אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות א ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק ה

אות א ס"ק ד

איך שיהיה נחזור למאי דאתאן עלה, דמ"ש התוס' [ב, א ד"ה והמשתתף] דאיתא בת"כ דמקרא דבקרכם וצאנכם איצטריך לרבות שותפות ישראל בחבירו ואפילו בשותפות באם, האמת אתם כדאמרינן בפרק מעשר בהמה כנזכר, ואף דלרבנן גבי ראשית הגז לא בעינן ריבויא, שאני בכור דכיון דאיכא תרי קראי קרא דיהיה לך וקרא דבקרך וצאנך הו"א דחד למעט שותפות גוי וחד למעט אפי' שותפות ישראל, ואתא קרא דבקרכם לרבות שותפות ישראל וקרא דיהיה לך הוא למעשר בהמה:

ואולם אכתי קשה דאמרינן בספרי בפ' ראה על פסוק זה [יב, ו] וז"ל, ובכורות זה הבכור בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות ע"כ, דמפורש יוצא דקרא דבקרכם לא קאי אבכור אלא אחטאות ואשמות ומנין לנו לרבות שותפים בבכור, וי"ל דכיון דפשטיה דקרא משמע דאבכורות קאי כאילו אמר בכורות של בקרכם וצאנכם שפיר י"ל דאתא קרא לרבות שותפין, אלא דמיתורא דקרא דריש חטאות ואשמות, דאי קאי לבכור לבד למה איצטריך, הא בכורות סתם משמע דבכורות בקרכם וצאנכם קאמר דהא בקרבנות משתעי קרא, וע"כ לרבות חטאות ואשמות אתי קרא, אלא דמדשני קרא וכתב לשון רבים ולא כתיב בקרך וצאנך, ש"מ דתרתי אתא לאשמועינן הן על הבכור דאיתיה בשותפות דמשמעותיה דקרא דקאי לבכור, והן על חטאות ואשמות:

ולפי האמור דקרא דיהיה לך אתא למעוטי שותפות במעשר בהמה באם אינו ענין לבכור, ק"ק דאכתי איכא קרא אחרינא בפ' משפטים [כב, כח] בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך וכו', ואמרי' בר"פ עד כמה (דף כ"ו ע"ב) דמיניה ילפינן דבכור בהמה ניתן לכהן אחר ל' יום יע"ש, ומדלא קאמר קרא כן תעשה לשור ולצאן וכתיב שורך וצאנך ש"מ דבא למעט של שותפין, דאם נאמר דהאי קרא נמי בא למעט שותפין במעשר בהמה, דהא בפ' מעשר בהמה (דף נ"ו ע"א) דרשינן נמי להאי קרא למעשר בהמה למעט לקוח יע"ש, תרי קראי ל"ל למעשר בהמה קרא דיהיה לך והאי קרא, ולדעת רש"י בההיא דהשותפין פטורים ממעשר בהמה כנזכר לעיל יש לומר דתרוייהו אצטריכו למעשר בהמה, דאי מקרא דיהיה לך הוה אמינא דדוקא שותפות גוי דלאו בר חיובא, או באותן הטלאים עצמם שנשתתפו דאפילו שותף ישראל חשיב כשותף גוי כיון דלאו בר חיובא הוא, קמ"ל קרא דכן תעשה לשורך למעט שותפות ישראל אפילו בטלאים שנולדו ברשותייהו דשניהם בני חיובא נינהו, ולעיל כתבנו דלדעת רש"י ילפינן לה מגז"ש דהעברה העברה מבכור, ולפי"ז אין אנו צריכין להכי דהא איכא תרי קראי, אך לדעת הר"ם דפטור השותפין במעשר בהמה אינו אלא באותם טלאים שנשתתפו דוקא, תרי קראי למה לי:

והנה למ"ש התוס' בשמעתין דמאי דמייתי בפ' ראשית הגז שותפות גוי מקרא דבקרך וצאנך היינו לשותפות האם, וה"ה דמפיק ליה מכל מקנך תזכר, וניחא ליה לאתויי בקרך איידי דמייתי התם בקרכם. צריך להבין דסוף סוף אף דניחא ליה לאתויי קרא דבקרך מטעם האמור, מ"מ תרי קראי למעט שותפות גוי באם קרא דבקרך וקרא דכל מקנך תזכר ל"ל. דאין לומר דאיצטריכו תרוייהו, דאי מקרא דבקרך הוה אמינא דוקא בשותפין דיש להם חלק כחלק אבל בשותפות דרובא דישראל ומיעוט של גוי חייב, ולזה איצטריך קרא דכל מקנך לומר דבעינן שיהיה כולו של ישראל דאפילו מיעוט דגוי פוטר, דאפי' אזנו למ"ד פטור, דא"כ לישתוק קרא דבקרך כיון דפשטיה דקרא דכל מקנך לרבנן כל משמע לעלויי דעד שיהיה כולו של ישראל, ואפי' מיעוט פוטר וכ"ש ביש להם חלק כחלק, ולמ"ד דדוקא בדבר שעושה אותה טריפה או נבילה פוטר אבל באזן בלבד אינו פוטר, אתי שפיר דאי הוה כתיב קרא דכל מקנך בלבד הוה אמינא דאפילו יש לגוי חלק באזן האם דמצי אמר ליה שקול אזנך וזיל פוטר, כיון דכל משמע עד שיהיה כולו שלו, אבל השתא דכתיב נמי בקרך ולא כתיב כל, ש"מ דאם גוף הבהמה של ישראל דקרינן ביה בקרך אף דיש לגוי חלק באזן חייב בבכורה כיון דמצי אמר ליה שקול אזנך וזיל, וחלק שיש לו באזן אינו כלום ובקרך קרינן ביה כיון דכל הגוף שלו, אבל למ"ד דאפי' יש לגוי חלק באזן פטור והכי קי"ל כמו שיבא לפנינו, קשה תרי קראי ל"ל:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה