אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ז ס"ק ד

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ז ס"ק ד

אות ז ס"ק ג

והנה לפי האמור לענין פדיון פטר חמור נמי נראה, דאם גוי פדה פטר חמור של ישראל לדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א, וכן לדעת הר"ם ז"ל לפי מ"ש המשנה למלך, דפשיט ליה בעיין דתורם משלו מהא דפודה פטר חמור של חבירו, דלדידהו דס"ל דבעינן שליחות דומיא דתרומה, גוי לאו בר שליחות הוא ואין פדיונו פדוי. ואף דהרב מחנ"א בהל' שלוחין סי' ט"ו העלה דגוי שעשה שליח לישראל להשכיר או לקנות בין במעות של ישראל בין במעותיו של גוי ועשה שליחותו דקנה הגוי, מטעם דההיא דרבא [קדושין כג, א] בעבד כנעני דקבלת רבו גרמה לו, דהכא נמי כל דקביל מוכר המעות ממילא מקנהו לאחרים ע"י כסף שלקח ולא בעינן שליחות וזכיה יעו"ש באורך, וכן כתב הרב הנזכר בהל' זכיה סוף סי' ז' דמטעם זה הפודה בנו של חבירו משלו אין צורך לשליחות וזכיה, דכיון דע"י קבלת הכהן הה' סלעים קבלת הכהן גרמה לו ולא בעינן שליחות יעו"ש, וה"ה לענין גוי:

לע"ד כבר כתבתי במקום אחר דדברי הרב תמוהים, דאיך כתב כן כאילו כ"ע ס"ל הכי, דהרואה יראה דלדעת הרי"ף והר"ם סבירא להו דהא דרבא דקבלת רבו גרמה לו לא נאמר אלא אליבא דר"מ, אבל לרבנן אפילו בכסף ע"י אחרים הוא מדין זכין לאדם שלא בפניו, ודוקא בנתרצה כששמע, אבל בע"כ לא, דלא אמרינן קבלת רבו גרמה לו, וכמו שמתבאר מדברי הר"ן בפ"ק דקדושין שם ומדברי מרן הב"י בי"ד סימן רס"ז יעו"ש, ולדידהו לא שייך לומר דבר זה, וא"כ ה"ה לענין פדיון פטר חמור דלדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דלרבנן דקי"ל כוותייהו לא אמרי' קבלת רבו גרמה לו, אם פדאו גוי אין פדיונו פדוי, אבל לשאר הפוסקים דסבירא להו דסברת ר"מ דקבלת רבו גרמה לו כו"ע מודו בה, אפשר דפדיון הגוי מהני כיון דקבלת הכהן גרמה לו ואין צריך לשליחות וזכיה:

אך קשה כפי זה דהרי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחי' בפ"ק דקדושין [שם], מבואר מדבריהם דלא ס"ל סברת הרי"ף, ובכסף ע"י אחרים אפילו בעל כרחו של עבד מטעמא דרבא דקבלת רבו גרמה לו, דבהא אפילו רבנן מודו יעו"ש בדבריהם, והנה כי כן יקשה לכאורה דאיך כתבו הם דבעיין דהתורם משלו על של חבירו נפשטה מדין הפודה פטר חמור של חבירו, כיון דגבי פדיון י"ל דאפילו אם תמצא לומר דחוב הוא לו דניחא ליה למעבד המצוה, מ"מ הפודה אינו חב לו דקבלת הכהן גרמה לו כדאמרינן גבי עבד אפילו לר"מ דחוב הוא לו, משא"כ בתרומה דעיקר התרומה הוא להפרשה לא נתינתה לכהן:

שוב ראיתי דהא ליתא, דלא שייך דבר זה כי אם בפדיון הבן דאין פדיונו פדוי עד שיבוא ליד כהן וההפרשה אינו כלום, אבל בפטר חמור דמשעת ההפרשה הרי הוא פדוי ומותר בהנאה, דהא קי"ל כרבנן דפליגי אר"א בסוף פרקין כמש"ל, א"כ הרי פדיון פטר חמור הוא ממש כדין הפרשת תרומה, דמשעת הפרשה חלה שם קדושת תרומה עליה, וה"ה בפדיון פטר חמור ולא שייך לומר קבלת כהן גרמה לו וזה פשוט. דבהכי ניחא אמאי נקט דין זה ר"ה בפדיון פטר חמור ולא נקט לה בפדיון הבן, לומר דהפודה בן חבירו שלא מדעתו פדוי, דהתם פשיטא דאפילו נאמר דחוב הוא לו קבלת הכהן גרמה לו ולאו מדין זכין לאדם הוא. וא"כ סלקא בידן דאם פדאו גוי אינו פדוי לדעת הסוברים דבעינן דעת הבעלים, אבל לפי דעת התוס' בפ' מרובה [סח, ב] דס"ל דדינו כדין הקדש דאין המצוה תלויה בבעלים וכל הרוצה לפדות פודה, אפשר דאפילו גוי נמי פדיונו פדוי, דאע"ג דלאו בר חיובא הוא וליתיה בדין פדיון פטר חמור, מ"מ כיון דבא לפדות פטר חמור של ישראל דבר חיובא הוא פדוי, מידי דהוה למפריש קרבנות שאינו חייב בהן הגוי ולאו בר חיובא הוא בעד שיתכפר בהן ישראל כאמור לעיל:

ועוד נ"מ מהב' סברות הנזכרים לעיל, לענין כהן שפדה פטר חמור של ישראל בשה שלו, דלמ"ד דהמצוה מוטלת על הבעלים והפודה פודה מדין שליחות, י"ל דאם הפודה כהן אינו פדוי דכיון דהכהן פטור מפטר חמור אינו נעשה שליח לפדות פטר חמור של ישראל, דבמלתא דליתיה לנפשיה אינו נעשה שליח, דהרי זה דומה למאי דאמרי' בר"פ האיש מקדש [מא, ב] דאין העבד נעשה שליח קבלה לקבל גט אשה כיון דליתיה בתורת גיטין וקדושין, דאף דעבד כשר לשליחות למלתא דשייך ביה, במלתא דליתיה אינו נעשה שליח, וה"ה הכא דכיון דהכהן ליתיה בתורת פדיון פטר חמור בשלו אינו נעשה שליח לפדות של ישראל, ולמ"ד דאין המצוה מוטלת על הבעלים ולא בעינן שליחות פדיונו פדוי. אלא דאפשר דאפילו אי בעינן שליחות יכול הכהן לפדות, דהא איתיה בפדיון עצמו בכהן שנפל לו בירושה פטר חמור מאבי אמו ישראל שצריך שיפדה אותו בשה והשה שלו כדאמרינן לקמן, וכיון דשייך קצת בתורת פדיון נעשה שליח:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה