מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ח ס"ק ד
עוד ראיתי להרב בצלאל שהביא משם תוס' חיצוניות במתני', גבי שתי חמורות וילדו ב' זכרים וב' נקבות אין כאן לכהן כלום וז"ל, דשמא כל א' ילדה נקבה קודם לזכר ומ"מ מפריש ב' טלאים והם לעצמו דשמא כל אחת ילדה זכר תחלה, ולפי' ר"ת דפירש ופודה בו פעמים הרבה דפודה וחוזר ופודה בטלה א' גם הכא לא בעינן אלא טלה אחד, אכן רש"י ז"ל דפי' ב' טלאים הולך לשיטתו דפי' לעיל ופודה בו פעמים הרבה אם חזר ולקחו מן הכהן, וקשה קצת אמאי לא קתני ב' חמורות של ב' אנשים שלא בכרו וילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום וצ"ע עכ"ל תוס' חיצוניות. וכוונתם להקשות דמ"ש ממתני' דפ' יש בכור (דף מ"ח ע"ב) דקתני במתני' גבי בכור אדם, כל הספיקות באיש א' וב' נשים וחזר התנא למיתני כל הספיקות בב' נשים דב' אנשים, וא"כ הכא במתני' אף דקתני שורת הדין דכל הספיקות בשתי חמורות של אדם אחד, אמאי לא קתני נמי חמורות של ב' אנשים וילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. ואני תמיה איך הניחו דבר זה בצ"ע, דהא התם בפרק יש בכור אמרינן שם (דף מ"ט ע"א), תני רב הונא ב' זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום, ופריך ותנא דידן כיון דבב' אנשים הוא דמשכחת לה, באיש אחד וב' נשים לא משכחת לה לא מתני ליה. נמצא כפי זה דלא תני גבי ב' נשים וב' אנשים אלא מאי דשייך בב' נשים דאיש אחד דווקא, ואף דקתני זכר ונקבה האבות פטורין ובאיש א' נותן ה' סלעים, מ"מ לא קתני דאין לכהן כלום, דעכ"פ אם האבות פטורים הבן חייב לפדות את עצמו, ואם כן הכא במתני' אי אפשר למתני חמורות של ב' אנשים שילדו זכר ונקבה דאין כאן לכהן כלום, דבב' אנשים הוא דמשכחת לה אבל ב' חמורות דאיש אחד לא משכחת לה דחייב ליתן טלה לכהן לא מתני לה:
עוד נלע"ד דאפשר דהכא במתני' לא שייך למתני ב' חמורות של ב' אנשים דאם ילדו זכר ונקבה דאין לכהן כלום, דדוקא גבי בכור אדם דלאו בר חלוקה הוא אינם נותנים לכהן כלום, דזיל הכא קא מדחי ליה וכו' דכל אחד אומר אין הבכור שלי, אבל הכא לענין ממון אם ילדו זכר ונקבה כיון דלא נודע למי הזכר ולמי הנקבה, ומסתמא יש הפרש דררא דממונא ביניהם דלפעמים הנקבה שוה יותר דמים מהזכר או איפכא, וכיון דלענין דררא דממונא דיש ספק ביניהם שורת הדין דיחלוקו ביניהם בין הזכר ובין הנקבה כדין כל ממון המוטל בספק דכל דליכא מוחזק חולקין, וכמו שהאריך בזה התרומת הדשן בסי' שנ"ב, דמתבאר שם דבספק דמציאות לכולי עלמא כל דליכא חזקה לשום א' יחלוקו יעו"ש, וא"כ הכא משעה שנולדו ונולד הספק הרי נעשו שותפין בזכר ובנקבה, וכיון דלענין דינא בדררא דממונא אשר ביניהם אין שום אחד מהם יכול לדחות את הכהן לומר לו אין הזכר שלי דהא שותפין הם, וכל אחד ואחד לפי דין יש לו חלק בו, ונמצא דהבכור משותף ביניהם וחייבים לפדותו בין שניהם, דחשיב כפטר חמור של שותפין דחייבין לפדותו בין שניהם, דהכא נמי אומר להם הכהן הבכור משותף ביניכם וחייבים אתם ליתן פדיונו. ואה"נ דאם נתרצו ביניהם שזה יקח הזכר וזה יקח הנקבה, דמי שלקח הזכר יכול לדחות הכהן ולומר של חבירי הוא הזכר והנקבה שלי והחלפתי בזכר ודין לוקח יש לי, והפדיון מוטל על בעל הזכר דאינו יכול למכור לי כי אם מה ששוה יותר משה, ומי שלקח הנקבה יכול לומר איפכא דאדרבה חבירו הוא בעל הזכר ועליו מוטל הפדיון, ושפיר י"ל זיל הכא קא מדחי ליה, אבל כל זמן שלא נתרצו ביניהם באופן זה ונשארו שותפין בשניהם אפשר דאינם יכולים לדחות:
שוב ראיתי דבדין פ"ח בכל גוונא אינם יכולים לדחות לכהן, דדוקא גבי בכור אדם דגוף הבכור אינו קדוש ואם רצה ליתן גוף הבכור לכהן אינו יוצא בכך כי אם דוקא בפדיון, כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רל"ה יע"ש, א"כ נמצא דממון הוא דחייב אבי הבן ובספק כל אחד משניהם דוחה דאין הבכור שלו, אבל גבי פטר חמור דגופו קדוש בבכורה ואסור בהנאה קודם פדייתו, ואם נתן גוף הפ"ח לכהן יצא בלא פדיון, וכדתנן לקמן (דף י"ב ע"א) נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו, אלא דאמרינן בגמ' (שם ע"ב) דהרי זה לא יתננו לו אלא א"כ פדאו בפניו יע"ש, וזהו דבר תימה על דברי מהרא"י בתשובה הנז', שכתב על השואל דפשיטא ליה דבפ"ח יוצא בנתינת הפ"ח עצמו וז"ל, בדותא היא דא דבפ"ח גופיה לא ידענא מהיכן דייקת דיוצא אם נותן הבכור לכהן דלמא צריך לפדות או לערוף וכו', ואיך לא ראה דמשנה שלימה שנינו כדברי השואל, באופן דבפ"ח דבר פשוט הוא דיוצא בנתינת הפ"ח עצמו. וא"כ בנדון זה דב' חמורים של ב' אנשים וילדו זכר ונקבה דהזכר ודאי בכור הוא, מה דחיה שייך בו באמרם כל אחד וא' אין הבכור שלי, כיון דעכ"פ ממ"נ יהיה ממי שיהיה הרי הבכור לפנינו ברור, ויאמר להם הכהן אני איני שואל מכם שתפדו אותו כדי שתדחו אותי לומר אני איני מחוייב לפדות שאין הבכור שלי, אלא תתנו לי הבכור עצמו ואני אפדנו, ואם כה יאמרו אית לן זכותא בגוויה לפדותו בשה ונ"מ למאי דביני ביני, יאמר להם הכהן תפדו אותו ותנו לי השה, ואם אתם דוחים אותי שלא לפדותו תנו לי הבכור עצמו, ומ"מ למה אפסיד את זכותי, באופן דדברי התוספות חיצוניות תמוהים בעיני: