מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יז ס"ק ו
אלא דאעיקרא דמלתא צריך לדעת מאיזה טעם כתבו הראשונים הנז"ל דגוי לית ליה חזקת ממון, דמאחר דקי"ל דגזל גוי אסור, ומתבאר מדברי הר"ם בפ"א מהל' גניבה דין א' ובפרט בפ"ז מהלכות גניבה דין ח' דגזל גוי איסורו מן התורה יעו"ש בדברי ה"ה, וכ"כ הטור בח"מ סי' שמ"ח יעו"ש, וכיון דמן התורה ממונו של גוי אסור לגוזלו א"כ אמאי לא יהיה לו חזקת ממון כישראל. וע"כ צ"ל דכל הראשונים הנז"ל שכתבו כן ס"ל כסברת רש"י בפרק ד' מיתות [סנהדרין נז, א] הביא דבריו רש"ל בפ"ק דב"ק סי' מ"א ובפ' בתרא סי' כ' דס"ל > דגזל וגניבת הגוי אינו אסור אלא מדרבנן וקראי < אסמכתא בעלמא, ורש"ל תמה על סברת הרמב"ם והסמ"ג דס"ל דהוי מן התורה, דלא תגנוב ולא תגזול לישראל נאמר כי כל התורה כולה בכללה ובפרטה לישראל ניתנה > ולא לגוי < יעו"ש, וגם מרן הכ"מ בפ"א מהל' גזילה [ה"ב] כתב בעד הר"ם כן יעו"ש, > וכיון דמן התורה התיר ממונו של גוי לישראל ומותר לגוזלו, < א"כ פשיטא דלית ליה חזקת ממון, > דכממון הפקר דמי דכל הרוצה ליטול נוטל, < וא"כ הוא יוצא לנו דלדעת הר"ם והסמ"ג והטור ודעמיה דס"ל דגזל גוי אסור מן התורה יש לגוי חזקת ממון, ואמרינן לגבי גוי אוקי ממונא בחזקת מאריה כדין ישראל כיון דיש לו זכות בממונו ולא הוי הפקר, ולעד"נ דדבר זה במחלוקת שנוי ותלוי בזה אי גזל הגוי איסורו מן התורה או לא:
הן אמת דאגב אורחין הוקשה לי דאיך אפשר דגזל הגוי אינו אלא מדרבנן, הא בשמעתין מפורש להדיא דלמ"ד דגזל הגוי אסור מן התורה הוא, דאמרינן [יג, ב] דלאמימר דאמר משיכה בגוי קונה אי סבר כר"ל הניחא למ"ד גזילו אסור היינו דאיצטריך קרא > למשרי < אונאה וכו', ואם איתא דאינו אלא מדרבנן אפי' למ"ד דגזילו אסור לא מצי אתי אמימר כר"ל, > דכיון דמן התורה לכו"ע גזילו מותר תו לא איצטריך קרא למשרי אונאה. < שוב ראיתי להרב מחנ"א בהל' גזילה סימן ג' שעמד בזה על דברי רש"ל הנז"ל יעו"ש. ובאמת שתמיהת הרב מחנ"א בשמעתין על דברי רש"ל היא תמיה גדולה, שנראה מדברי רש"ל דס"ל בעד רש"י במ"ש בפ"ד מיתות דרש"י ס"ל דהני קראי דמייתי הש"ס בפ' הגוזל ומאכיל [ב"ק קיג, ב], לומר דגזל הגוי אסור הוא בדרך אסמכתא, > וליכא מ"ד דגזילו אסור מן התורה, < וזה דבר תימה משמעתין כאמור:
אבל לע"ד יש לפרש דברי רש"י עפ"י מ"ש הר"ן בחי' שם בפ' ד' מיתות וז"ל, וישראל בכותי מותר הא אתיא למ"ד דגזל גוי מותר מן התורה, ופלוגתא היא בפ' הגוזל בתרא, ומיהו מדרבנן אסור מפני חילול ה' וכדאי' התם, ומשמע לי מסתמא דהכי הלכה > דגזל גוי < מותר מן התורה וכדאמרינן בעלמא, > ובפרק שור שנגח דו"ה [ב"ק לח, א] עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים, ראה ז' מצוות שנצטוו ב"נ ולא קיימום עמד והתיר ממונם, < וכן משמע לי שכן דעת הר"ם בפ"א מהל' גזילה וכו' עכ"ל, מפורש יוצא מדברי הר"ן > דאפילו למ"ד דגזל הגוי מותר מה"ת מ"מ < אסור מדרבנן מפני חילול ה', ומ"ש הר"ן וכדאיתא התם היינו דאמרינן התם דלר"ע בגוי שבא לדין לפנינו אסור לבא עליו בעקיפין מפני קידוש ה', דאע"ג דמוקי לה התם בהפקעת הלואתו דלכו"ע > מותר מן התורה מ"מ מדרבנן < אסור מפני חילול ה', וכן אמרינן התם באבידת גוי > דמפני חילול ה' אסור אף דמן התורה מותר, וה"ה בגזל הגוי דלמ"ד מותר מן התורה < אסור מדרבנן מפני חילול השם, וזהו מ"ש רש"י שם ישראל בכותי מותר, > דלא תעשוק את רעך כתיב ולא גוי כלומר דהאי תנא דהכא אתי כתנא דאמרינן בפרק המקבל [ב"מ קיא, ב] דגזל הגוי מותר מה"ת מהאי קרא דל"ת את רעך יעו"ש, ומדרבנן < איכא למאן דאסר משום חילול ה' בהגוזל בתרא כמ"ש הר"ן, אבל לעולם דאין כוונת רש"י לומר דליכא מ"ד דאסור מן התורה כמו שהבין רש"ל, אשר מפני זה חלק עליו דאינו מטעם חילול ה', דלפי האמור דדברי רש"י אינו אלא למ"ד > >גזל גוי מותר מן התורה לא אסור מדרבנן אלא מפני חילול ה'.<: ובדברי הר"ן הנז"ל יל"ע במ"ש הא אתיא > אליבא דמ"ד גזל גוי מותר < מן התורה, ופלוגתא היא בפ' הגוזל בתרא, דלכאורה נראה דהתם ליכא פלוגתא דכו"ע מודו דגזל הגוי אסור מן התורה, אלא דלר"ע נפקא ליה מקרא דאחרי נמכר גאולה תהיה לו, ורבי שמעון חסידא נפקא ליה מקרא דואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך. ונראה פשוט דעיקר כוונת הר"ן הוא דעכ"פ פלוגתא הוי, דהא בפרק המקבל מפורש דדרשינן מקרא דרעך > דגזל הגוי < מותר, אלא דלא חש לומר דפלוגתא היא בפרק הגוזל בתרא, דהתם נמי איכא פלוגתא דלר"ע דדריש ליה מקרא דאחרי נמכר וכו' גזל הגוי אסור אפילו בזמן שהם מסורים בידך, אבל לר"ש חסידא בזמן שאינם מסורים בידך אסור, דבזמן שמסורים בידך הא כתיב ואכלת > את העמים ומותר, < דאין לומר דלא קאי הר"ן אלא דוקא להאי פלוגתא דבזמן שהם מסורים בידך, ואם כן צ"ל דמאי דפסק > כמ"ד דמותר מן התורה < הוא דוקא כר"ש חסידא, דבזמן שמסורים בידך מותר, דהכי כתב הרמ"ה בפרטיו שם הביא דבריו הרב בצלאל בס' אסיפת זקנים > וז"ל, הא דתניא את זו דרש ר"ע מנין לגזל הגוי שהוא אסור, שנאמר אחרי נמכר גאולה וכו', ליתא, דקיי"ל כרב אשי דשרי בהפקעת הלואתו, דומיא דמוכס, ורבא דאמר גופו קנוי הא איתותב בפ"ק דקדושין, ועוד דהא רב ביבי בר גוזלא ורב הונא א"ר לית להו הא דר"א, דהא אינהו לא אסרי אלא בזמן שאין מסורין בידך עכ"ל. < דאם סברת הר"ן נמי הכי איך פסק הלכה כמ"ד מותר מן התורה, ולא באר לומר דדוקא בזמן שמסורים בידך. אלא עכצ"ל דסמך הר"ן נמי ההיא דהמקבל [קיא, ב] דאיכא תנא דדריש מלא תעשק את רעך למעוטי גוי דהתם סתמא קא ממעט, דמשמע > אפילו בזמן שאינם מסורים בידך. < באופן דנמצינו למדין מדברי הר"ן דס"ל דהלכה כמ"ד דמותר מן התורה: אלא דמ"ש דכן משמע לו שכן דעת הר"ם, הדבר קשה דמדברי הר"ם נראה דפסק כמ"ד אסור מן התורה כאמור, ואדרבה מדברי הר"ם מתבאר דבגזל הגוי עובר על לאו כדין ישראל, ואולי דט"ס הוא בדברי הר"ן. ולסברת הר"ם והסמ"ג והטור דס"ל דגזל הגוי עובר על לאו, יל"ע מההיא דאמרי' בפרק איזהו נשך (דף ס"א ע"א), דפריך הש"ס ל"ל דכתב רחמנא לאו בגזל תיתי מבינייא דרבית ואונאה, ומשני דלאו דגזל לכובש שכר שכיר לעבור עליו בשני לאוין, וכיוצא פריך התם [ע"ב] לא תגנבו דכתב רחמנא, וכן לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי, ומשני התם, ואם איתא לוקמה בגזל גופיה ונ"מ לגזל הגוי, דמרבית ואונאה לא ידענא גזל הגוי דהא רבית שרי בגוי דכתיב לנכרי תשיך, ואונאה נמי > אין לגוי דלעמיתך כתיב לאפוקי גוי < כדאמרינן בשמעתין ופסקו הר"ם בפי"ג מהל' מכירה דין ז' יעו"ש. וי"ל דעכצ"ל דלאו דלא תגזול לא איצטריך לגזל הגוי, דאי איצטריך להכי ל"ל קרא דאחרי נמכר גאולה תהיה לו לגזל הגוי לר"ע, וקרא דואכלת את כל העמים לר"ש חסידא, הא נפקא לן מעיקר לאו דלא תגזול, ובשלמא בקרא > דואכלת את כל העמים < אדרבה י"ל דאיצטריך להתיר בזמן שהם מסורים בידך, דאי מקרא דלא תגזול ולא תגנבו הו"א דאפילו בזמן שמסורים בידך אסור, אבל קרא דאחרי נמכר לר"ע למה לי, דהא לר"ע דדריש מהאי קרא, אסור אפי' בזמן שמסורים בידך, דהא קרא דאחרי נמכר בזמן דמסורים בידך מיירי, ואע"ג דכתב הרמ"ה דלא קי"ל כר"ע, מ"מ י"ל דלדעת הר"ם ודעמיה לא ס"ל הכי אלא דקי"ל כר"ע, וכמו שנראה מדברי הר"ם בפ"ז מהל' גניבה דין ח' יעו"ש: והנה התוס' בשמעתין דבכורות בד"ה כמ"ד גזל וכו' כתבו וז"ל, פ"ה פלוגתא בהגוזל בתרא, וכולה שמעתא דהתם מוכח דאסור, ובהפקעת הלואתו פליגי עכ"ל, ולפי האמור אין כאן השגה על רש"י, דהא עכ"פ איכא פלוגתא בזמן שמסורים בידך דלרבי עקיבא אסור ולרבי שמעון חסידא דמייתי לה מקרא דואכלת בזמן שמסורים בידך מותר, וא"כ אפי' לא היה לנו מקומות אחרים אשר כתבו התוספות דמוכח מהם דס"ל דגזל הגוי מותר, שפיר אפשר לפרש שמעתין דאהך פלוגתא קאי הש"ס. עוד כתבו התוס' שם ואם תאמר גזל הגוי היכי שרי הכתיב וחשב עם קונהו וכו', י"ל היכא דאיכא חילול ה' ודאי אסור וכו' ע"כ. ויל"ע דא"כ דאפשר לומר דקרא דוחשב וכו' הוא במקום דאיכא חילול ה', א"כ מאי פריך התם בפ' הגוזל לר"ע דאמר דאסור לבא עליו בעקיפין משום חילול ה', מהא דדריש ר"ע מקרא דאחרי נמכר, הא י"ל דהתם נמי מפני חילול ה' הוא, ומדלא משני הכי ש"מ דלא מצינן למימר הכי ודו"ק:
איך שיהיה נמצינו למדין דאף דדעת הר"ם ודעמיה ורוב הפוסקים ס"ל דגזל הגוי אסור מן התורה והכי קי"ל, מ"מ הר"ן ס"ל > דקיי"ל כמ"ד דגזל הגוי מותר מן התורה, וא"כ י"ל דכל הראשונים שכתבו דאין לגוי חזקת ממון הוא דכיון דאמרינן דראה ויתר גוים דהתיר להם את ממונם, הרי ממון הגוי כהפקר לישראל הוא, ולא שייך לומר לגבי גוי אוקי ממונא בחזקת מ"ק, כיון דממון הפקר הוא, ואפשר דלענין < הלכה לדעת הר"ם ודעמיה דגזל הגוי אסור מן התורה יש לגוי חזקת ממון, וא"כ דבר זה במחלוקת שנוי אי יש חזקה לגוי או לא: