אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות יז ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יז ס"ק ד

אות יז ס"ק ג

והן עתה אבא נבא לענין הלכה בענין קנין מטלטלין ישראל מגוי וגוי מישראל, וכבר נודע דאיכא שלשה סברות בדבר, דרש"י ז"ל [בכורות ג, ב קדושין יד, ב] ודעמיה ס"ל דהלכה כר"ל, דישראל מישראל במשיכה ודרשינן עמיתך במשיכה וגוי בכסף ולא במשיכה. ולדעת ר"ת [בסוגיין יג, ב] ודעמיה ס"ל דהלכה כר"י דדבר תורה מעות קונות בישראל, וגוי דוקא במשיכה ולא בכסף. ומבואר בדברי רבינו הרמב"ן דס"ל כסברת ר"ת, ובין ישראל מגוי ובין גוי מישראל אינו קונה במעות כי אם במשיכה. וכתב רבינו דבעל הלכות גדולות ס"ל הכי כמו שמפורש בבעל הלכות הלכות בכורות דף קל"ט ע"ד. אלא שיש לדקדק קצת דראיתי לבעל הלכות עצמו בהלכות הלואה דף ק"ט ע"ד שכתב וז"ל, דתנן שאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד עכ"ל, דמדהביא קרא דאו קנה מיד עמיתך שמע מינה דסבירא ליה לענין הלכה כריש לקיש דמשיכה בישראל מן התורה, דהא בפרק קמא דקדושין [כו, א] גבי מתניתין ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה, אמרינן מנא הני מילי דכתיב או קנה מיד עמיתך וכו', ואמרינן התם ולר"י דאמר דבר תורה מעות קונות תני תקנתא דרבנן יעו"ש, וא"כ אי ס"ל לבעל הלכות דהלכה כר"י איך מביא מקרא, אלא עכצ"ל דס"ל דהלכה כר"ל וא"כ איך כתב דמשיכה בגוי קונה ולא מעות, כיון דלר"ל נהפוך הוא דלעמיתך במשיכה ולגוי בכסף. והסברא הג' הוא סברת הרמב"ם בפ"א מהל' זכיה [הי"ד] דס"ל דגוי קונה ומקנה מישראל בין בכסף לחוד ובין במשיכה לחוד, וכתב ה"ה שם דהר"ם עשה עיקר מסוגיא דפרק השוכר (ע"ז דף ע"א ע"ב), דמוכח מינה דאמימר דאמר משיכה קונה אף משיכה קאמר דה"ה דמים, דהכי דרשינן לעמיתך בכסף בלבד הא לגוי בין במשיכה ובין בכסף, דהכי מוכח התם מדדחי הש"ס הא דמייתי ר"א מהא דאמר להו רב וכו' אקדימו ושקולי זוזי מנייהו, דהכא במאי עסקי' דכייל ורמי במנא דגוי, דקשה דכיון דהאי מקשה סבר דמשיכה בגוי קונה א"כ מעות אינם קונות ומה מועיל הקדמת המעות דקאמר להו רב, ועכצ"ל דסוגיא דהתם סבר כאמימר, אף דס"ל כר"י מ"מ הגוי קונה ומקנה בין בכסף ובין במשיכה, דלעמיתך בחדא ולגוי בתרתי בכסף או במשיכה דלא כשמעתין דבכורות:

והריטב"א בחי' לע"ז [שם] כתב משם רבינו הרמב"ן, דהכי ס"ל בפי' הסוגיא דהתם דלפום סוגיא אמימר אף משיכה קונה קאמר וה"ה כסף, ע"ש בדברי הריטב"א שכתב כן משם רבינו גבי הא דתני פרסאי משדרי פרדשני וכו', וגבי הא דדחי הש"ס דהב"ע דכייל ורמי במנא דגוי יעו"ש, וכן כתב הרשב"א בתורת הבית הארוך הביא דבריו מרן הב"י בי"ד סי' קל"ב וז"ל, אבל הרמב"ן פי' דאמימר לאו משיכה דוקא קאמר אלא אף משיכה וה"ה למעות, והלכך כל שהקדים לו מעות ופסק סמכא דעתיה ולפיכך מותר וזה יותר נכון עכ"ל, הרי מבואר ג"כ בדברי הרשב"א דדעת רבינו הרמב"ן הוא כמ"ש הריטב"א דס"ל דפי' הסוגיא דע"ז הוא על פי סברא זו, דלאמימר אף משיכה קונה קאמר וה"ה דמים. ומאחר שעינינו רואות דרבינו בהלכות בכורות נראה בבירור דדעתו כדעת ר"ת ודעמיה דדוקא משיכה קונה ולא מעות, ע"כ צריך לומר דמ"ש משם רבינו הרמב"ן הוא דס"ל דפירוש הסוגיא דע"ז מתפרש הכי, דבסוגיא דהתם ס"ל דאפילו לר"י דרשינן הכי לעמיתך בכסף לחוד ולגוי בין בכסף ובין במשיכה, אבל כיון דסוגיין דבכורות לא ס"ל הכי דאדרבה אמרינן מה עמיתך באחת אף גוי באחת, וא"כ ע"כ לר"י דקי"ל כוותיה אין קנין הגוי אלא במשיכה כסוגיא דבכורות קי"ל לענין הלכה, וגוי לא קני אלא במשיכה, דרבינו לא ס"ל כדעת הר"ם דפסק כאותה סוגיא דע"ז דאיהו ס"ל דהעיקר כסוגיא דבכורות. ולפי האמור בחנם הגיה בדברי הרשב"א דתורת הבית הנזכר לעיל הריב"ע [הר"י בן עזרא] בתשובה הובא במהרש"ך ח"ב סי' קט"ז דגרסינן בדבריו הרמב"ם, דאי גרסינן הרמב"ן דבריו סותרות זו את זו, דלפי מה שאמר ה"ה משמו נראה דחולק אהרמב"ם יעו"ש. ולפי האמור אין צריך להגיה, דהאמת הוא דהרמב"ן הכי ס"ל בפי' הסוגיא דפ' השוכר כמ"ש הריטב"א בחי', והרשב"א ג"כ לא לענין הלכה הביא דברי הרמב"ן, כי אם ליישב הסוגיא דהתם דאי סבר רב דמשיכה קונה ומעות אינם קונות מאי אהני הקדמת המעות דאמר להו רב, דליישב זה הוכרח רבינו הרמב"ן לפרש דסוגיא דהתם ס"ל דאמימר אף משיכה קונה קאמר היפך ממה שמבואר בסוגיין דבכורות, אבל לענין הלכה העיקר כמ"ש בהלכות בכורות דקי"ל כסוגיא דהכא דלר"י אי אפשר בגוי אלא במשיכה בלבד:

והנה מפני המחלוקת זה דרש"י ודעמיה ור"ת ודעמיה, כתבו הראשונים דישראל הבא להקנות בהמה לגוי לפוטרה מן הבכורה טוב להחמיר לעשות הקנין לכולי עלמא שימשוך הגוי הבהמה וגם שיתן דמים, וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דמכילתין [סי' ב'] גבי הא דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור וכו' יע"ש. וכן כתב הטור אחריו בי"ד סי' ש"ך וכן כתבו התוספות בע"ז (דף ע"א ע"א) ד"ה רב אשי וכו' יעו"ש, וכן כתב המרדכי בר"פ השוכר משם ר"י יעו"ש:

וצריך טעם דלמה הוצרכו להחמיר להצריך משיכה ודמים, בהיות דאפשר במשיכה לבד לכו"ע, דפלוגתייהו דהני רבוותא אינו אלא במכר, אבל במתנה לכו"ע קונה במשיכה, דאם לא במה יקנה, וכמ"ש התוס' שם בפרק השוכר בד"ה פרדשני וכו' וז"ל, ואומר ר"י דאפילו למ"ד משיכה אינה קונה ה"מ כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כו"ע מודו דקנו במשיכה או בהגבהה עכ"ל, וכן כתבו עוד שם (דף ע"ב ע"א) ד"ה ומאי לא ניתן להישבון וכו' יעו"ש, וכן כתב רבינו הרמב"ן בפ' הזהב הביא דבריו הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים דלר"י דדבר תורה מעות [קונות] במתנה דליכא מעות קונה במשיכה, וא"כ ה"ה לר"ל לענין גוי, דאף דלדעת רש"י קי"ל כוותיה ודוקא בכסף, היינו במכר אבל במתנה קונה במשיכה, וא"כ הא איכא תקנה לפטור מן הבכורה כשיתן הישראל הבהמה לגוי במתנה וזוכה בה במשיכה לבד, ולמה צריך בדרך מכר כדי להצריך תרתי בהיות דאפשר במשיכה בלבד. ובשלמא להרא"ש והטור י"ל דלא ס"ל הכי, אלא כמ"ש הריטב"א בחי' לע"ז דס"ל דכמחלוקת לענין מכר כן מחלוקת לענין מתנה, ומייתי ראיה מהא דפשיט הש"ס שם דמשיכה קונה מהא דר"י דבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה יעו"ש, אבל להתוספות והמרדכי שכתב משם ר"י דצריך משיכה ומעות ק"ק, דהא ר"י עצמו הוא דאמר דבמתנה דליכא כספא לכו"ע קונה במשיכה וא"כ יתננו לו במתנה וסגי במשיכה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה