אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות א ס"ק ז

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק ז

אות א ס"ק ו

והנה לסברת התוס' דלפטור שותפות הגוי איצטריכו תרי קראי חד לשותף באם וחד לשותף בולד, נראה פשוט דלסברת ר' אלעאי דאמרינן בפרק ראשית הגז [קלו, א] בהמת השותפין חייבת בבכורה ור' אלעאי פוטר מקרא דבקרך וצאנך, היינו דוקא בשותפין באם דהא קרא באם קא משתעי, אבל שותפין בולד כמו המקבל בהמה מחבירו וילדה בכור דב' שותפין בבכור, אפי' ר' אלעאי מודה דחייבים בבכורה כיון דליכא קרא לפטור בשותפות הולד כדאיכא לענין שותפות גוי מקרא דכל בכור בישראל, וא"כ שפיר י"ל דסברת רבי אלעאי מצי אתי אפי' כרבנן דהכא דדרשי מקרא דכל בכור בישראל לפטור שותפות הגוי. דליכא למימר מדאיצטריך קרא לפטור שותפות הגוי ש"מ דשותפות ישראל חייב, די"ל דלא איצטריך קרא למעט הגוי כי אם משום שותפות הולד, דבישראל שותפות הולד חייב. אבל נראה דהא ליתא דר' אלעאי בכל גוונא פוטר ואף בשותף בולד פוטר, דהא לפי המסקנא דהתם דפ' ראשית הגז מוכח דלא ס"ל לר' אלעאי לחלק בין שותפות גוי לשותפות ישראל, דליכא גריעותא בשותפות גוי טפי מישראל כדאמרי' התם [קלה, ב] ללישנא בתרא, ואב"א תרוייהו לרבי אלעאי מצאנך נפקא, שותפות דגוי מאי טעמא דלא מיחדא ליה לישראל נמי לא מיחדא ליה, ומש"ה גבי בכור נפקא ליה גוי וישראל מחד קרא, וא"כ מקרא דבקרך וצאנך נפ"ל שותפות גוי וישראל באם, ומקרא דכל בכור בישראל נפ"ל שותפות בולד, דכיון דגלי קרא בשותפות הגוי ה"ה בשותפות ישראל דלא עדיף מגוי:

וראיתי לרבינו הרמב"ן שכתב גבי הא דאמרינן [ג, ב] לית דחש להא דר' יהודה דאמר שותפות הגוי חייבת בבכורה וז"ל, מהא שמעינן דלית הלכתא כרבי אלעאי דפוטר בהמת השותפין דתניא וכו' עכ"ל. ואני שמעתי ולא אבין היכן מצא משמעות זה הכא, דאע"ג דהכא מוכח דהלכתא כרבנן דשותפות הגוי פוטר דלא כר"י, מ"מ אפשר לומר דאף דלא קי"ל כר"י דשותפות הגוי חייבת, מ"מ קי"ל כרבי אלעאי דאפילו שותפות ישראל פוטר, ומאי דאצטריך קרא לפטור בשותף גוי היינו לפטור אפילו בולד, ומשותפות גוי ילפינן לשותף ישראל דלדידיה שווין הם ולא עדיף זה על זה כאמור, אלא דלרבנן דהכא דנראה דס"ל דדוקא שותפות גוי לטעמייהו אזלי דשותפות גוי גרע כיון דלאו בר חיובא הוא כדאמרי' התם, וא"כ לא פטר הכתוב אלא בשותפות גוי, אבל אכתי י"ל דלא קי"ל כוותייהו דרבנן בהא אלא לענין דשותפות גוי פטורה דלא כר"י, אבל אין ה"נ דקי"ל כר' אלעאי דאפי' בשותפות ישראל פטור. והיותר תימה על רבינו דאדרבה נהפוך הוא, דאם נאמר הכא דהלכה כר"י דשותפות גוי חייבת, הוי משמע בפשיטות דלא קי"ל כר' אלעאי דכיון דשותפות גוי חייבת ה"ה או כ"ש שותפות ישראל. ונראה פשוט דמאי דמשמע ליה לרבינו מהכא דלית הלכתא כר' אלעאי, הוא משום דקי"ל בעלמא הלכה כסתם מתני', והנה במכלתין הן לענין בהמה טמאה במתני' והן לענין בהמה טהורה ברפ"ב [יג, א], סתם לן תנא לומר דהמשתתף עם הגוי פטור, דמוכח דדוקא שותפות הגוי פוטר, דאי כר' אלעאי לאשמועינן רבותא אפילו בישראל המשתתף עם ישראל חבירו:

וראיתי להרב בצלאל כ"י שהביא בשמעתין משם תוספות חיצוניות וז"ל, ונראה לר"י דהאי בישראל לא איצטריך [אלא] ללוקח עובר חמורו של גוי, דשותפות של גוי באם נפקא לן דפטור מדכתיב כל מקנך תזכר, והכי אמרינן בגמרא [ג, א]. ותימה למה לן בעלמא בכורות בקרכם לחייב שותפות דישראל, הא מדאיצטריך לפטור שותפות גוי הא דישראל חייב, ואין לומר דאיצטריך לחייב שותפות ישראל באם דמהכא לא שמעינן רק שותפות הגוי דעובר, דהא נמי מכל מקנך תזכר נפקא, וי"ל דאי לאו דחזינן בפרק ראשית הגז [קלה, ב] מבכורות בקרכם לחייב שותפות ישראל דמשמע הא שותפות דגוי פטור לא הוה ממעטינן מכל מקנך רק היכא שכל האם של גוי, והא דכתיב כל מקנך ר"ל אפילו בהמה טמאה עכ"ל:

ויש לעמוד בדבריהם, דמאי קשיא להו כיון דמקרא דכל מקנך תזכר ליכא שום גילוי דממעט דווקא גוי ולא ישראל דהא קרא סתמא כתיב, וכיון דבקרא דבקרך וצאנך אי לאו קרא דבקרכם וצאנכם הוה אמינא דממעט אפילו ישראל א"כ ה"ה בקרא דכל מקנך, וא"כ שפיר י"ל דאיצטריך קרא לחייב שותפות ישראל באם. ועוד יל"ע בדבריהם דנראה דס"ל דעיקר דרשא דבקרכם וצאנכם לחייב שותפות ישראל הוא מההיא דסוגיין דראשית הגז, והא ליתא דהתם לא נאמר דבר זה אלא לרבי אלעאי, אבל לרבנן בלא שום דרשא לא ממעטינן מקרא אלא שותפות גוי דלאו בר חיובא, ולמסקנא שם אפילו לרבי אלעאי לא דרשינן דרשא זאת דבקרכם וצאנכם, דכל ישראל קאמר. עוד יל"ע במ"ש דאי לאו דרשא דבקרכם וצאנכם הו"א דהא דכתיב כל מקנך תזכר ר"ל אפי' בהמה טמאה, דהא לרבות בהמה טמאה אינו צ"ל כל לרבות, דאי הוה כתיב מקנך תזכר בלבד הוה משמע דבהמה טמאה בכלל דבכל מקנך הוא, וע"כ צריך לומר הכי דהא הכא בשמעתין רב פפא הוא דקאמר דכל מקנך ממעטי' שותפות גוי באם בנ"ד, ואילו רב פפא עצמו לקמן (דף ו' ע"א) אמר דתנא דידן למעוטי סוסים וגמלים נפ"ל מקרא דכל מקנך תזכר כלל שור ושה וחמור פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט שור ושה וחמור אין מידי אחרינא לא יעו"ש, ואם איתא דמקנך לבד בלא כל אינו נכלל בהמה טמאה, א"כ אחר האמת נמי איצטריך כל לדון בכלל ופרט לרבנן, ומנין לנו למעט שותפות גוי בכל דהו, אלא ע"כ לומר דמקנך לבד משמע כלל ופרט וא"כ ע"כ לומר אייתר לן תיבת כל: והנה צריך להבין דתלתא קראי כתיבי למעט, אחד בפרשת בא [יג, ב] בפ' קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וגו', ואחד בפ' במדבר [ג, יג] הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה, ואחד בפ' בהעלותך [ח, יז] כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה, וכולם משמעותייהו למעט שותפות גוי בולד. והר"ם בפ"ד דבכורות [ה"א] הביא קרא דפרשת בא דפטר כל רחם, ורש"י במתני' הביא קרא דפ' במדבר, והתוס' חיצוניות הביא דבריהם הרב בצלאל כ"י [שם] משם ר"י הביאו קרא דפ' בהעלותך. ואעיקרא דמלתא צריך ליתן טעם דלמה הוצרכו תלתא קראי, ואולי דשנים מהם איצטריכו למעט שותפות גוי בולד בין בבהמה טהורה ובין בבהמה טמאה, דאף דבכולהו כתיב באדם ובבהמה ובכלל בהמה הוא אף טמאה, מכל מקום כי היכי דלא נימא דמיעוטא דבישראל לא קאי כי אם למין בהמה טהורה או טמאה ולא לתרוייהו אצטריכו תרי קראי למאי דפי' לב' המינים, אבל הכתוב הג' צריך טעם למה איצטריך, ואולי דהכתוב הג' איצטריך לגר שנתגייר וקודם שנתגייר נולד לו בכור דפטור דפטר רחם בישראל בעינן וכל שנולד קודם שנתגייר פטור, ואף שזה פשוט כדאמרינן בס"פ הזרוע (דף קל"ד ע"א), מ"מ י"ל דחדית לן קרא דאפילו בשותפות גוי דפטור דאף דנתגייר אח"כ ובר חיובא הוא פטור, דסד"א כיון דעיקר הבכור היה דישראל ומפני חלק הגוי נפטר, עכשיו שנתגייר ובר חיובא נחייבנהו ליתנו לכהן, קמ"ל דפטור:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה