מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ב ס"ק ד
וחלב [ו, ב] בהמה טהורה מנ"ל דשרי, דכתיב ארץ זבת חלב ודבש אי לאו דשרי משתבח לן קרא במידי דלא חזי לנא:
זה הוא לפי המסקנא, אבל קודם זה צדד הש"ס לומר דילפי' לה מדאסר רחמנא בשר בחלב הא לחודיה שרי, ודחי ואימא חלב לחודיה אסור באכילה ומותר בהנאה בשר בחלב בהנאה נמי אסור, ולר"ש דשרי בהנאה משכחת לה למלקי על בשולה. ויש לעמוד דבפרק כל הבשר (דקט"ו ע"ב) איכא סברות טובא דמנין לנו דבב"ח אסור באכילה ובהנאה, דבי ר' ישמעאל תנא לא תבשל גדי בחלב אמו ג"פ א' לאיסור אכילה א' לאיסור הנאה וא' לאיסור בשול, ואיכא סברות אחרות שם דתנאי ואמוראי דע"כ צ"ל דס"ל דג' לא תבשל כולהו באיסור בשול, ואיסור אכילה והנאה מפקי להו מקראי אחריני, דרבי מפיק לאיסור אכילה מקרא דלא תאכלו יתירה דגבי דם, ובהנאה מפיק לה דנאמר כאן כי עם קדוש ונאמר להלן לא יהיה קדש וכו', דבי ר' אליעזר [תנא] לא תאכלו כל נבלה וכו' לא תבשלנה ותמכרנה, (דרבי) [דר"א] מפיק ליה איסור הנאה מקרא דנבלה, ולר"ל ס"ל דאיסור הנאה הוא מקרא דובשל מבושל דק"פ, ולאיסי בן יהודה מפיק ליה איסור אכילה מגז"ש כי עם קדוש ונאמר ואנשי קודש וכו', ואיסור הנאה מפיק לה מק"ו דערלה, ור"ש מפיק איסור אכילה מג"ש זאת ומינה יליף דמותר בהנאה דומיא דטריפה וק"ו לית ליה, ורב אשי ס"ל התם דא' איסור אכילה וא' איסור הנאה הוא מקרא דלא תאכל כל תועבה כרבי אבהו, דאמר דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע זהו כללות סברתם יעו"ש:
והנה כי כן צריך להבין דהאי דדחי הש"ס די"ל דדין בב"ח אינו אלא לאוסרו בהנאה, לא אתי אלא לסברת רב אשי דמפיק ליה מקרא דלא תאכל כל תועבה, די"ל דלא איצטריך קרא אלא משום איסור הנאה, אבל לרבי אי אפשר לומר הכי דהא עיקר קרא לאסור אכילה מקרא דלא תאכלנו דגבי דם, ואיכא קרא לאסור הנאה לרבי מג"ש דלא יהיה קדש, ולר"א מקרא דנבלה, ולר"ל מקרא דבשל מבושל דק"פ, ואם איתא דחלב אסור בלאו הכי מטעם אבר מן החי למה איצטריך קרא לאכילה ולהנאה, וכן לרבי ישמעאל דמפיק להו מג"פ דלא תבשל גדי לא מצינן לדחות הכי, דהא איכא קרא יתירה לאיסור אכילה, וכן לאיסי בן יהודה אם איתא אמאי איצטריך ג"ש דואנשי קודש תהיון לי דטרפה לאיסור אכילה, הא בלאו הכי משום אבר מן החי אסור, ואיסור הנאה שפיר יש ללמוד מק"ו דערלה. ולר"ש דדחי הש"ס דלמלקי על בשוליה איצטריך, קשה נמי דהא ר"ש נמי אית ליה ג"ש דקדש קדש דטריפה, ואי לאכילה לא איצטריך למאי איצטריך ג"ש זאת: ולזה י"ל והוא פשוט דאי לאו דרבי לן קרא דחלב מותר וליכא משום אמ"ה, הו"א דלר"ש לא אצטריך ג"ש זאת אלא להתיר הנאה [כי היכי דלא נילף] מק"ו דערלה כדיליף איסי בן יהודה, דאף דמק"ו זה ליכא למילף איסור אכילה ואיסור הנאה, משום דאיכא למימר חורש בשור ובחמור וחוסם פי פרה ודש בה יוכיח, כדאמרינן התם לסברת איסי בן יהודה, מ"מ כיון דאסור באכילה מטעם אמ"ה שפיר יש ללמוד איסור הנאה מק"ו דערלה כמו שהוא לאיסי בן יהודה, דהשתא דילפינן איסור אכילה מג"ש עבדינן ק"ו דכשם דאסור באכילה אסור בהנאה, דמ"ל אם איסורו משום ל"ת דבב"ח או אם איסורו משום גוף החלב דהוי אמ"ה, ולמה איצטריך ג"ש להתיר בהנאה כי היכי דלא נילף מק"ו, אבל לעולם דלאכילה לא איצטריך דמשום אמ"ה אסור: וע"ז הדרך י"ל לסברת כולם דכל הסברות הנאמרות שם הוא אחר האמת דילפי' מקרא דחלב מותר ולית ביה משום אמ"ה, אבל אי לא הוה לן קרא מפורש הו"א דלר' ישמעאל דאית ג' לא תבשל האחד מהם לאיסור אכילה לא הוה דרש אחד מהם לאכילה אלא איצטריך לדרשה אחרת, וכדאמרינן התם (דקי"ג ע"א) במתני' דלר"ע איצטריך ג"פ למעט חיה ועוף ובהמה טמאה, וכמו כן הוא לר"י דאיצטריך למעט אחד מאלו ולאכילה לא איצטריך. ולרבי דמפיק מקרא דלא תאכלנו דגבי דם, אי לאו דאחר האמת לית ביה משום אמ"ה, הו"א דעיקר קרא דלא תאכלנו משום איסור הנאה הוא, דלרבי אבהו משמעות לא תאכלנו איסור הנאה נמי במשמע, ומאי דלא נפ"ל לרבי איסור הנאה מגופיה דקרא אחר האמת הוא משום דשאני הכא דאסמכי' קרא אלאו דל"ת דם למגמר מיניה דלא ליתסר בהנאה כדם, ואפי' רבי אבהו מודה בהכי דאינו אלא לאכילה כיון דהוקש לדם, וכן כתב הריטב"א בחי' לחולין ע"ז דרבי יעו"ש, אבל אי הו"א דחלב אסור משום אמ"ה ע"כ הו"א דלא תאכלנו לאיסור הנאה הוא, כיון דלאכילה לא צריך קרא דבלאו הכי אסור, ואף דאסמכיה קרא לדם ע"כ היינו אומרים דלאו להכי אסמכיה אלא עיקר הלאו לאיסור הנאה הוא דאתא, ואף דיליף רבי איסור הנאה מקרא דלא יהיה קדש לאו ג"ש הוא אלא סמך כל דהו, דמה ענין עם קדוש אצל לא יהיה קדש, וכמ"ש הריטב"א בחי' שם דאינו אלא סמך כל דהו, לומר דקרא דלא תאכלנו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה ולא אסמכיה קרא לדם למשרי בהנאה, ואי הוה לן איסור אכילה מטעם אמ"ה אין לנו סמך גדול מזה כדי שנאמר דלא אסמכיה קרא למשרי הנאה: וכ"כ י"ל לדרשת ר"א מנבילה, דדריש הכי אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה לאו דרשה גמורה אלא סמך בעלמא, כי היכי דנוכל לומר דלא תאכלנו דכתיב גבי דם איסור הנאה הוא. וכ"כ לר"ל דיליף לה מבשל מבושל דק"פ אינו אלא סמך בעלמא, דכפל בשל מבושל הא דרשינן ליה בפרק כל שעה (דמ"א ע"א) לשאר דרשות יע"ש, ואילו הו"א דחלב אסור משום אמ"ה לא היינו צריכים להני סמוכות, דע"כ היינו אומרים דאף דכתיב גבי דם ל"ת לאיסור הנאה הוא דלאיסור אכילה לא איצטריך. וכמו כן י"ל לסברת איסי בן יהודה לפי מ"ש התוספות (חולין דקט"ז ע"א) ד"ה מה להלן וכו' וז"ל, אע"ג דאיכא למילף איסור הנאה בק"ו כדלעיל, קא סבר אין ג"ש למחצה ויליף מינה אף היתר הנאה, וההוא דלעיל סבר דאהני ג"ש ואהני ק"ו, א"נ משום דבההיא קרא דטרפה מיירי נמי בקדשים שיצאו חוץ למחיצתן דאסירי אף בהנאה, וגלי לן ק"ו דילפינן מנייהו עכ"ל, וא"כ לפי"ז אילו הו"א דחלב בלאו הכי היה אסור משום אמ"ה, ע"כ בלא גלוייא דק"ו היינו אומרים דעיקר הג"ש הוא ללמוד מקדשים שיצאו ממחציתן לאסור בהנאה, דאי לאיסור אכילה לא איצטריך. באופן דכל אלו הדרשות דנראה דאיכא קרא לאסור אכילה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אינו אלא אחר האמת דאיכא קרא להתיר חלב, אבל אי לאו קרא אין ללמוד מהתם היתר החלב, דכולהו קראי י"ל דאתו לענין איסור הנאה כדדחי הש"ס: