אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ב ס"ק ו

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ב ס"ק ו

אות ב ס"ק ה

וראיתי בשיטה לבכורות למהר"ש גורמיזאן זלה"ה כ"י, שכתב בשמעתין וז"ל, וקצת קשה דלפי האמת דיליף מקראי דשרי, אכתי איכא למימר דהתם בשחוטה דליכא משום אבר מן החי, וכן כי קא יליף מדאסר רחמנא בשר בחלב איכא לאקשויי דלמא בתר שחיטה דשרי משום אבר מ"ה עכ"ל. ונוראות נפלאתי איך כתב כן, דהא קי"ל דהמבשל בחלב מתה או שחוטה אין איסורו מדאורייתא אלא מדרבנן, וכמו שמתבאר בי"ד בריש סימן צ' בדין כחל וכן בסימן פ"ז ס"ו בחלב מתה יע"ש, ואמרי' בפ' כל הבשר (דף קי"ג ע"ב) דיליף לה שמואל מקרא דבחלב אמו ולא בחלב שחוטה, וא"כ איך אפשר לומר דעיקר איסור בב"ח הוא לחלב שחוטה כיון דכתיב בפירוש בחלב אמו. וגדולה מזו נראה לע"ד דאפי' בן פקועה דקי"ל [חולין עה, ב] דאפי' הפריס ע"ג קרקע ונתגדל מן התורה אינו צריך שחיטה דניתר בשחיטת אמו, ונראה דאין בו משום אבר מן החי מן התורה כיון דמדאורייתא כשחוט דמי, דה"ה בחלב בן פקועה אין בו דין בשר בחלב מן התורה דכחלב שחוטה דמי, ואף דלכאורה לא מצאתי דבר זה מפורש, מ"מ נראה פשוט דהכי הוי דמן התורה כשחוט דמי לכל מילי. ומשמעתין יש ראיה דאם איתא דבחלב בן פקועה כיון שהוא חי איכא משום בשר בחלב, מאי ראיה איכא מבשר בחלב הא יש לדחות דאצטריך, דנ"מ לחלב בן פקועה דמשום אבר מן החי ליכא ומשום בב"ח איכא, ועי' בש"ך סי' י"ג ס"ק ג' ודו"ק. ואולם חקירת הרב קיימת בהני קראי דמייתי הש"ס [מכלתין ו, ב] מדכתיב ודי חלב עזים ומדכתיב ואת עשרת חריצי החלב, דיש לדחות דהתם מיירי בחלב שחוטה, ובפרט דאפשר בחלב בן פקועה דלא שייך דין אבר מן החי ומש"ה מותר:

עוד כתב הרב הנזכר שם וז"ל, וכן איכא לאקשויי דלמא התם משום בשר קאמר דבשר וודאי שרי, ומיהו הא וודאי טעות דאם חלב לחודיה אסור פשיטא דאסור כשנתבשל עם החלב עכ"ל. ולדידי החקירה במקומה עומדת די"ל דאיסור בשר בחלב משום בשר קאמר, דהא לדעת רוב הפוסקים ס"ל דאפי' למ"ד מין במינו בטיל [מנחות כב, א] אמרי' דבבשר וחלב חתיכה עצמה נעשית נבילה משא"כ בשאר איסורים, וכמו שמתבאר מדברי הר"ם בפ"ט מהל' מאכ"א [ה"ח] וכדברי ה"ה שם וכמו שמתבאר בי"ד סי' צ"ב יעו"ש, וכיון דבשאר איסורים לא אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבילה א"כ באיסור אמ"ה נמי דינא הכי, ואילו לא חדית לן קרא דין איסור בישול בשר בחלב דנאסר עירוב בשר בחלב, אילו נפל חלב בחתיכת בשר דאין בה ס' כנגד החלב ואח"כ נתערב באחרות, לא בעינן ס' כנגד החתיכה כולה אלא כנגד החלב בלבד, אבל השתא דאסר לן רחמנא עירוב בשר בחלב חתיכה עצמה נעשית נבילה ובעינן ס' כנגד כל החתיכה. עוד אמרינן בשמעתין [מכלתין ו, ב], אלא מדגלי רחמנא בפסולי המוקדשין תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב, ודחי דהתם לאסור אפי' בהנאה, וגם פה יל"ע דאמאי לא דחי הש"ס לומר דאצטריך בשר ולא חלב לאסור אפי' חלב שחוטה, ופשטיה דקרא הכי הוי דקאמר קרא תזבח ואכלת בשר, כלומר אחר זביחה לא תאכל ממנו אלא הבשר אבל חלב לא: שוב ראיתי להתוס' בפ"ג דבכורות (דף כ"ה ע"ב) בד"ה שער בכור וכו' דכתבו באמצע הדיבור וז"ל, וחלב נמי לא אסרינן מדכתיב בשר אלא מחיים ולא לאחר שחיטה, כמו למאן דדריש לעיל אין לך בהם היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך, ועוד דשרי לכ"ע מדבעי למילף היתר חלב בפ"ק מדאסר רחמנא חלב של פסולי המוקדשין, ולא קאמר דאצטריך משום ההוא דלאחר שחיטה עכ"ל. הרי דפשיטא להו להתוס' דאיסור זה דגיזה וחלב דפסולי המוקדשין אינו אלא מחיים ולמדו כן מסוגיין, דאפי' למאן דדריש תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב אינו אלא מחיים אבל לאחר שחיטה לכ"ע מותר. ולע"ד כן מפורש בספרי בפ' ראה [יב, טו] דאמרי' התם הכי, תזבח ואכלת ולא גיזה בשר ולא חלב, יכול יהיו אסורים לאחר זביחה ת"ל כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ע"כ, דנראה דהכוונה פשוטה לומר דכיון דאסר הכתוב גיזה וחלב יכול יהיו אסורים גיזה וחלב אפי' אחר שחיטה, ת"ל אשר נתן לך לומר שלך יהיה הגיזה והחלב אחר שחיטה ולא אסרתי לך אלא מחיים, וכן כתב מהר"א נחום ז"ל בביאורו על הספרי כ"י ופשוט הוא, ומהתימה על התוס' איך לא הזכירו הספרי הנזכר:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה