מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי
מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק ד
והנה הרב לח"מ [פ"ו מה' בכורות ה"י] הקשה לסברת הרמב"ם מההיא דאמרינן בסוף פרק הגוזל עצים [קי, ב], דקא מבעיא לן אם נפלו י' בהמות בגזל הגר מיחייבי לאפרושי מנייהו מעשר או לאו, יורשין הוו וחייבים דאמר מר קנו מתפיסת הבית חייבים, או דילמא מקבלי מתנות הוו ופטורים ע"כ, דמוכח בהדיא שם דאי אמרינן יורשים הוו חייבים אפילו באותם הבהמות שנפלו עצמם, דאי לאותם שיולדו מהם ברשותייהו אפילו אי מקבלי מתנה הוו חייבים:
ולעד"נ לומר דהרמב"ם מפרש הבעיא הכי, דמיירי בגזל עשרה גדיים בתוך ח' ללידתם וכפר בהם ונשבע ומת הגר והודה והכל היה בתוך ח' ימים ללידתם, וקי"ל דאין הלקוח פטור אלא א"כ נלקח אחר שנראה למעשר דעבר זמנו, אבל אם לקחו בעודו מחוסר זמן חייב וכמ"ש הר"ם בפרקין דין ט"ו, והכא דמיירי דמת הגר והודה בהיותם מחוסר זמן ולא הספיק ליתנם לכהנים עד שעבר זמנם, דאי מקבלי מתנה הוו פטורים ממעשר בהמה, דמקבל מתנה אינו זוכה כי אם עד שיגיע לידו, וכשזכו בהם כבר נראו למעשר דכבר הגיע זמנם, וחל עליהם דין לקוח דפטור, אבל אי יורשים הוו הרי משעת מיתת הגר זכו בהם הכהנים, דיורש זוכה ממילא דכל היכא דאיתיה ברשות דיורש קאי וזוכה בו ממילא, וא"כ משעת מיתת הגר זכו בהם ואותה שעה שזכו בהם היו עדיין מחוסרי זמן, ואף דקי"ל דיורשים שירשו פטורים באותם בהמות שירשו, מ"מ אי ירשו בהמות מחוסרי זמן חייבים דכנולדו ברשותייהו חשיבי וחייבים, דגם בשותפין אי נשתתפו בענין זה חייבים. ומאי דמייתי הש"ס דאי יורשים הוו חייבים דאמר מר קנו מתפיסת הבית חייבים, היינו להביא ראיה שלא תאמר דאפילו הוו יורשים וזכו בהם בהיותם מחוסר זמן, מ"מ אפשר דכיון דכהנים של אותו משמר הם רבים הו"ל כשותפין, ואפשר דשותפין דעלמא נמי פטורים כמו שהיא סברת רש"י בשותפין דעלמא, לזה מייתי ממתני' דקתני דקנו מתפיסת הבית, דהכוונה להרמב"ם דאם נולדו ברשותייהו חייבים ולא אכפת להו משום שותפות וה"ה הכא שחייבים:
אלא שצריך להבין לפי זה דהרמב"ם הביא דין זה בפרקין דין י"ג וז"ל, כהן שנפלו לו י' בהמות בגזל הגר פטורים מן המעשר, שמתנות כהונה מתנות הם וכבר ביארנו שהנותן מתנה פטור מן המעשר, ולפי האמור אמאי לא באר הדין דמיירי שמת הגר בעודם מחוסר זמן כאמור, דבלאו הכי אין חילוק בין אם הם מקבלי מתנה או יורשים. וצ"ל דבעיין בגמרא מיירי כשנפלו לכהנים רבים דכיון דהוו רבים אפילו אם יורשים הוו לא שייך בעייא אם לא דמיירי במת הגר בעודם מחוסר זמן, אבל הר"ם נקט הדין בכהן אחד שנפל לו לבדו, דביורש אחד אפילו הר"ם מודה דלא חשיב לקוח דרשות יורש לאו כרשות לוקח הוא וחייב, ולזה לא הוצרך לבאר דמיירי במחוסר זמן. אך קשה דגזל הגר לא ניתן לכהן יחיד כי אם לכל בני המשמר שנמצאו בשעה שהחזיר הגזל וכל בני המשמר זוכים בו וכמ"ש הר"ם בפ"ח מהלכות גזילה ה"ה [ובפ"א מה' בכורים ה"י] , וא"כ מתחילה עכ"פ יורשים רבים הוו. ואם נאמר דמיירי אחר שחלקו ביניהם ונפל לכהן אחד י' בהמות כה"ג אפילו הוו יורשים פטורים, דהא קי"ל האחים שחלקו לקוחות הם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל לעיל [ה"י]. ואפ"ל דכיון דאמרינן בפ' הגוזל (דף ק"י ע"ב) דהכהנים אין חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר מ"ט אשם קרייה רחמנא מה אשם אין חולקים כנגד אשם אף גזל הגר כן, א"כ נמצא דגזל הגר הוא כשאר קדשים דאין בהם דין חלוקה, דאע"ג דמחלקין ביניהם מ"מ אי אפשר להעלותו בדמים וליקח ממון אחר מחבירו כנגדו, וכיון דלית בהו דין חלוקה אפשר דאפילו אחר שחלקו לא הוו כלקוחות, ועיין בפרק האיש מקדש (דף נ"ג ע"א) יע"ש ודו"ק: