אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות יז ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יז ס"ק ג

אות יז ס"ק ב

והנני חוזר על דברי רש"י דלעיל שפי' מיד גוי כלל כלל לא עד שימשכנו לרשותו של ישראל לא קנה. דיש לעמוד עוד דמה יענה למאי דאמרי' לקמן בסיפא [יג, א], בגוי שנתן מעות לישראל דקנה ואמרי' נמי בדיניהם שפסקה להם התורה, ופריך נמי הכי ואימא גוי כלל כלל לא, דהתם אי אפשר לפרש כדפירש הכא דלא קני עד שתבא לרשותו של גוי, דגוי אין לו דין קנין חצר, דהא אמרי' בפ"ק דב"מ (דף י' ע"ב) אמר ר"ל קטנה אין לה חצר ור"י אמר יש לה חצר, ומסקינן התם דכו"ע דקטנה יש לה חצר כי פליגי בקטן, דר"ל ס"ל דחצר דגברא מדין שליחות אתרבאי וקטן דאין לו שליחות אין לו חצר, ור"י ס"ל דחצר דגברא נמי מדין יד איתרבאי וקטן נמי יש לו חצר, ואי בעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דמר מיירי בקטן ומר מיירי בקטנה. ונמצא דבין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא לר"ל דס"ל דאין חצר לקטן ס"ל דחצר מדין שליחות איתרבאי, ולדידיה פשיטא דאין חצר לגוי, דאפילו ללישנא קמא לר"ל הכי הוה, ומה גם דקי"ל כלישנא בתרא דלכו"ע חצר מדין שליחות איתרבאי, כמ"ש הרי"ף והרא"ש שם והר"ם בפ"ד מהל' זכיה [ה"ט] יעו"ש, וא"כ פשיטא דהכא מלבד דהאי מימרא דגוי שנתן לישראל מימרת ר"ל משמיה דר' אושעיא היא, ולר"ל ע"כ ס"ל דחצר מדין שליחות איתרבאי, יתר ע"כ דהכי קי"ל, וכיון שכן אין קנין חצר לגוי, ועכצ"ל דמאי דפריך הש"ס ואימא כלל כלל לא, הוא כמשמעו, דנימא דגוי לא יהיה לו שום מציאות קנין בממונו של ישראל, וא"כ ה"ה ברישא דישראל שנתן לגוי, ומי הכניסו לרש"י לפרש הכי דעד שיבא לרשותו של ישראל לא קני, ולחדש לנו חידוש כזה דאף דבמשיכה אינו קונה כל שכל החפץ הוא בתוך החצר קנה דמדין דיד נמי אם הוא חפץ קטן ונכנס הכל בידו קנה כדבר האמור:

והנה הרא"ש בריש פ"ק דמכילתין [סי' ב'] גבי האי דרב מרי בר רחל דהוה מקנה לאודנייהו לגוי וכו', כתב דאופן ההקנאה לגוי המחוור שבכולם הוא שיקבל פרוטה מן הגוי ויקנה לו מקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה יעו"ש, והביא דבריו הטור בי"ד סי' ש"ך יעו"ש, מתבאר מדבריו דס"ל דיש דין קנין חצר לגוי, ומשו"ה כתב דיקנה לו המקום וממילא זוכה באוזן הבהמה מדין חצר. ויש לתמוה דהרי הרא"ש בפ"ק דב"מ [סי' כ"ט] פסק כהרי"ף דחצר דגברא מדין שליחות איתרבאי ומשו"ה אין חצר לקטן, וכמו דאין חצר לקטן כן נמי ה"ה גוי, דכיון דאין שליחות לגוי חצר נמי לית ליה:

וכבר ראיתי להרב ברכת הזבח בתשובה אחת הובאה בספר נחלת שבעה סימן ל' שכתב על דברי הרא"ש אלו וז"ל, ותמיהא לי דהא דחצר קונה הוא מדין שליחות, דאי משום יד היה צריך הגוי להיות עומד סמוך לו דמה יד בסמוכה וכו', וא"כ כיון דמדין שליחות קני החצר, ואנן קי"ל [ב"מ עא, ב] דאין שליחות לגוי, וא"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל לומר דחצר של גוי קונה. ודוחק לומר דגוי לגוי יש שליחות, וא"כ חצר של גוי הוי כשליח גוי, דערבך ערבא צריך וכו', ומצאתי ברבינו ירוחם [חלק אדם וחוה נתיב כ' ח"ב] שכתב וז"ל, או יקנה לגוי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגביו אוזן הבהמה עם העובר וכו', ולפי"ז גם במכירת החמץ צריך מדין אגב ולא מדין חצר, וכך אני מורה לבא לפסח לשאול אותי, ומקום הניחו לי רבותי האחרונים להתגדר בו עכ"ל:

ויש לעמוד על דבריו במ"ש דחצר מדין שליחות, דאי משום יד בעינן עומד בצדו, דנראה דאי עומד בצדו יכול להיות מדין יד, והא ליתא דהא הרי"ף והרא"ש ורוב הפוסקים ס"ל דלכו"ע חצר דגברא מדין שליחות איתרבאי, ומשו"ה קטן אין לו חצר אפילו עומד בצדו, וא"כ ה"ה גוי דדין חצר דגברא יש לו דמדין שליחות הוא ואין שליחות לגוי. גם מה שלמד מדברי רי"ו ז"ל דלאו מדין חצר הוא אלא מדין אגב, מלבד דהדבר קשה דאי מדין אגב הוא למה נקטו הרא"ש ורי"ו והטור שיקנה לו מקום שהבהמה בו, קשה הא קי"ל [קדושין כז, א] דצבורין לא בעינן, והיה אפשר אפילו מקנה לו איזה מקום אחר ואגבו יקנה הבהמה דלענין אגב לא בעינן צבורים בתוכו. יתר ע"כ דהא קי"ל דקנין אגב אינו אלא מדרבנן, וכמ"ש התוס' בפרק קמא דב"ק (דף י"ב ע"א) [ד"ה אנא] וכן כתב הרא"ש שם יעו"ש, וא"כ איך בקנין אגב דמדרבנן מפקעינן קדושת בכור, התינח למ"ד דקנין דרבנן מהני לאיסור דאורייתא מטעם הפקר ב"ד הפקר, אלא למ"ד דקנין דרבנן לא מהני לאיסור דאורייתא מאי איכא למימר. ורבינו ירוחם הוא מכת הסוברים דלא מהני, דהא כתב דהמקדש בחוב של אחרים במעמד שלשתן דאינה מקודשת כי אם מדרבנן כמ"ש לעיל [אות ט"ז או"ק ב'], וא"כ איך בקנין אגב דרבנן יועיל להפקיע איסור קדושת בכור דמן התורה. ועל כרחך צריך לומר דמדין חצר קאמר. ומ"ש רי"ו ויקנה לו אגביו, לאו דוקא האי לישנא דאגב, דמצינו לשון אגב שאינו קנין אגב, כדאמרינן בפרק הזהב (דף מ"ו ע"א) וליקני אגב סודר יעו"ש, הרי דנקט אגב סודר אף דמן הראוי היה לומר וליקני ליה בקנין סודר ונקט אגב סודר, ופי' הוא דאגב דקונה הסודר המוכר מקנה ליה ללוקח הפירות, וכ"כ הכא נקט לשון אגב והכוונה דאגב דקונה הגוי המקום קונה הבהמה מדין חצר, ולשון אגב לשון מושאל הוא:

לכן נלע"ד דהעיקר דהרא"ש ורי"ו והטור ס"ל דיש קנין חצר לגוי, והיינו טעמא משום דס"ל כספר המשאת בנימין, דגוי בגוי יש שליחות, וכיון דעושה שליח לגוי שכמותו גם קנין חצר יש לו מדין שליחות, כמו שצידד הרב בתשובה הנזכר. ואע"ג דבירושלמי פ"ק דתרומות [ה"א] נראה דאפילו גוי בגוי אין שליחות כמ"ש הרב משנה למלך בפרק ב' מהל' שלוחין הלכה א' יע"ש, מ"מ נראה דבש"ס דילן לא ס"ל הכי, דהא בפרק השוכר את הפועל (ע"ז דף ע"א ע"ב) מתבאר דכליו של גוי קונה לו יעו"ש, ובפ"ק דב"מ [ט, ב] מתבאר מתוך דברי הראשונים דכליו של אדם קונים לו הוא מדין חצר, ואם איתא דאין שליחות לגוי כלל אפילו בגוי חבריה, א"כ אף קנין חצר וכליו אין לו, וכבר עמדתי ע"ז בספר תוספת דרבנן באות מ' משיכה [סי' ק"ע] יעו"ש. והן עתה חשבתי דרכי דנוכל לומר דאדרבה מתוך סוגיא זאת יש ללמוד דעל כל פנים גוי בגוי יש לו שליחות דלא כהירושלמי, ומשום הכי יש לו קנין חצר וקנין כליו. באופן דנראה לע"ד מה שכתב הרא"ש דמקנה לו מקום שהבהמה שם הוא מדין חצר, וכן נראה מתשובת התה"ד סי' ע"ר, שלא מצא תיקון בפרה שהיא ברשות הגוי במקום רחוק ואי אפשר להקנות מקום הבהמה כי אם ע"י קנין חליפין, ואם איתא יקח פרוטה מן הגוי ויקנה לו איזה מקום משלו ואגב יקנה לו הפרה בכל מקום שהיא מדין אגב:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה