אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות יז ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יז ס"ק ה

אות יז ס"ק ד

וראיתי בס' בני יעקב בתשובה [סי' ב'] שהביא בשם מהר"ר יעקב ן' פורנה וז"ל שכתב שם, אך את זה ראיתי קשה ולכאורה לא מצאתי תשובה נצחת והיא, דהנה ידוע דספק ספיקא בפלוגתא דרבוותא שפיר מקרי ס"ס, וא"כ בהך דינא דבכור למה החמירו להצריך משיכה וכסף ולא התירו בנתינת המעות לבד מטעם ס"ס, ספק שמא הלכתא כר"ל דהכי פסק רש"י וא"כ הגוי קונה בכסף, ואם תמצא לומר הלכה כר"י כדעת ר"ת ובכן הגוי קונה במשיכה לבד, שמא הלכתא כהרמב"ם ודעמיה דס"ל דאפילו לר"י גוי קונה בכסף או במשיכה יעו"ש באורך:

וראיתי להרב בני יעקב שם בתשובה על דברי הרב הנזכר בסוף תשובתו השיב ע"ז וז"ל, ולדידי ב' תשובות בדבר חדא מ"ש התוספות בסוגיית פתח פתוח [כתובות ט, א] דכולה חד ספיקא דשם אונס חד הוא, והכי נמי הכא לא נפקא לן מינה אלא דמעות בגוי קונות, וכן אם נאמר דטעמא משום דקי"ל כר"ל וכן אם נאמר דטעמא משום דר"י מודה בגוי, סוף סוף מה שאנו לומדים אינו אלא דמעות קונות מה לי הכא ומה לי הכא, וכה"ג לא מקרי ספק ספיקא עכ"ל. ולע"ד אין ישוב זה נכון דהרי כתב הפרי חדש בכללי הספק ספיקא סי' י"ב, דמתבאר מדברי פסקי מהרא"י בסי' ק"ל דלא מבעיא כשהספק האחד מוסיף על חבירו בהיתר דמתקרי ס"ס ולא הוי שם אחד, אלא אפילו שלא יש שינוי בין ב' הספיקות אלא תוספת דמציאות, כגון ההיא שילדה זכר ונקבה דלספיקא קמא דשמא ילדה כבר אלו הגדיים שניהם פשוטים, ואידך ספיקא דשמא הנקבה ילדה תחלה הרי הוסיף שלא קדם שום ולד לנקבה זאת, ומקרי ספק ספיקא אפילו בכה"ג יעו"ש, ואם כן הכא נמי אף דלא נפקא מינה בב' הספיקות אלא דמעות קונות וליכא שום תוספת חידוש בדין קנין המעות בין ב' הספיקות, מכל מקום הא איכא תוספת בספק הב' לענין אחר, דלספק הא' שמא הלכה כר"ל אין מציאות קנין לגוי אלא בכסף, אבל לפי ספק הב' דשמא הלכה כהרמב"ם מוסיף עוד דהגוי יש לו קנין בכסף ובמשיכה מה שאין כן בספק הא', ובכה"ג אף דלענין קנין מעות לא נפקא מינה כלל חשיב ספק ספיקא לדעת מהרא"י:

וגדולה מזאת דסברת מהרא"י יש ללמוד מדברי הרא"ש בפרק קמא דמכילתין [סי' י'] גבי מתניתין דב' חמורות שלא בכרו וילדו ב' זכרים ונקבה, דאמרינן במתניתין דנותן טלה א' לכהן, וכתב הרא"ש דעל הזכר הב' מפריש והוא לעצמו, דאף על גב דאיכא ספק ספיקא דשמא ב' הזכרים נולדו מחמורה אחת, דבהכי האחד ודאי פשוט, ואם תמצא לומר דהאחת ילדה זכר ונקבה שמא הנקבה ילדה תחלה, מכל מקום כיון דאפשר בתקנתא דהפרשת טלה לא מקילינן בספק ספיקא יעו"ש, ובספק ספיקא זה לא נפקא מיניה אלא דהא' אינו בכור, דבין אם נאמר שהב' זכרים נולדו תאומים ובין אם נאמר שהאחד נולד עם הנקבה, סוף סוף מה שאנו לומדים הוא שהאחד מהם הוא פשוט ולא פטר את הרחם, ואם כן כס"ס דשם אחד הוא, ועל כרחך צריך לומר דכיון דאיכא קצת שינוי במציאות בין ב' הספיקות חשיב ס"ס, והכא איכא קצת שינוי דלספק הא' דנולדו תאומים הרי הזכר הב' אינו אפילו ראשון לזכרים, אבל בספק הב' שנולד עם הנקבה הרי הזכר אף דלא הוי בכור דפטר רחם דהנקבה ילדה תחלה מ"מ הוא בכור וראשון לזכרים שקודם ממנו לא נולד זכר, ואף דלא נ"מ כלל מ"מ כיון דאיכא קצת שינוי דמציאות הוי ס"ס, כ"ש בנדון דידן דאיכא נפקותא לענין דינא בענין קנין הגוי עצמו, דהספק הא' מוסיף לו קנין אחר דאפי' במשיכה קונה, דפשיטא דאף דבגוף קנין מעות אינו מוסיף כלום הוי ס"ס.:

גם מ"ש הרב בני יעקב לסתור ס"ס זה מטעם דהמתבונן היטב יראה בעיניו דהספק האחרון סותר לראשון וכו' יעו"ש, לע"ד אינו סתירה דלמאי דקי"ל דלא בעינן ס"ס מתהפך כמו שהעלה הפר"ח [בכללי ס"ס כלל י"ג ובקיצור אות ל"ח] וכמו שהביא דבריו מהר"י ן' פורנה ע"ז, א"כ י"ל דאף דבצד א' נראה כסותר, מ"מ י"ל הס"ס לצד האחר שאינו סותר הראשון, דהיינו ספק אם הלכה כהרמב"ם דאפי' לר"י בין משיכה ובין מעות קונות, ואת"ל דאין הלכה כרמב"ם אלא כמ"ד דלר"י אינו קונה אלא במשיכה, שמא אין הלכה כר"י אלא כר"ל, ולר"ל גוי קונה בכסף ובכה"ג אינו סותר כלל: ואולם לעד"נ דה"ט דלא התירו הראשונים במעות בלבד מטעם ספק ספיקא, דהא כבר נודע דרוב הפוסקים עלו בהסכמה דאין מוציאין ממון מיד המוחזק מס"ס, דאפילו מהריב"ל שכתבנו לעיל [אות ט"ז או"ק ג'] שכתב דבס"ס מוציאין מיד המוחזק, איהו גופיה כתב להיפך בכמה מקומות, מטעם דס"ס הוא מטעם רוב וכיון דלא אזלינן בממון בתר רובא להוציא מיד המוחזק ה"ה בס"ס, כמו שהביא כל הדעות הרב כנה"ג בכללי הקי"ל אות י' יע"ש, וא"כ אם נתן הגוי מעות בעד בהמת ישראל ואנו באים לדון לענין דררא דממונא דהישראל רוצה לחזור בו והגוי רוצה לזכות בקניינו מכח קנין מעות, שורת הדין נותן דאינו יכול להוציא מיד המוחזק, דאע"ג דאיכא ס"ס דפלוגתא דרבוותא ע"ד האמור אין מוציאין מיד המוחזק בס"ס וכיון דלענין דררא דממונא אזלינן בתר חזקת ממון, הרי מן הדין בהמה זאת שאנו דנין עליה לענין בכור של ישראל היא ופטר רחם בישראל קרינן בה כיון דאין הגוי יכול להוציא מיד ישראל מן הדין, ואיך אפשר שנאמר דפטורה מן הבכורה מטעם דלענין איסור מקילינן בס"ס, מאחר דאיסור זה תלוי בעיקר הממון ואיסור בתר ממונא גריר, וכיון דלענין ממונא חשבינן ליה כבהמת ישראל איך לענין איסורא נחשב אותה כבהמת גוי כיון דהוי תרתי דסתרן, דלענין דררא דממונא אין מוציאין מידו ולענין איסורא אמרינן דשל גוי היא, וכבר כתבתי בספר תוספת דרבנן באות חי"ת חמץ [סי' קל"ח] דאפי' להקל אמרינן איסורא בתר ממונא גריר, דכיון דלענין ממון אמרינן העמד ממון על חזקתו גם לענין איסורא בתר ממונא גריר, ולא אמרינן ספק איסורא לחומרא כיון דהוי תרתי דסתרן, דמהאי טעמא בספק שחרור עבד כיון דלענין ממונא עדיין משועבד לרבו, גם לענין איסורא אכתי עבד גמור הוא ומותר בשפחה כדין עבד, אלא שכתבתי שם דהיינו דוקא למ"ד דתקפו כהן מוציאין מידו, אבל למ"ד דאם תפס אין מוציאין מידו לא אמרי' הכי יעו"ש, וא"כ כ"ש הכא דאמרי' איסורא בתר ממונא גריר להחמיר, דכיון דלענין ממון ממון ישראל הוא אין כאן צד לפטור אותה מן הבכורה מטעם ס"ס, ואפשר דלהחמיר בנדון דידן אפי' למ"ד דאם תפס אין מוציאין מידו דיש לגוי דררא דממונא, אין טעם זה מספיק לפוטרה מן הבכורה. ועוד דהראשונים אשר כתבו להחמיר בענין בכור ס"ל דבספק אם תפס מוציאין מידו, דהתוס' הכי ס"ל כמו שנראה מדברי התוס' בפרק יש בכור (דף מ"ח ע"ב) ד"ה ואם וכו' יעו"ש, והרא"ש נמי הכי סבירא ליה כמו שמפורש בפ"ק דבכורות [סי' ט"ו] ובכמה דוכתי, והטור ג"כ נמשך אחריו וכמ"ש הרב תקפו כהן יעו"ש:

והנה לפי האמור לכאורה היה נראה, דאם ישראל נתן מעות לגוי בבהמתו ונולד בכור קודם משיכה דפטור מן הבכורה, דאף דספיקא הוא אם קנה במעות לבד, ובפרט דאיכא ס"ס להחמיר דחשיב כודאי בכור, דהא איכא ספק שמא הלכה כהרמב"ם דאפי' לר"י ישראל מגוי קונה נמי במעות, ואת"ל דאין הלכה כוותיה דהר"ם אפשר דהלכה כר"ל ע"ד האמור דהכא הוא להחמיר, מ"מ כיון דאיסורא בתר ממונא גריר ושורת הדין לענין דררא דממונא דאם רוצה לחזור הגוי יכול לחזור ואין מוציאין מידו, דאין מוציאין מיד המוחזק אפי' בס"ס, א"כ ה"ה לענין איסורא דחשבינן לה כבהמת גוי ממש לפטור מן הבכורה. אמנם לפי האמור לעיל [אות ט"ז או"ק א'] בשם הראשונים שכתבו בספ"ק דכתובות [טו, ב], דגבי כנעני לא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה > דגוי לית ליה חזקה דממונא <, אין הדין כן, דכיון דאיכא ס"ס להחמיר יש לו דין בכור לענין איסור גיזה ועבודה ואיסור שחיטה קודם שיפול בו מום, דאע"ג דבספק שקול כתבנו לעיל דאף לסברת הראשונים דאין לו חזקת ממון מ"מ כיון דהישראל נמי אינו מוחזק חשיב כממון המוטל בספק דיחלוקו, מ"מ הכא דאיכא ס"ס המסייע לישראל הקונה, כיון דלענין איסור אמרינן בעלמא דס"ס להחמיר חשיב כודאי איסור, וכן משמע מדברי הרב משנה למלך בתשובה לענין בכור בהל' בכורות [פ"ד ה"א] בסוף התשובה דף ק"ג ע"א, וכן מתבאר מדברי הרב ל"מ בפ"ב מהל' גרושין [ה"ה] גבי דין מילי לא ממסרן לשליח יעו"ש, דכל דאיכא ס"ס חשיב כודאי איסור, א"כ הכא דאיכא ס"ס המסייע לישראל הקונה חשיב כודאי קנה הישראל ובהמת ישראל מיקרי וחייבת בבכורה לענין איסור קדושת בכור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה