אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות ב ס"ק ג

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות ב ס"ק ג

אות ב ס"ק ב

והנה הא דאמרי' [בכורות כד, א] דראה חזיר כרוך אחר רחל דאסורה באכילה מספק, דאמרי' התם דהיינו דמספקא ליה לר"י אליבא דרשב"ג, אי סבר רשב"ג יולדת מרחמת אפילו בחזיר דלאו מינה יע"ש, דמוכח מזה דאי הוה פשיטא לן דאפי' יולדת אינה מרחמת במינה או שלא במינה, היה מותר באכילה מכח חזקה דאית ליה לרשב"ג דאנן סהדי דאינה מרחמת לבנה של אחרת. ויל"ע דהא קי"ל בעלמא [נדה יח, ב] דרובא וחזקה רובא עדיף והכא איכא רובא לומר דחזיר זה לא נולד מן הטהור, דהא רוב בהמות במינן יולדות וכדאמרינן בסוף פרק בהמה המקשה (דע"ז ע"ב), עלה דמתני' המבכרת שהפילה, מ"ט אמר ר"א בריה דר"א רוב בהמות יולדות דבר הקדוש בבכורה ומיעוט בהמות דבר שאינו קדוש בבכורה ומאי ניהו נדמה וכו' ע"כ, הרי מפורש דרוב בהמות יולדות במינן ולא נדמה דהיינו עז בת רחל, וא"כ הכא נמי רוב בהמות יולדות במינן דבר טהור כמותן ומיעוט יולדות מין טמא, וא"כ הכא דלא ידעינן אי חזיר זה ילדתו רחל זו או לא, שורת הדין נותן דליזיל בתר רוב בהמות דעלמא דאינן יולדות אלא במינן, ואף רחל זו מן הרוב היא ולא ילדה דבר טמא, ואף דאיכא לפנינו חזקה דכרוך אחריה מ"מ הא קי"ל רובא וחזקה רובא עדיף: שוב ראיתי דלק"מ לפי מה שראיתי למהרימ"ט בחא"ה סי' כ"ז, דהא דאמרי' רובא וחזקה רובא עדיף היינו חזקה דסתמא שאינה באה לא מכח סברא ולא מכח רובא, אלא דאמרי' העמד דבר על חזקתו כגון העמד טמא על חזקתו וכיוצא, אבל חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דבאה מכח סברא דחשיב כעדים, דאנן סהדי שלא פרע דהלואי שיפרע האדם בזמנו עדיף מרובא יעו"ש, וא"כ הכא נמי כיון דחזקה זאת דרשב"ג הוא מכח סברא, דאנן סהדי דלא מרחמא אלא על בנה, הך חזקה עדיפא מרובא ואזלינן בתר חזקה להתיר. ולע"ד מסוגיא זאת יש ראיה ברורה לסברת הרב מהרימ"ט, והרב לא מצא כ"כ ראיה ברורה ע"ז כי אם מדברי התוס' בחולין לתירוץ הב', אבל לתירוץ הראשון אין כאן ראיה אלא מסברא קאמר לה יעו"ש:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה