אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ח ס"ק ו

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ח ס"ק ו

אות ח ס"ק ה

ובאופן דנקט הברייתא [יא, א] בישראל שהיו לו עשרה ספקי פטרי חמורים שמפריש עליהם עשרה שיין ומעשרן והן שלו, כתבו התוספות וז"ל, לפי' ר"ת דמפרש לעיל פודה וחוזר ופודה אספיקות קאי, קשה למה לי עשרה שיין בשה אחד סגי וכו', ותי' וז"ל, ונראה דבכל הני דנקט עשרה לרבותא, אע"ג שכולם פ"ח כולם נכנסים לדיר להתעשר עכ"ל. ויל"ע בדבריהם דתירוץ זה ע"כ צ"ל בלאו הכי, דאפילו אי לא תקשה לן למה צריך עשרה שיין, מ"מ אעיקרא דמילתא קשה למה ליה לתנא דברייתא ולרב נחמן ליקח מציאות זה דיש לו עשרה ספק פ"ח, הא כל עיקר התנא בא לאשמועינן באיזה ענין משכחת לה דנכנס לדיר להתעשר, ולאשמועינן זה משכחת לה אפילו מי שיש לו ספק פ"ח אחד, דשורת הדין שמפריש טלה לעצמו דאותו הטלה נכנס לדיר להתעשר עם שאר הטלאים שבעדרו, ואם יצא זה של הפדיון עשירי פוטר את כולם, ולמה אנו צריכים ליקח מציאות עשרה פ"ח. וכבר ראיתי להרב בצלאל כ"י שכתב בדברי רש"י אחר מ"ש רש"י, ומעשרן והן שלו המעשר קרב שלמים והוא אוכלו כדין שאר מעשר בהמה, כתב הרב וז"ל, בנוסחא ישנה כתוב כאן בדברי רש"י והיה נראה דאפילו היה לו פ"ח א' או ב' ומפריש שה או ב' שיין נכנסין לדיר להתעשר עם שאר כבשיו, אלא האי דנקט י' רבותא קמ"ל דאע"ג דיש בהם כדי מעשר בפני עצמן יש להם דין זה עכ"ל: אשר עפי"ז אפשר לישב סברת הרמב"ם שפסק בפ"ב מהל' בכורות [ה"ו] דתקפו כהן אין מוציאין מידו, דלכאורה קשה דהמסקנא [ב"מ ו, ב] נראה דמוציאין מידו ממאי דמייתי סייעתא מהא דהספיקות נכנסים לדיר להתעשר, וכמו שעמד הרשב"א בתשובה בסי' שי"א הנזכר ומרן הכ"מ שם. אמנם לפי האמור נראה דהרמב"ם ז"ל הוקשה לו דאמאי נקטו הברייתא ורב נחמן מציאות דעשרה ספיקי פ"ח ולא די להם בספק אחד בלבד, ומה שתירצו רש"י והתוס' דלרבותא נקט כן, ס"ל להר"ם דאם שורת הדין הוא דתקפו כהן [אין] מוציאין מידו דבהכי (ליכא) [איכא] שום דררא דממונא לכהן, איכא קצת רבותא דהו"א דכיון דאם תפס זוכה הכהן, א"כ אפילו שלא תפס עדיין לא חשיב כממון ישראל ממש לחייבו במעשר, דומה למאי דאמרי' בגמ' דאי אין מוציאין מידו חשיב כפוטר ממונו בממונו של כהן, וסבירא ליה דאדרבה בהיות שהדין נותן דאם תפס לא מפקינן מיניה ואיכא דררא דממונא לכהן, מש"ה נקטו מציאות זה דעשרה ספקי פטרי חמורים, דאילו בספק אחד השה שהפריש עליו אינו פוטר כבשים דשאר עדרו, כיון דחשיב כפוטר ממונו בממונו של כהן, אלא דוקא בעשרה ספקי פ"ח דיש בהם כדי מעשר בפני עצמן מעשר אותם מינם ובם, ולא חשיב כפוטר ממונו בממון של כהן כיון דאיכא ס"ס, ספק שמא זה שיצא עשירי לא היה בכור וממונו הוא, ואת"ל שהיה בכור ספק שמא העשרה הוו נמי בכורים וממון כהן הם, ונמצא דאינו פוטר ממונו בממון כהן, אלא דאפ"ה חייב לעשרם כאילו הם ממונו ודאי, דכיון שהוא מוחזק בהם ואין הכהן יכול להוציאם מידו, בע"כ שפיר חייב במעשר, וכל כי הא דאיכא ס"ס לומר דלא חשיב כפוטר ממונו בממון כהן, ליכא למיחש לשמא פוטר ממונו בממון כהן, משא"כ בספק פ"ח אחד דשייך לומר פוטר ממונו בממון כהן. וס"ל להר"ם דמאי דא"ל רב חנניא לרבה תניא דמסייע לך הספיקות נכנסים לדיר להתעשר, היינו משום דס"ד דדין הספיקות דנכנסים לדיר הוא אפי' בספק פ"ח אחד, דטלה אחד שמפריש לעצמו פוטר שאר כבשים שלו ממעשר, וע"ז הביא סייעתא דאם איתא נמצא פוטר ממונו בממון כהן, וקס"ד לומר הכי משום דלא שמיע להו הברייתא דשמעתין ומימרת ר"נ דמייתי לה התם, דפירושו דדין הספיקות אינו אלא בעשרה ספקי פ"ח דיש בהם כדי מעשר בפני עצמן, אבל בספק א' או ב' דליכא שיעור מעשר בפני עצמן לא, ולענין הלכה קי"ל כפשט הברייתא וסברת ר"נ, דע"כ ס"ל דתקפו כהן אין מוציאין מידו וכרב המנונא דס"ל הכי, דלא כר"ח דמייתי מהא דהספיקות נכנסים לדיר להתעשר דלא כרב המנונא:

לפי"ז יצא לנו דלדעת הר"ם בפט"ח נמי אם תפס אין מוציאין מידו, ול"מ אם תפס הפ"ח עצמו שהרי תפס דבר שנפל בו הספק, אלא אפילו תפס השה שפדאו בו הישראל לעצמו שלא תפס הדבר שנפל בו הספק, דשייך לומר דמוקמינן השה בחזקת מאריה קמא, עם כל זה אין מוציאין מידו, וזה הוא על אופן תי' מרן הכ"מ, דכפי תירוצו כן ה"ה אפילו תפס השה, מה שאין כן לתירוץ הרשב"א בתשובה:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה