מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות יג ס"ק ג
והנה אמרינן בגמרא [יב, ב] דתניא דמודה ר"א בישראל שיש ספק פ"ח בתוך ביתו שמפריש טלה עליו והוא שלו, וצריך להבין דלפי מאי דמסקינן דלר"א פ"ח אסור בהנאה, וס"ל דבהפרשת הטלה לא הותר הפ"ח עד שיגיע הפדיון ליד הכהן, א"כ בספק פ"ח מה יועיל מה שמפריש טלה עליו להפקיע איסור שעליו, כיון דאם באנו לאוסרו בהנאה מספק שמא הוא בכור, א"כ בהפרשת הטלה אכתי באיסוריה קאי כל דלא מטי ליד כהן כיון דלצד שהוא בכור לא הוי פדוי אם לא שיגיע ליד כהן, ולר"א היה ראוי לאוסרו מספק עד שיעשה תיקון להתירו, דהיינו שיכול ליתנו לכהן ולהתנות עמו שנותן לו ויזכה בו ע"מ להחזיר לו דמתנה ע"מ להחזיר הויא מתנה, דאין לחוש דלא יחזירנו לקיים התנאי כי אם יתפסנו הכהן כדין תקפו כהן, דהא כתבנו לעיל [אות ח' או"ק ג' בד"ה ועוד] דלכ"ע בתפס הכהן פדיון דספק פ"ח מוציאין מידו, דאפילו לדעת הר"ם דס"ל דתקפו כהן אין מוציאין מידו מודה דפדיון הבן ופדיון פ"ח מוציאין מידו, כמ"ש בדברי הרשב"א בתשובה ח"א סי' שי"א, וכמו שמבואר בדברי הרדב"ז בביאורו להר"ם בפי"ב מהלכות בכורים [הכ"ג] כנזכר לעיל, וא"כ כיון דמוציאין מידו בע"כ הרי נתקיים תנאי החזרה דהרי הוחזר לו ונתקיימה המתנה למפרע, ואת"ל שהוא בכור הגיע ליד הכהן וחל הפדיון, דלפי סברת הר"י בן מיגא"ש ז"ל בתשובה שהביא הרב מחנ"א בנמוקיו על הר"ם בהל' מאכלות אסורות [פ"ח הט"ז] דף כ"ב ע"ד מתבאר, דלענין פדיון הבן המתנה מתנה על מנת להחזיר אפילו אם החזירו הכהן בע"כ חשיב קיום התנאי ובנו פדוי יעו"ש, וה"ה הכא דאפילו אם מוציאין אותו ממנו בע"כ חשיב קיום התנאי וחל הפדיון, אבל בלא תיקון זה צריך להבין טעם הדבר אמאי הותר הפטר חמור ע"י הפרשת הטלה לעצמו כיון דראו להחמיר מספק. דהא וודאי אין לומר דמאי דקתני דמפריש טלה לאו דוקא אלא דמפריש ומזכהו לכהן על דרך הנזכר לעיל, ומאי דקתני והוא שלו ר"ל שחוזר ולוקח אותו מיד הכהן, דהא ליתא דאי מיירי בהכי היכי שייך למתני בכה"ג דמודה רבי אליעזר, הא בכה"ג שנתנו לכהן בתנאי הנזכר אין כאן שום הודאה כלל ועיקר:
וי"ל בדוחק דכיון דאפילו לרבי אליעזר דבהפרשה לא חשיב פדיון, מודה הוא וודאי לשכנגדו בכהן שירש מאבי אמו ישראל פטר חמור שמפריש טלה לעצמו דבהפרשה בלבד פקע איסוריה, אף דליכא הוצאה מרשות לרשות כהן אחר, וע"כ דהיינו טעמא דכל דמן הדין אינו צריך ליתן לכהן אחר אין הוצאה מרשות לרשות מעכב מלחול הפדיון, ואם כן ה"ה בפדיון ספק פטר חמור נמי, כיון דמן הדין אינו צריך ליתן לכהן דגדול כח המוחזק, אין הוצאה מרשות לרשות הכהן מעכב, דכיון דמן התורה מפני הספק אין מוציאין מיד המוחזק הרי חשיב כאילו על צד הודאי הוא מה שאינו חייב ליתנו. דהרי זה דומה קצת למ"ש הר"ן בתשובה סי' נ"ו דמי שנדר ויש ספק אי חל הנדר מערב שבת, דלמ"ד ספיקא דאורייתא לחומרא איסורו מן התורה מתירין לו מערב שבת, דכיון דמפני הספק אסור עליו מערב שבת מן התורה חשיב כאיסור ודאי ולא הוי כמתיר את הנדר קודם שיחול יעו"ש באורך, וא"כ ה"ה הכא דאף דמפני הספק הוא דאינו חייב ליתן, כיון דהדין כן מן התורה דאין מוציאין מיד המוחזק חשיב כודאי אינו חייב ליתן, וכל דאינו חייב ליתן אין הנתינה מעכבת וחל הפדיון אפי' קודם נתינה: