מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ו ס"ק ב
והנה אמרינן במכילתא בפרשת בא [יג, יג] ופטר חמור תפדה בשה למה נאמר, לפי שנאמר אך פדה תפדה שומע אני כל בכור בהמה טמאה במשמע, ת"ל ופטר חמור תפדה בשה, חמור אתה פודה ואי אתה פודה כל בכור בהמה טמאה, ד"א כל פטר חמור וכו', יכול כל פטר חמור אתה פודה בשה ושאר בהמה טמאה בכסות וכלים, ת"ל אך, א"כ מה ת"ל פדה תפדה אם אינו ענין שפודין בהמה טמאה תנהו ענין שמקדישין בהמה טמאה לבדק הבית ופודין אותה מהקדש ב"ה ע"כ. וכיוצא לזה אמרינן בספרי בפ' קרח [יח, טו] אך פדה תפדה שומע אני אף בכור שאר בהמה טמאה במשמע, ת"ל ופטר חמור תפדה בשה וכו', או פטר חמור תפדה בשה ושאר כל בהמה טמאה בכסות וכלים, ת"ל עוד במקום אחר ופטר חמור תפדה בשה, בשה אתה פודה אבל אי אתה פודה בכסות וכלים, א"כ מה ת"ל אך פדה תפדה, אם אינו ענין שפודין בהמה טמאה תנהו ענין שמקדישין בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרין ופודין אותה מהקדש בדק הבית ע"כ. ולפי מאי דקי"ל דפדיון פטר חמור בשה בכל שהוא ואם רוצה פודהו בשוויו בדבר אחר, יל"ע בברייתות אלו, דהא ודאי מאי דקס"ד לומר אילו לא היה קרא תניינא דפטר חמור תפדה בשה או מיעוט דקרא דאך, דשאר בהמה טמאה בכסות וכלים, היינו לומר דפטר חמור בשה אפי' שוה כל שהוא, ובכסות וכלים עד שיהיה בשוויו, אבל בשאר בהמה טמאה פודה בכסות וכלים אפי' בכל שהוא כמו שהוא בשה בפטר חמור, וא"כ אף דאיכא קרא אחרינא דפטר חמור תפדה, מנ"ל דמיעט קרא שאר בהמה טמאה לגמרי מקדושת בכור, נימא דקרא תניינא בא למעט דלא יפדה שאר בהמה טמאה בכל שהוא כי אם בשוויו דוקא, לא כמו פטר חמור דנפדה בפחות משוויו ע"י שפודהו בשה, וכן להמכילתא דממעט לה מקרא דאך פדה וכו' נימא דלא מיעט קרא כ"א באופן פדיון פטר חמור דנפדה בפחות משוויו, משא"כ שאר בהמה טמאה דאין מציאות לפדותו כ"א בשוויו:
והנה בגמ' בפרקין (דף ו' ע"א) הביאו ברייתא זאת משם ר"י הגלילי, דמפיק ליה מיעוט שאר בהמה טמאה מדכתיב פטר חמור פטר חמור שני פעמים כברייתא דספרי, ואמרי' התם פריך רב אחאי אי כתב רחמנא חד הוה אמינא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' ולעולם בשה, כתב רחמנא פטר חמור אחרינא פטרי חמורים ולא פטרי סוסים, ואימא מעטינהו משה ולעולם בכל דבר, ומשני א"כ לכתוב רחמנא פטר חמור תפדה בשה וחמור תפדה בשה, פטר פטר ל"ל פטרי חמורים אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים ע"כ, דלפ"ז דמיתורא דפטר חמור קא דריש א"ש. אלא דיש להקשות על זה דכפי הברייתא דמכילתא והספרי, דקרא דאך פדה תפדה אמרי' תנהו ענין שמקדישין בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרין ופודים אותה, וא"כ אכתי י"ל דאי הוה כתיב בקרא תניינא וחמור תפדה בשה, הוה אמינא דמדלא כתיב פטר להורות דעל בכור קאמר, דקרא לא משתעי בבכור אלא בפדיון חמור שהקדישו לבדק הבית, דחדית לן קרא דפדיונו מהקדש כדין בכור לפדותו בשה, דכל פדיון שאתה פודה לחמור לא יהיה אלא בשה, וה"ה דהוה אמינא דכ"כ הוא בשאר בהמה טמאה מטעם דכל דבר שהיה בכלל וכו', ואכתי הו"א דבין לענין בכור ובין לענין הקדש פ"ח ושאר בהמות טמאות שוין לפדותן בשה מדין דבר שהיה בכלל, ולזה איצטריך פטר להורות דאבכור קאי ובא למעט שאר בהמות משה לענין בכורה ולעולם בכל דבר:
עוד אמרינן בסוגיא הנזכר [ו, א] דפריך הש"ס, ותנא דידן למעוטי סוסים וגמלים מנ"ל, ומשני א"ר פפא כל מקנך תזכר כלל שור ושה וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא, וק"ק דאמאי הוצרך ר"פ לטעם זה לתנא דידן לומר דתנא דידן דן כלל ופרט, מאחר שפטר הפסיק הענין כדאמרינן התם לר"י הגלילי, בהיות שאפשר לומר דתנא דידן ס"ל כתנא דמכילתא דממעט שאר בהמה טמאה מקרא דאך פדה וגו', דאך מעוטא הוא לומר דפטר חמור דוקא ולא שאר בהמות טמאות: