מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ג
וביצת עוף טהור אע"ג דאתי מחי רחמנא שרייה מדגלי רחמנא גבי טמאה דאסירא וכו', והכי כתב בהל' גדולות וכו'. כ"כ בה"ג בהל' גיד הנשה דקל"ה סע"א יע"ש. וראיתי להתוס' בפ"ג דחולין (דס"ד ע"א) בד"ה שאם רקמה וכו' שכתבו וז"ל, וכה"ג משמע בפרק גיד הנשה דקרא דבת היענה לא איצטריך לגופיה אלא למידק מיניה הא דעוף טהור שרייא, דסד"א דאסירא משום דלא אשכח מידי דאתא מחי ושרייא עכ"ל. ואני לעצמי בקשתי בכל פרק גיד הנשה שהזכירו התוס' ולא מצאתי רמז מזה ואפשר דט"ס יש בדבריהם, וכצ"ל ובעל הלכות גדולות בהל' גיד הנשה דקרא דבת היענה וכו'. ומתוך דברי רבינו הרמב"ן מבואר דמסכים לס' בה"ג, דהא דביצת עוף טהור שרי הוא מדגלי רחמנא גבי טמאה דאסורה:
וצריך ליתן טעם למה לא ניחא להו כמ"ש התוס' שם בדבור הנזכר, וכ"כ הרא"ש בשמעתין [בכורות פ"א סי' ה'] וכ"כ הרשב"א והריטב"א והר"ן בחדושי' לחולין בדף ס"ד גבי הא שאם רקמה ואכלה, דכולהו פה אחד דהיתר ביצת עוף טהור נפקא לן מדדרשינן בחולין (דק"מ ע"א) גבי שילוח הקן תקח לך ולא לכלבך דממעטינן מיניה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא, ואם איתא דאפי' ביצי עוף טהור אסורים א"כ אי אפשר לדרוש הכי גבי ביצים דמ"ל ביצים טהורים ומ"ל ביצים טמאים. דאין לומר דעיקר דרשת תקח לך ולא לכלבך הוא על האפרוחים ולמעוטי אפרוחים דהם עצמם טריפות, אבל ביצים טמאים לא בא למעט כיון דאפי' דעוף טהור אסורים, אלא דהשתא דגלי קרא דביצת טמאה אסורה דש"מ דביצת עוף טהור מותר, אמרי' בגמרא דה"ה דממעטינן רובץ על ביצי עוף טמא, אבל בלאו גילויי דקרא לא היינו ממעטים ביצי עוף טמא, דהא ליתא דאיך אפשר לומר דקרא דואת הבנים תקח לך קאי על האפרוחים דוקא, כיון דהוקשו ביצים לאפרוחים לכל דבר, וכדאמרי' במתני' התם (דף ק"מ ע"ב), היו שם ביצים מוזרות פטור מלשלח שנאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, מה אפרוחים בני קיימא אף ביצים בני קיימא וכו', ועיין במ"ש שם בגמרא (דף קמ"א ע"א), א"כ נכתוב קרא והאם רובצת עליהם מאי והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לאקשויי אפרוחים לביצים וביצים לאפרוחים, וא"כ איך אפשר לומר שימעט הכתוב אפרוחים האסורים באכילה ולא ימעט ביצים:
וי"ל דאי לאו גלויא דקרא דאסור ביצת טמאה והיינו אומרים דביצי עוף טהור נמי אסורים, הו"א דע"כ קרא דתקח לך אינו למעט ביצים ואפרוחים שאינם ראויים לאכילה, דהא אפרוחים דומיא דביצים הוה ולא דרשינן לך הראויים לך לאכילה, אלא הו"א דהדרשא הוא לך הראויים לך להנאתך דהיינו שיהיו מותרים בהנאה, אבל ביצים או אפרוחים האסורים בהנאה פטור מלשלח. ואע"ג דבעלמא דרשי' קרא דלכם או לך הראוי לכם בכל דרכי הנאתו אפי' באכילה, וכדאמרינן בפ' לולב הגזול (דף ל"ה ע"א) גבי אתרוג של ערלה לפי שאין בה היתר אכילה, מ"מ כבר כתבו התוס' שם ד"ה לפי וכו' וז"ל, ואע"ג דגבי תרומה טמאה דרשינן בפ' ב"מ [שבת כד, א], לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך, כיון דנטמאת ואסרה הכתוב שייך לדרוש לך דידיה לגבי שאר הנאות, כמו לכם דלולב דלא שייך ביה אכילה עכ"ל, וא"כ ה"ה הכא דכיון דסתם ביצי עוף טהור אסורים באכילה משום אמ"ה, שייך לדרוש לך דקרא לגבי שאר הנאות ולא לאכילה, ובכן ע"כ ה"ה אפרוחים באופן דהו"א דלא בא הכתוב למעט אלא ביצים ואפרוחים האסורים בהנאה:
ונפקא מינה למאי דאמרי' התם בר"פ שילוח הקן [קלח, ב] נוהג בחולין ולא במוקדשין, ואמרי' בגמ' אמאי לא, דאמר קרא שלח תשלח את האם דמי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו וכו', וכתבו התוס' שם ד"ה יצא וכו' וז"ל, ופי' בקונטרס מתקח לך לא מצי לאתויי דהא ביצי תורים לא מועלים ולא נהנין, ואע"ג דבקדשי ב"ה מועלים מתני' איירי בקדשי מזבח לכ"ע, ול"פ בסמוך אלא בקדשי ב"ה, ולהכי לא מצי ממעט מתקח לך ע"כ. וכ"כ הרשב"א והריטב"א והר"ן בחי' שם וז"ל, ואיכא דקא קשיא ליה ותיפוק ליה מתקח לך וכו', ויש מתרצים דכי איצטריך קרא לקדשי מזבח שאין מועלין בהם ומדרבנן בלחוד הוא דאסירי ביציהם, אבל בשל בדק הבית שמועלין בהם לא צריך קרא עכ"ל, וא"כ היינו אומרים דקרא דתקח לך בא למעט מוקדשים דאסורים בהנאה, דאם הקדיש תרנגולתו לבדק הבית ומרדו כדמוקי שמואל ור"י התם מתני', דס"ל דאפי' קדשי בדק הבית לא פקע קדושתייהו ופטורים משילוח, והו"א דעיקר קרא דתקח לך אתא למעט קדשי ב"ה דאסורים בהנאה, וחדית לן קרא דאפי' קדשי ב"ה לא פקע קדושתייהו, דאילו מקרא דשלח תשלח את האם דדרשי' פרט לזו שאי אתה מצווה לשלחו, הו"א דדוקא בקדשי מזבח משתעי קרא דכיון דקדשי קדושת הגוף לא פקעה קדושתייהו מינייהו, אבל בקדשי ב"ה דקדושת דמים בעלמא הוא פקעה קדושתייהו וחייבים בשילוח, לזה איצטריך קרא דתקח לך למעט איסורי הנאה, וע"כ הוא למעט קדשי ב"ה הוא דשייך לומר דהביצים אסורים בהנאה מן התורה, משא"כ בקדשי מזבח. כל זה היינו יכולים לומר אי לאו דגלי קרא בביצת טמאה דביצי עוף טהור מותרים, אבל השתא דגלי קרא דמותרים דרשינן קרא דתקח לך כפשטה, למעט אפי' ביצים ואפרוחים שאינם ראויים לאכילה, ומש"ה אין ללמוד מהאי קרא לענין קדשי ב"ה, משו"ה פליגי בסברא זאת דלרב ולר"ל ס"ל דקדשי ב"ה פקע קדושתייהו, ולר"י ולשמואל לא פקע כיון דליכא שום ילפותא דקרא: ועוד י"ל דנ"מ למי שאסר על עצמו בקונם הנאה מן עוף פלוני היא וכל היוצא ממנה, דבכה"ג אם מצא קן ממין עוף זה דאסור עליו בהנאה אתא קרא דתקח לך למעט דפטור משלוח, כיון דהביצים או האפרוחים דהאם רובצת עליהם אסורים עליו בהנאה ולא קרינן בהו לך להנאתך. ואף על גב דאי בעי מתשיל על נדריה וחזי ליה, לא אמרינן הכי, דומה למ"ש הרשב"א בתשובה ח"א סי' תשמ"ז [וח"ד סי' ר"ב], דמי שאסר הנאת לולבו עליו אינו יוצא ביום ראשון דבעינן לכם הראוי לכם, אף דאיכא למימר הואיל ובעי מתשיל יעו"ש. וגדולה מזו איבעיא לן התם (דף ק"מ ע"ב) הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנין מהו, מי אמרינן כיון דאילו בעי שביק להו מטרפי בעינן לך ולא לכלבך, או דלמא כיון דבידו למיגמר שחיטה תקח לך קרינן ביה וחייב בשילוח, וסלקא בתיקו, הרי שאפי' בדבר זה שהוא בידו ממש למיגמר שחיטה עכ"ז מבעיא לן, כיון דהשתא מיהא כל זמן שלא גמר בהם סימנים פטור מלשלח, וכ"ש במודר הנאה דאינו כ"כ בידו לאתשולי עד שימצא פתח לנדרו ועד שימצא ג' שיתירו לו, ואינו בידו ממש כענין גמר שחיטה שאינו צריך סיוע אחרים והכל הוא בידו. ועוד דמשכחת לה בנדר שנדר על דעת רבים דקי"ל שאין לו הפרה וא"כ לא שייך לומר הואיל ובעי מתשיל: