחלוקת זה דר"ח והרא"ש:

וא"כ יש לחקור למ"ש לעיל [אות י"ז או"ק ד'] דכל הפוסקים עלו בהסכמה דלפטור מבכורה צריך מעות ומשיכה לצאת ידי כל הסברות, וכתבנו לעיל [שם או"ק ה'] דמהר"י ן' פורנה בתשובה שהובאה בספר בני יעקב חקר לאמר דאמאי לא סמכו להתיר בנתינת המעות לבד מס"ס דפלוגתא דרבוותא, ספק שמא קי"ל כסברת רש"י דמעות קונות והלכה כר"ל, וא"ת דקי"ל כר"ת דהלכה כר"י, שמא קי"ל כהר"ם ודעמיה דמשיכה או מעות קונות אפילו לר"י, והרב בני יעקב בתשובה שם שדי נרגא בס"ס זה מטעם דחשיב ס"ס דחד שמא, וגם דהספק הב' סותר לראשון כאשר כתבנו לעיל באורך בריש פרקין יעו"ש, ולפי האמור יש לתמוה אמאי לא סמכו להתיר במעות בלבד מטעם ס"ס, ספק שמא הלכתא כר"ל כדעת רש"י ומעות קונות בגוי, ואת"ל הלכה כר"י כדעת ר"ת ודוקא משיכה קונה, ספק שמא קי"ל כר"ח ורבינו האיי ודעמיה דכל דנתן מעות אף דלא קנה קנין גמור, מ"מ תורת משכון לא פקע מיניה דמשועבדת לגוי בעד מעותיה וחשיב יד גוי באמצע, ואם ילדה בכור קודם שנפרע הגוי מעותיה, אין לו דין בכור, וס"ס כזה לאו מחד שמא הוא, וגם אינו סותר זה את זה, וגם הוא מתהפך שפיר, דהכא נמי יש לצדד שמא קי"ל כר"ח ודעמיה וא"כ מתורת משכון יד גוי באמצע ופטור, ואת"ל כהרא"ש דאין לו דין משכון ולמ"ד אין מעות קונות חייבת בבכורה, מ"מ אכתי יש להסתפק דלמא קי"ל כסברת רש"י דמעות קונות קנין גמור, דבכה"ג דס"ס לא שייך מ"ש לעיל [שם] דה"ט דלא התירו מטעם ס"ס דאיסורא בתר ממונא גריר, וכיון דלענין ממונא לא מפקינן מיד המוחזק בס"ס, גם לענין איסורא הכי הוי, דתרתי דסתרן אהדדי לא אמרינן, דהתם שייך לומר הכי בההוא גוונא דס"ס שכתב הרב הנז', אבל בס"ס כזה לא שייך זה, דאם אנו אומרים להתיר לפטור מן הבכורה בס"ס זה, אינו סותר לדררא דממונא דלא מפקינן מיד המוחזק, דהא י"ל דאף דגוף הבהמה היא של ישראל דמספק מוקמינן בחזקת מריה, מ"מ אנו תולין דפטור מן הבכורה כיון דיש לגוי שעבוד מעותיו בו ויד גוי באמצע ומש"ה פטורה, לא משום דאנו תולין דקנה הגוי הבהמה, וכל כה"ג דאינו סותר ענין האיסור לענין הממון שפיר יש להתיר מכח ס"ס הנזכר:

שוב ראיתי בתשובת מהרא"י בסי' ק"ל שכתב שם, על גוי שקבל בהמת ישראל לטפל בה והתנה עמו שיתן לו דמי חצי הולדות, ולא יהיה לו חלק בולדות עצמן כי אם בדמיהם, דלא אמרי' דפטורה מן הבכורה מטעם דיש לו לגוי שעבוד לגבות ממנה דמי חלקו בולדות אם לא יתן מעות, דומיא דישראל המקבל צאן ברזל, דהתם דוקא משום דהבהמה היתה של הגוי, ובכה"ג כל כמה דאית ליה לגוי צד זכיה פטורה, אבל בנדון זה שעיקר הבהמה היא של ישראל, בזכות שעבוד בעלמא שיש לו לגוי לא פקע קדושת בכור מעליו. והנה כי כן אזדא לה סברא הנזכרת, דאפילו לדעת ר"ח ודעמיה דגוי שנתן מעות בבהמת ישראל תורת משכון יש לה לגבות המעות ממנה, מ"מ לפי חילוק מהרא"י כל שעיקר הבהמה היא של ישראל לא אמרינן דבשיעבוד בעלמא חשיב יד גוי באמצע, ומש"ה לא מצאו הפוסקים היתר להתיר במעות לבד בס"ס הנז': וכן יש ללמוד מדברי הריטב"א בפ' איזהו נשך בשמעתין [ב"מ ע, ב], הביא דבריו הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים שכתב על דברי רש"י וז"ל, ולפי דברי רבינו אעפ"י דאיתא לבהמה גופיה מצי מסלק ליה מקבל בזוזי השומא שקבל עליו, אבל במטלטלין אחרים אינו יכול לסלקו, לא מן הבהמה עצמה ולא אפילו מחלקו של הולדות, וכאפותיקי הם אצלו לענין זה, ואשמועינן רבא דאע"ג דמשום אפותיקי בעלמא דאיכא לגוי בעדרו של ישראל אינו נפטר מן הבכורה, ואע"ג דשעבודו נמי על שאר נכסיו עכ"ל, ונראה דחסר קצת לשון, וקודם לשון דאע"ג צ"ל מ"מ הכא גבי צאן ברזל שעבוד פוטר, ואע"ג דשעבודו נמי על שאר נכסיו, ונראה דכוונתו לחלק דאע"ג דהריטב"א העלה בפ"ק דפסחים דאם לוה ישראל מגוי ועשה לו עדרו אפותיקי אינם פטורים מן הבכורה, דכיון דאין לגוי עליהם אלא שעבוד לא חשיבא יד גוי באמצע, וכמ"ש הריטב"א שם בתחלת הלשון שהביא הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים שם, מ"מ הכא גבי צאן ברזל אשמועינן רבא דחשיב יד גוי באמצע, דשאני הכא גבי צאן ברזל, וע"כ צ"ל דעיקר החילוק הוא דשאני הא דצאן ברזל דעיקר הבהמה היתה של גוי, משא"כ בישראל שעשה לו עדרו אפותיקי לגוי על חובו, וכחילוק שחילק מהרא"י ז"ל. וגדולה מזו מתבאר מתשובת מהר"י וויל ז"ל בסימן קע"ד, דאפילו אם קבל הגוי מישראל בהמה לצאן ברזל אינה נפטרת מבכורה, לפי חילוק התוספות שחילקו בין היתה הבהמה מתחלה של גוי לבהמה של ישראל יעו"ש, אף שלענין גוי שקבל צאן ברזל מישראל פשיטא דאין הדין כן ופטורה מן הבכורה דדברי מהרי"ו תמוהים, כאשר תמהו עליו הרב משאת בנימין בתשובה סי' ל"ה יעו"ש. ולענ"ד כסברת מהר"י וויל נראה דס"ל למהרא"י בתשובה הנזכר שהרי כתב שם וז"ל, ואע"ג דכתב ביו"ד בקיצור או גוי שקבלה מישראל, משמע דאין מחלק בהכי, אין בידינו פה מיימוני מה' קדשים לדקדק בו, ובעירך מצויין הרבה תדקדק שם עכ"ל, מתבאר מדברים אלו דאם בדברי הר"ם היה כתוב דגוי נמי שקבל צאן ברזל מישראל פטור מן הבכורה, היה נסתר חילוק זה, אפילו כעין נדון דידן דעיקר הבהמה היא של ישראל ואין לגוי אלא שעבוד לגבות ממנה הריוח, והדבר תימה דפשיטא דבכה"ג דהגוי מקבל צאן ברזל מישראל כיון דכמכורה לגוי דמי ואין כאן לישראל אלא שעבוד משכון לגבות דמיו אין לך יד גוי באמצע כזה, וודאי דפטורה כמ"ש והאריך הרב משאת בנימין, באופן דאף דלענין גוי שקבל מישראל צאן ברזל אין הדין כן כמ"ש הם, מ"מ לענין כשאין לגוי אלא שעבוד בבהמת ישראל פשיטא דהאמת כסברתם דלא חשיב יד גוי באמצע, וכן מתבאר מדברי המשאת בנימין בסי' הנז', ועפי"ז א"ש מה שלא סמכו הפוסקים להתיר במעות לבד מטעם ס"ס הנז"ל:

ואולם ראיתי להרב צמח צדק סי' ס"ד, שכתב על גוי שנתן מעות לישראל שיקנה לו פרה והלך הישראל וקנאה במעות הגוי, דאף דמן הדין לא קנה הגוי בקנייתו, מ"מ כיון שהישראל קנה הפרה במעות הגוי הרי שעבוד מעות הגוי על הפרה, שאם לא ישלם לו הישראל מעותיו יתפוס הפרה ומקרי בכה"ג יד גוי באמצע, והביא הא דהמקבל צ"ב, והוקשה לו כפי זה דא"כ בגוי שנתן מעות לישראל על בהמתו דקי"ל דאין המעות קונות וחייב בבכורה, אמאי לא אמרינן דשעבודא דגוי על הפרה ההיא שאם לא ישלם לו המעות יתפוס הפרה ויהא מקרי יד גוי באמצע לפוטרה מן הבכורה, ותירץ הרב שם עפ"י מ"ש הטור בח"מ סי' קצ"ד, שהביא סברת הרא"ש דפליג אסברת ר"ח דאפילו זכות משכנתא לא חלה עליה יעו"ש באורך. ואני תמיה עליו איך מלאו לבו להתיר מטעם זה מאחר שמהרא"י ומהר"י וויל ס"ל דשעבוד גוי בבהמת ישראל לא חשיב יד גוי באמצע לפטור, ותשובת מהרא"י הזכירה הרב בסי' ס"ב, וכבר כתבנו דמדברי הריטב"א מתבאר כן. ועוד איך נתיישב הא דקי"ל דמעות אינם קונות וחייבת בבכורה כסברת הרא"ש והטור בסי' קצ"ד, מאחר דרבים החולקים על סברת הרא"ש כנזכר, וא"כ אי שעבוד הגוי בבהמת ישראל פוטר אמאי לא התירו הפוסקים בנתינת המעות בלבד מטעם ס"ס כנז"ל, אם לא דשעבוד הגוי בבהמת ישראל אינו מעלה ומוריד לפטור מן הבכורה ודברי הרב צ"ע אצלי:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה