אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ח ס"ק א

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ח ס"ק א

אות ז ס"ק ד

איבעיא להו פדיונו פדוי לפודה וכו'. ואמרינן בגמרא [יא, א] כי תבעי לך אליבא דר"י דאסר בהנאה, להקדש מדמי ליה ורחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו, או דלמא כיון דקני ליה למאי דביני ביני לא דמי להקדש. וראיתי להרב המפורסם כ"י שהביא משם תוספות חיצוניות וז"ל, וא"ת כל הקדש נמי איכא דביני ביני דהא אמרינן בעלמא [ב"מ נז, א] דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, ומ"מ אחר מצי פריק ליה, וי"ל דדוקא בעלים יכולים לחללו על שוה פרוטה ולא אחר עכ"ל. ויש לתמוה דהא אמרינן בערכין (דף כ"ט ע"א), דהא דאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל היינו בדיעבד אבל לכתחלה לא יעו"ש, וא"כ מאי ק"ל להתוספות מהקדש, הא אע"ג דבהקדש הפודה זוכה בהקדש אפילו אם פדה שוה מנה בפרוטה, ולא אמרינן דפדיונו פדוי לבעלים, לא דמי פדיון פטר חמור להקדש, דבפטר חמור ביד הבעלים לפדותו בשה לכתחלה ולזכות במאי דביני ביני, ומש"ה מסתבר לומר דלאו כל כמיניה דפודה להפקיע זכותו, משא"כ בהקדש דאין ביד הבעלים לפדותו בפחות משוויו לכתחלה דאסור לעשות כן לכתחלה, ואם הפודה עבר על האיסור ופדאו בפחות לא הפסיד לבעלים כלום כיון דאין בידו לכתחלה לפדותו בפחות, והפודה שעבר סברא הוא דאיהו זכה בההוא טופיינא ומאי ק"ל.:

וי"ל דאפשר דס"ל להתוספות כדעת הרשב"א והריטב"א הביא דבריהם הרב בצלאל בספר אסיפת זקנים עלה דאמרינן בפרק הזהב (דף נ"ז ע"א) גבי פלוגתא דר"י ור"ל דפליגי בדשמואל וכו', ואב"א כ"ע אית ליה דשמואל והכא בהא קמיפלגי, מ"ס שחיללו אין לכתחלה לא, ומ"ס אפילו לכתחלה, וכתבו הם דלמ"ד אפילו לכתחלה כי היכי דלא תקשי דתמיה מלתא, דאיך אפשר למשרי למיעבד הכי לכתחלה, צ"ל דודאי דבהקדש שכבר בא ליד גזבר ורצו הבעלים לפדותו לכתחלה אינו יכול לחללו פחות משוויו, והא דהכא מיירי בהקדש שהוא עדיין ברשות הבעלים ובאים הבעלים לחלל, וכמו דלענין שאלה יש הפרש דהקדש שבא ליד גזבר אינו יכול לישאל עליו, ובהקדש ביד הבעלים יש בו שאלה להוציאו לחולין, כן נמי לענין פדיון יכול לחלל פחות משוויו יעו"ש, והתוס' הכא ס"ל כוותייהו:

וכונת הקושיא דבהקדש דעדיין ביד הבעלים דביד הבעלים לפדותו בפחות לכתחלה, הרי זה דומה ממש לפדיון פטר חמור, ומ"ש דבהקדש אפי' בכה"ג זוכה הפודה אם פדאו בפחות במאי דביני וביני, משא"כ בפודה פטר חמור דפדיונו לבעלים. דבהכי ניחא מה שתרצו דדוקא בעלים יכולים לפדותו בפחות ולא אחר, דזה דבר חדוש הוא מה טעם לחלק בין בעלים לאחר, כיון דלענין הקדש יד בעלים ואחרים שוים הם. אמנם לפי האמור דדבריהם מיירי בהקדש שלא בא ליד גזבר והיינו טעמא דיכולים לפדותו בפחות, דלפי זה איכא טעם כעיקר דדוקא בעלים דבידו לישאל עליו ולהוציאו לחולין בחנם, יש להקל בו לחללו בפחות, אבל אחר שאין בידו לישאל עליו אין בידו לפדותו לכתחלה בפחות, וכיון דאין בידו לפדותו בפחות מסתמא אינו בכלל קרא דונתן הכסף וקם לו, דקרא לא מיירי אלא בפדיון דאפשר לעשותו לכתחלה, אבל זה דאסור לכתחלה לעשות כן אינו בכלל. ואכתי יל"ע דאפי' אם פדאו בדיעבד דפדוי הוא, מ"מ פדיונו לבעלים כיון דאית להו לבעלים זכות בגוויה במאי דביני ביני דלכתחלה הוא רשאי לפדותו בפחות, ואיך יפקיע את זכותו:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה