מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יז ס"ק ח
והנה לעיל [יג, א] דאמרינן ישראל שנתן מעות לגוי בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה, פי' רש"י בדיניהם, דיינינן ליה בדיניהם עכ"ל. וכן כתב רגמ"ה בפי' כ"י וז"ל, בדיניהם כל סחורה שיש יד גוי באמצע בעי למיזל אחר דינו דאזלינן בתר דיניהם, ובדיניהם מעות קונות עכ"ל. דנראה מפי' דבדיניהם דאמרו בגמרא הוא דברי הש"ס לומר דבדיניהם דיינינן ליה. ויל"ע דא"כ העיקר חסר, דהול"ל בדיניהם דיינינן ליה, או לפחות יאמר כדיניהם בכף הדמיון דמורה דבדיניהם דיינינן ליה, ועוד דהכי הול"ל קנה בדיניהם וחייב בבכורה, ומדקאמר ישראל שנתן מעות לגוי בדיניהם, נראה דתנאי הישראל הקונה הוא, ולמה לא ניחא להו לפרש דהם דברי הלוקח, דישראל נתן מעות והתנה שקניינו יהיה בדיניהם דמעות קונות, והא קמ"ל דאם התנה בהיפך שקניינו בדיני ישראל לא קנה ופטורה מן הבכורה, דהא אמרי' הכא דבדקבל הגוי לדון בדיני ישראל לא קנה עד שימשוך, וצריך טעם למה לא פירשו כן, ויש ליישב ודו"ק. ועיין בדברי התוס' בפ' חזקת (דנ"ד ע"ב) בד"ה וישראל וכו', שמתבאר מדבריהם דס"ל דפי' בדיניהם דאמרינן הכא אין הכוונה כמ"ש רש"י אלא הם דברי הלוקח שהתנה שקניינו יהיה בדיניהם דמעות קונות: