אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ב ס"ק ז

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ב ס"ק ז

אות ב ס"ק ו

וראיתי להרב בצלאל בכ"י שהביא משם תוס' חיצוניות וז"ל, וחלב בהמה טהורה מנ"ל, וא"ת אמאי לא ילפי' מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב ובן הבקר וגו', ובודאי לא האכילם איסור דאברהם אבינו קיים כל התורה כולה, ואומר ר"י מפרי"ש דהיה סבור שהם בני נח ולא נצטוו ע"כ כי אין זה משבע מצות שקבלו עליהם, ואף בירושלמי משמע דאכלו בשר וחלב, דקאמר שא"ל הקב"ה כשבקשו שיתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה, שמיד שתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב ואוכל מביאין לו בשר ונוטל ידיו, אבל אתם אכלתם בשר וחלב כדכתיב ויקח חמאה וחלב עכ"ל: ויש להקשות דהתינח למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב [מכלתין ו, ב], וחידוש היתר חלב בהמה טהורה היא משום איסור דם דמעיקרא הוה דם, דהא קי"ל כרבנן דבני נח מותרין בדם מן החי כדאמרינן בפרק ד' מיתות (דף נ"ט ע"א), דלרבי חנינא בן נח מוזהר על דם מן החי אבל לרבנן אינו מוזהר על דם מן החי, אבל לטעם הב' דהחידוש הוא משום אבר מן החי אכתי קשה אמאי לא הביאו מדכתיב גבי אברהם, דהא אפי' היה סבור שהם בני נח אם איתא דחלב יש בו משום אבר מן החי הא בן נח מצווה על אבר מן החי, ובכלל ז' מצות בני נח היא כדאמרינן בפרק ד' מיתות [שם], ואיך אפשר שנתן אברהם אבינו להם חלב ועבר על לפני עור לא תתן מכשול. ואין לומר דבני נח לא נצטוו אלא על אבר מן החי אבל על בשר מן החי שאינו אבר לא נצטוו, דהא קי"ל כר"י [חולין קב, ב] דאזהרת בשר מן החי הוא מקרא דובשר בשדה טרפה ובני נח לא נצטוו על הטריפה, דא"כ לא נצטוו על החלב, דאם יש מציאות לאסור את החלב משום שבא מן החי אינו אלא משום בשר כיון שאינו אבר, דהא ליתא דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מלכים דין י"א אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה אסור לבני נח יעו"ש, ואף דמרן הכ"מ שם הק' על הרמב"ם דהא קי"ל כר"י דאינו חייב על בשר מן החי אלא משום טריפה והניח הדבר בצ"ע, מ"מ הלח"מ שם ישב הענין והביא ברייתא מפורשת דרבי הושעיא בפרק העור והרוטב (דקכ"א ע"ב) כדברי הרמב"ם, דגם בבשר מן החי הבן נח חייב יעו"ש:

ואולי דכוונת התוס' היא לומר דמאי דלא יליף הש"ס מהאי קרא הוא משום דכל הילפותות דמייתי הש"ס הם ראיה לב' הטעמים, הן לטעם דם והן לטעם אבר מן החי לכולי עלמא, אבל מקרא דאברהם ליכא ילפותא אלא לטעם דאבר מן החי לכו"ע, אבל לטעם דדם ליכא ילפותא כי אם דווקא לר' חנינא, אבל לרבנן דקי"ל כותייהו כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מלכים [ה"י] דאין ב"נ מוזהר על דם מן החי ליכא ראיה, די"ל דכיון דהוא סבור דבני נח הם דאינם מוזהרים נתן להם. אלא דזה דוחק דע"כ מאי דמהדר הש"ס בהיתר החלב העיקר משום אבר מן החי הוא, דלטעמא דדם נעכר אין אנו צריכין קרא להתירו, שהרי סברא זאת דדם נעכר ונעשה חלב סברת ר"מ היא, ואמרי' בפ"ק דנדה (ד"ט ע"א) אמר ר' אלעאי מ"ט דר"מ דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד, וכתב רש"י וז"ל, מ"ט דר"מ כלומר מנ"ל לר"מ דדם נעכר ונעשה חלב טהור מטמא חלב מדם עכ"ל. וכיון דעיקר סברת ר"מ מהאי קרא הוא, מגופיה דהאי קרא עצמו נלמד דחלב מותר דהא קרי ליה טהור לגבי דם אלמא דאינו בסוג דם ומותר, דאם איתא דבאיסורו עומד לא שייך לומר טהור מטמא. אלא דיש לדחות דטהור מטמא קאמר קרא, ואפשר דלא חדית לן קרא כי אם לענין טומאה וטהרה, דמעיקרא היה דם טמא דנדה באשה ונעכר ונעשה דם טהור בהיותו חלב, ולענין איסור והיתר לא משתעי קרא, דקרא בחלב אשה קא משתעי דשייך ביה טומאה וטהרה וטהור מטמא מקרי, אלא דחלב דבהמה ג"כ ילפינן מחלב אשה דדם נעכר ונעשה חלב, אבל עיקר קרא הוא על חלב אשה לומר דנהפך מדם טומאה לדם טוהר, וא"כ אין ללמוד היתר מהאי קרא כיון דלא כתיב מי יתן מותר מאיסור וכו'.:

והנה בפ"ג דבכורות (דף כ' ע"ב) אמרי' דפליגי ר"י ור"ע אי חלב פוטר מן הבכורה, ואמרי' דטעמא דמ"ד דחלב אינו פוטר הוא משום דהא איכא מעוטא דחולבות אע"פ שאינן יולדות יעו"ש, דנמצא דבבהמה איכא מעוטא דחולבות אפי' לא ילדו. וצריך לידע לר"מ דאמר דדם נעכר ונעשה חלב אם הוא דוקא בחלב בהמה שילדה דומיא דאשה, דכיון דמאשה יליף לא מצינו אשה חולבת אע"פ שלא ילדה, ואם כן ה"ה בבהמה אינה אלא בחלב יולדת, אבל בחלב בהמה שלא ילדה כלל לא אמרינן דדם נעכר ונעשה חלב, דבכה"ג שלא ילדה מנ"ל לומר הכי. וכן נראה מדקדוק דברי רש"י בשמעתין שכתב וז"ל, דם נדות נעכר מחמת הלידה ונעשה חלב, דנראה דמחמת הלידה הוא דוקא דהדם נעשה חלב. ומסתברא דל"ש דכיון דחדית לן קרא דחלב יולדת הוא מן הדם, אין סברא לחלק בין חלב לחלב וע"כ כל מין חלב מן הדם הוא. וע"כ צ"ל הכי דאל"כ מאי מייתי הש"ס מכל הני קראי להתיר חלב אפי' לר"מ, מכיון דיש לדחות דכל הני מיירי בחלב דבהמה שלא ילדה דליכא משום איסור דם. ואולם לא תעזוב נפשי לשאו"ל, דמנ"ל בגמרא דלר"מ דיליף מקרא דמי יתן טהור מטמא לחלב אשה דה"ה דס"ל הכי בבהמה, דלמא ל"ק ר"מ כי אם באשה דרגילה לראות דם נדה, ועינינו הרואות דכל ימי היניקה אין לה דם נדה וקרא באשה כתיב, אבל בבהמה דלא שייך זה מנ"ל, כיון דמצינו מעוטא דבהמות דחולבות אף ע"פ שאינן יולדות:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה