מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יז ס"ק א
ועל מאי דאמרי' בסוגיין [יג, א] אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך וכו', ופריך הש"ס ואימא מיד גוי כלל כלל לא, פירש"י וז"ל, כלל כלל לא עד שתבא לרשותו של ישראל לא קני עכ"ל. מתבאר מדבריו דס"ל דמאי דאמרי' כלל כלל לא היינו דלא קני לא בכסף ולא במשיכה, אבל כשיבא ברשותו של ישראל קני מדין חצר דחצירו של אדם קונה לו. וק"ק דא"כ מאי משני הש"ס אמרי לא ס"ד ק"ו אם גופו קונה ממונו לא כ"ש, ואם איתא מאי ק"ו איכא, הא אף דבאלו הקנינים לא קני הא קני ממונו מדין חצר, וכל דאיכא מציאות לקנות ממונו ליכא ק"ו, דהא הק"ו אינו ללמוד דקונה בכסף מק"ו דגופו דקונה ליה ישראל בכסף כדאמרי' לעיל, דהא אמרינן דאין זה ק"ו דאיכא למיפרך ישראל מישראל יוכיח דגופיה קני ליה בכסף ממונו במשיכה, אלא עיקר הק"ו דאי אפשר שלא יהיה מציאות לקנות ממונו של גוי מק"ו מגופו וזה פשוט, וכן מתבאר מדברי התוספות חיצוניות כ"י שכתב וז"ל, אמרינן ק"ו גופו קונה וכו', וא"ת אמאי לא קאמר כסף דישראל יוכיח דגופו של ישראל קנוי בו ואין ממונו דישראל קנוי בו וה"נ קאמר לעיל, וי"ל דאין זה סברא שלא יהיה שום קנין בממונו דגוי, דלגבי זה אין לומר יוכיח, דדוקא לעיל דבעי למילף קנין כסף שיועיל במטלטלין שייך לומר ישראל מישראל יוכיח עכ"ל:
וע"ק ע"ד רש"י אלו דהא קי"ל [ב"מ יא, ב] דחצר מדין יד אתרבאי, ואם משך בידו לא קנה במשיכה ואיך יקנה בחצירו, ואפי' אם נאמר דחצר דגברא מדין שליחות איתרבי, מ"מ השליח לא יש לו כח יותר מן המשלח, דאם הלוקח עצמו אינו קונה במשיכה גם השליח כן. ולזה י"ל דס"ל לרש"י דהא דאינו קונה הלוקח עצמו במשיכה היינו דמשיכה אין החפץ הנמכר כולו בידו משא"כ בחצירו שכל החפץ נתון בחצירו דכה"ג דחצירו אם הוא בידו כגון חפץ קטן שיכול להיות כולו תוך ידו של לוקח קנה, וכיוצא לזה כתב מורי הרב בספר מחנ"א בלוח הטעיות ליישב סברת הרמב"ן, שכתב דלר"י דדבר תורה מעות קונות ומשיכה אינה קונה, במתנה במה יקנה, וכתב דקונה מתנה ע"י חצירו, דיש לעורר ע"ד האמור לרש"י, וע"כ צריך ליישב בדרך האמור יעו"ש, ונמצינו למדין לענין הלכה מדברי רש"י דלמ"ד אינו קונה מגוי במשיכה על ידי חצירו מיהא קונה בלא נתינת המעות: