אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ח ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ח ס"ק ה

אות ח ס"ק ד

גמ' ת"ר [יא, א] כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר וכו', יש לעמוד בברייתא זאת, דלפי סברת הר"ם בפ"ו מהל' בכורות [ה"ג] וכן דעת רוב הפוסקים דכהנים ולוים חייבים במעשר בהמה, אמאי לא אשכח תנא אופן דנכנס לדיר להתעשר אלא זה, הא משכחת לה בכהן שפדה פ"ח של ישראל בשה שלו בין מדעת הבעלים ובין שלא מדעת הבעלים, דהא אמרינן לעיל [יא, א] דהפודה פ"ח של חבירו פדיונו פדוי לבעלים, וכבר כתבנו לעיל [אות ז' סוף או"ק ג'] דאפילו למ"ד דפדיון פ"ח המצוה תלויה בבעלים והפודה פודה בשליחות הבעלים, נעשה הכהן שליח ישראל אף דליתיה בפ"ח דידיה, כיון דאיתיה בפ"ח דירש מאבי אמו ישראל כנזכר לעיל. ונראה ודאי דישראל הפודה פ"ח של חבירו ישראל אף דהפ"ח פדוי לבעלים, מ"מ טובת הנאה דנתינת השה לכל כהן שירצה הוא לפודה, וכדאמרינן בנדרים (דף ל"ו ע"ב) דהתורם משלו על של חבירו טובת הנאה שלו יעו"ש, וא"כ ה"ה הכא דט"ה שלו ונותן השה לכל כהן, ובאופן זה שפדאו הכהן בשה שלו זוכה הכהן בו לעצמו כיון דט"ה שלו, ובכה"ג משכחת לה שפיר דכיון דלא יצא מרשותו נכנס לדיר להתעשר ביד כהן דלא הוי לקוח: עוד יל"ע דמשכחת לה בפ"ח דישראל אפילו באופן שבא השה ליד הכהן, והוא בפודה פ"ח בשה קטן בתוך ח' ימים ללידתו שהוא מחוסר זמן, דקי"ל כרבנן בפרק מעשר בהמה [נו, א] דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר, ואמרינן בפ' הנזכר [שם] דדין לקוח אינו חל על מחוסר זמן, דאם לקחו בעודו מחוסר זמן חייב במעשר בהמה דבשעת עשיה מיעט קרא יעו"ש, והא ודאי דלענין פדיון פ"ח לא בעינן שה ראוי להקרבה דחולין הוא ואפי' מחוסר זמן מהני, דהא קי"ל [ט, א] דפודין בשה בין גדול בין קטן ולא מצינו חילוק בין קטן שהגיע זמנו לקטן שלא הגיע זמנו, דכיון דלאו בשוויו הוא פודה בעושה מעצמו פודה אותו בכל שהוא שה, ובבא לימלך בעינן ברגייא דהיינו תלתא זוזי ומשכחת לה במחוסר זמן דשוה ברגייא, ומה גם דלדעת הר"מ דכתבנו לעיל [אות ו' או"ק א' ד"ה והנה] דס"ל להרמב"ם דבבא לפדות בשה לא בעינן שיעור כלל דאפילו כל שהוא, ולא נאמרו שיעורין הללו אלא בבא לפדות בשוויו דלא יתן פחות משיעור כמו שכתבנו לעיל, וא"כ בכה"ג אם הפריש שה מחוסר זמן אפילו בא ליד כהן, כל שבא לידו בעודו מחוסר זמן משכחת לה דחייב במעשר. וע"כ צ"ל דהאי תנא דברייתא ס"ל כר"ש דס"ל דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, דלדידיה חל דין לקוח אפילו אם לקחו מח"ז כמו שמתבאר שם בפ' מעשר בהמה (דף נ"ו ע"א) הנזכר: עוד יל"ע דמשכחת לה בבא ליד כהן באופן אחר, והוא בכהן שירש נכסי אבי אמו ישראל ובכלל נכסיו ירש מה שהפריש אבי אמו לפדיון פ"ח ולא הספיק ליתנו ליד כהן עד שמת, ובן בתו כהן ירש אותו בכלל כל נכסיו, ובכה"ג נמצא דלא בא ליד כהן מתורת מתנות כהונה כי אם מתורת ירושה, דלא מיבעיא למ"ד ט"ה ממון דודאי אף דמשעה שהפרישו המוריש לא נשאר לו זכות כי אם ט"ה, מ"מ כיון דט"ה ממון הוא ניתנת במתנה ויורש יורשה, ואפילו אם היא ביד אחרים יכול היורש להוציאה מידו כדי ליתנה לכהן שירצה, וה"ה כשהכהן יורש דזוכה בה מתורת ירושה ולא מתורת מתנה, דהא בתורת מתנה הוא כשישראל נותן לו בתורת מתנות כהונה ודעת אחרת מקנה לו, אבל הכא אי לאו משום ירושה איך זוכה הכהן כיון דליכא דעת נותן, אלא אפילו למ"ד ט"ה אינו ממון וכ' מור"ם בח"מ סי' רע"ו [ס"ו] דט"ה אינה ממון ואין היורש יורשה, והסמ"ע שם [סק"ט] הביא דברי מהר"ם מפדובא ז"ל דכמו שאין היורש יורשה כך אינו יכול ליתנה לאחרים, מ"מ כבר כתב הש"ך [סק"ד] דהיינו דוקא אם הוא תחת יד אחרים דאינו יכול להוציאם מידם וליתנם לאחרים, אבל אם היה תחת ידו יכול ליתנם לאחרים לחלקן למי שירצה, והרב מחנ"א בהל' טוה"נ [סי' א'] העלה והסכים לסברא זאת דודאי ט"ה אפילו שאינו ממון לא חשיב דבר שאין בו ממש וניתנת במתנה והיורש יורשה יעו"ש, ועיין במה שהארכתי בס' נאות יעקב בדין זה [סי' ד']. וא"כ בכה"ג כיון דזוכה בתורת ירושה לא חשיב לקוח, דרשות יורש לא חשיב כרשות לוקח וכדתנן במתני' (דף נ"ו ע"ב) דהאחים השותפין וכו' קנו מתפיסת הבית חייבים במעשר בהמה, ופירש"י דאם ירשו ממורישם בהמות חייבים כל זמן שלא חלקו, ואפילו לדעת הר"ם בפ"ו מהל' בכורות [ה"י] דיורשים פטורים באותם בהמות עצמם שירשו, ואינם חייבים אלא בוולדות שיוולדו מהם, מ"מ היינו דווקא כשהם יורשים הרבה, אבל ביורש אחד אפילו הרמב"ם מודה וכמו שמתבאר מדברי הל"מ שם גבי מה שהקשה על הר"מ מההיא דגזל הגר יעו"ש, ואף דלמ"ד טובת הנאה אינה ממון יכול לזכות הכהן שלא מתורת ירושה, דהא אפילו שלא היה יורש אין יכול להוציא מידו, מ"מ כיון דהכהן לא כוון לזכות מדין מתנות כהונה, אלא בכלל כל נכסיו ירש אותו וירושה ממילא קא אתי ולאו מדין זכיה במתנות כהונה זוכה אלא מתורת ירושה חייב במעשר: עוד משכחת לה בבא ליד הכהן, וכגון שהפריש שה נקבה מעוברת על פדיון פ"ח, דבכה"ג כיון דלאו בשוויו פודה אותו כי אם בשה אפילו שוה פחות מהפטר חמור, מלתא דפשיטא הוא דצריך שיפריש כל השה בשלימות, דאם שייר ואמר חוץ מאבר אחד שבו וכיוצא אינו פדוי דשה שלם אמר רחמנא וליכא, וא"כ בנותן בהמה מעוברת למ"ד עובר ירך אמו לא מצי לשייר העובר לעצמו דלא חשיב שה שלם, ואפילו למ"ד לאו ירך אמו, בכה"ג דבעינן שה שלם אי משייר העובר חשיב שיור, אי מטעם דכיון דמחובר בה כגופה דמיא והוי שיור, ואי מטעם דכיון דצריך לאשתרויי בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי, וכיוצא לזה אמרינן בפרק מרובה (דף ע"ח ע"ב), גבי וטבחו או מכרו דבעינן שימכרנו כולו ולא ישייר ממנו כלום כדי שיתחייב בד' וה', ומבעיא לן התם אם מוכרה חוץ מעוברה מהו, אליבא דמ"ד עובר ירך אמו פשיטא דהא שייר בה, כי תיבעי לך למ"ד עובר לאו ירך אמו מאי, כיון דמחובר בה הוי שיור אי נמי כיון דצריך לאשתרויי בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי וסלקא בתיקו, וא"כ הכא פשיטא לן דלמ"ד עובר ירך אמו אם משייר העובר חשיב שיור ולאו שה שלם מקרי, ואם כן משכחת לה ביד כהן דנכנס לדיר להתעשר באותו עובר שנכלל בשה דפדיון פ"ח דכגופו דמי, דכשנולד ברשותו לא חשיב לקוח, כדאמרינן בפרק מעשר בהמה (דף נ"ו ע"א), דהלוקח עובר במעי אמו חייב כיון שנולד ברשותו. וצ"ל דהאי תנא ס"ל כמ"ד עובר לאו ירך אמו ומש"ה לא אשכח גוונא בבא ליד כהן באופן הנזכר, דכיון דלענין הדין אם שיירו משוייר, ומה שפודה באמו בלבד שה שלם חשיב, א"כ אפי' באופן שפירש בפירוש שאינו משיירו לעצמו אלא נותנו לכהן, מ"מ לא חשיב העובר כגוף השה לומר עליו דשה דפדיון נכנס לדיר להתעשר, דהעובר לא היה בכלל הפדיון אלא אמו בלבד, והעובר בתורת מתנה נתנו לכהן, ומש"ה לא אשכח תנא אופן הנזכר. אלא דק"ק דהא סלקא בתיקו בעיא דחוץ מעוברה בפרק מרובה למ"ד לאו ירך אמו מהטעמים הנז', ולאו מלתא דפשיטא הוא לומר דלמ"ד לאו ירך אמו לא הוי שיור: ועוד דאפילו אם נאמר דפשיטא דלמ"ד עובר לאו ירך אמו שיורא הוי, מ"מ משכחת לה בפודה הפ"ח בעובר בהמתו, דהא למ"ד דאדם מקנה עובר בהמתו לאחר וחל הקנין קודם לידה ולא חשיב דבר שלבל"ע וכמו שהאריך בזה הרב מחנ"א בה' דבר שלבל"ע סי' א', שפיר יכול לפדות בעובר בלבד, ואפילו אם נאמר דלענין פדיון פ"ח בעינן שה דנולד ויצא לאויר העולם, מ"מ משכחת לה באופן שאמר לכהן שיזכה בעובר מהשתא לשם פדיון ולא יחול הפדיון כי אם לאחר שתלד. ואין לומר דאף דעובר חשיב דבר שבל"ע מ"מ באיזה קנין יקנה הכהן מעכשיו כיון דליכא מעות, ומשיכת האם אינה מועלת לעובר, וכמ"ש הגהות אשר"י בפרק הזהב הביא דבריו הרב מחנ"א שם יע"ש, דמשכחת לה שיזכה בעובר מעכשיו וכגון שמכר לו לכהן את אמו מעכשיו ומשך אותה לקנות אותה לשם קנין ועוברה לשם פדיון אגב אמו, דבהכי אפילו למ"ד דעובר הוי דבר שלבל"ע מ"מ במקנה האם והעובר קנה, וכמו שמתבאר כל זה מדברי הרב מחנ"א בסי' הנזכר, וכיון דבעודו עובר זכה בו הכהן משעה ראשונה, אלא שזכייתו היתה לשם פדיון שלכשתלד יהיה פדוי, הרי כשנולד חל הפדיון וכיון שנולד ברשותו לא חשיב לקוח:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה