אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות יד ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יד ס"ק ג

אות יד ס"ק ב

והנה לענין הלכה כתב רבינו ופדיון פ"ח לאלתר ואי אשהי ליה אינו עובר עליו, וכן כתב הרא"ש בפסקיו [סי' ט"ז]. ונראה דמדכתבו סתם ואי אשהי ליה אינו עובר, ש"מ דס"ל דאפי' אי אשהי ליה טפי משלשים יום אינו עובר, וזה דלא כרב ששת דלר"ש מל' יום ואילך עובר, וע"כ צ"ל דהם פסקו כתירוצא דרבא דמשני ל"ק הא ר"א והא רבנן, וכיון דקי"ל כרבנן דלא מקשינן קי"ל דמצותו לאלתר, וס"ל דלרבא אפילו שהה עד אחר ל' יום אינו עובר עליו, דכיון דלרבנן לא מקשי לבכור אדם מנין לנו לומר דאם שהה טפי מל' יום עובר, דס"ל דשינויא דרבא באנפי נפשיה הוא, דאף דאמרינן אלא אמר רבא, אין הכוונה דבא לשנויי מאי דאותביה רמי בר חמא לרב ששת מברייתא דמצותו כל ל' יום לומר דלעולם דמצוה להשהותו קתני, אלא דברייתא זאת הוא אליבא דר"א דמקיש אבל לרבנן מצותו לאלתר, ומ"מ ברייתא דלעיל דאין בפטר חמור פחות מל' יום אפילו כרבנן אתיא כאוקימתא דר"ש דבא לומר שאינו עובר עליו עד ל' יום, דהא ליתא דכיון דכבר נחית רבא לומר דדין זה תלוי בפלוגתא דרבנן ור"א, מי הכניסו לדחוק נפשיה לשנויי ברייתא קמייתא כרב ששת, בהיות דאפשר לומר דברייתא קמייתא נמי דאין בפטר חמור פחות מל' יום אתיא כר"א, ואידך ברייתא דלאלתר אתיא כרבנן, אלא ע"כ צ"ל דרבא שינויא באנפי נפשיה קאמר, ולדידיה לרבנן דקי"ל כותייהו לכתחלה מצותו לאלתר ואפילו שהה ל' יום או יותר אינו עובר: ובתוספות חיצוניות כ"י כתבו וז"ל, אלא אמר רבא וכו' וצ"ל דרבא לא ס"ל דרב נחמן דאמר מצוה להשהותו, דא"כ לא הוצרך לומר הא ר"א הא רבנן דלר"נ ניחא הך ברייתא דמצוה להשהותו, וודאי מצינא לפרושי דשינויא באנפי נפשה קא משני, ולא נימא דהא דקתני אין פטר חמור פחות מל' מיירי לומר שאין עובר עליו כרב ששת אלא כר"א, ובדיעבד נמי אינו פדוי אם פדאו תוך ל' או למצוה מיהת דמצוה להשהותו דהך דפטר חמור לאלתר כרבנן, ובקונטרס פירש לא כר"נ מיתרצא אלא כרב ששת, וצ"ע למה לא פירש רש"י דהאי שינויא באנפי נפשה היא עכ"ל. מפורש מדבריהם דהתוס' ס"ל דרבא שינויא באנפי נפשה קא משני, ולא ס"ל לא כרב נחמן ולא כר"ש כמו שכתבנו שהוא דעת רבינו והרא"ש, אבל דעת רש"י לפי' התוס' ס"ל דרבא ליישב דברי ר"ש אתא למאי דמותיב ליה רמי בר חמא, ונמצא דרבא ס"ל כוותיה ואם שהה יותר מל' יום עובר. וזה נראה שהוא דעת מרן הכ"מ בעד הרמב"ם בפי"ב מהל' בכורים [ה"ו] שכתב דפסק כר"ש, וע"כ צ"ל דמפרש דברי רבא על דרך פירוש רש"י ז"ל ודו"ק: ועל דברי רב ששת כתבו התוס' חיצוניות וז"ל, ר"ש אמר לומר שאינו עובר עליו, כלומר ודאי גם למצוה מצוה לאלתר כדקתני ברייתא קמייתא, והא דקתני אין בפטר חמור פחות מל' לענין דאינו עובר אם מאחר לפדותו עד ל', אבל מכאן ואילך עובר עליו אם אין פודהו או עורפו, וצ"ע קצת כיון דמצוה לפדותו לאלתר אלמא לא יליף כלל מפדיון הבן, א"כ מנ"ל הא דמל' יום ואילך עובר ומה שיעור הל' יום, וצ"ל דמדרבנן היא בעלמא עכ"ל. וקצת יל"ע בדבריהם דאם איתא דמדרבנן קאמר דעובר, אם כן מאי פריך רמי בר חמא מהברייתא דהול"ל או פודהו או עובר, הא שפיר י"ל דהאי תנא דברייתא לא משתעי בדרבנן כלל ומדאורייתא קאמר דאו פודהו או עורפו דמן התורה אינו עובר וי"ל:

ואולם אעיקרא דמלתא לע"ד יש לחקור ומהיכא תיתי לומר דעובר אחר הל' יום אפי' בפדיון הבן, וכן בפטר חמור אפילו אי יליף מפדיון הבן, דהא אמרינן בפרק ר"א דמילה (דף קל"ב ע"א) עלה דאמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא שמיני שמיני אפי' בשבת, דפריך האי שמיני מבעיא ליה למעוטי שביעי, ומשני שביעי מבן ח' ימים נפקא, ואכתי מבעי ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי, דאי מחד הו"א שביעי הוא דלא מטא זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא ע"כ. הרי מפורש יוצא דבעינן תרי קראי חד למעט פחות משמונה, וחד למעט מכאן ואילך לומר דלאו זמניה הוא ומצותו ביום הח', ואי עבר ולא מל בח' עובר על מצותו, אלא דעכ"ז חייב למול מכאן ואילך אלא דעבר על מצות מילה בזמנה, ומיהו היינו דוקא משום דאיכא קרא יתירה, אבל אי לאו קרא יתירה הוה אמינא דמשמיני ואילך זמניה הוא, ובכל עת וזמן שימול מקיים מצות מילה בזמנה ואינו עובר כלל, וא"כ הכא בפדיון הבן דלא כתיב אלא חד קרא בפרשת קרח ופדויו מבן חדש תפדה, אכתי י"ל דלא אתא למעט אלא פחות מל' דלא מטא זמניה, אבל מל' ואילך זמניה ובכל עת וזמן שיפדה אחר הל' מקיים מצות פדיון בזמנו, ומנין לנו לומר דאם לא פדה מבן חדש עובר הא ליכא קרא יתירא לזה כמו שיש לענין מילה:

הן אמת דממקום אחר יש לדקדק מהאי דמילה, מההיא דאמרינן במכילתא בפרשת בא [יב, ג] בפסוק בעשור לחדש הזה ויקחו, אין לי אלא עשירי שהוא כשר ללקיחה, י"ד מנין, אמרת ק"ו ומה עשירי שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה, י"ד שהוא כשר לשחיטה אינו דין שיהא כשר ללקיחה ע"כ. דמוכח משם דדוקא משום דאיכא קל וחומר מרבינן י"ד ללקיחה, הא אי ליכא קל וחומר לא מרבינן ליה כלל, ואמאי הא ליכא אלא חד קרא דבעשור לחדש, ונימא דאתא למעט פחות מעשרה אבל מעשרה ואילך זמניה הוא ואינו צריך ק"ו לרבות, ולזה י"ל דלא אמרינן הכי גבי מילה, אלא משום דשייך לומר דמשמיני ואילך זמניה הוא לעולם, דעד שימות זמניה הוא למול, לא כן הכא גבי לקיחה דכיון דאי אפשר לומר דזמניה הוא לעולם, דהא אין לו זמן אלא עד י"ד לא מרבינן טפי מעשרה כיון דאי אפשר לרבות לעולם, ומסתמא הוה אמינא דבעשור הוא דוקא ומכאן ואילך לאו זמניה הוא. אלא דאכתי ק"ק מההיא דאמרינן במכילתא בפרשת משפטים [כב, כט] על פסוק ביום השמיני תתנו לי, אין לי אלא שמיני משמיני ולהלן מנין, הרי אתה דן נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני, מה להלן להכשיר בין שמיני ומשמיני ולהלן, אף כאן להכשיר בין ח' ומשמיני ולהלן ע"כ. הרי הכא דאי מרבינן משמיני ולהלן הוא לעולם דלעולם ראוי להקרבה, ועכ"ז אי לאו דגמרי מג"ש הו"א דוקא שמיני ולא משמיני ולהלן:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה