אור ברסלב
מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה מהרי"ט אלגזי על בכורות › אות א ס"ק ה

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה· רבי יו"ט אלגאזי

מהרי"ט אלגזי על בכורות · אות א ס"ק ה

אות א ס"ק ד

ויש לחקור אי הא דס"ל לר"ש דגמל הנולד מן הפרה אסור, אי ה"ה בשאר בהמות טמאות כמו שפן וארנבת וחזיר שנולדו מן הטהור. ולכאורה נראה פשוט דל"ש, דכולהו בהמות טמאות ילפינן מגמל, דמה טעם יש לחלק ביניהם, וכיון דגלי קרא בגמל ילפינן כולהו מיניה. דאין לומר דלא ילפינן כולהו מגמל, דהא לרבנן דגמל גמל מיבעיא להו לאסור חלבו, קי"ל דה"ה בשאר בהמות טמאות דחלבם אסור, וע"כ משום דילפינן מגמל הוא, וא"כ ה"ה לר"ש בענין טמא היוצא מן הטהור. וכן נראה ממאי דאמרינן בשמעתין לקמן [ו, ב] דפריך, אלא מעתה שפן שפן ארנבת ארנבת חזיר חזיר להכי הוא דאתו אלא לכדתניא, למה נשנו בבהמה מפני השסועה וכו', גמל נמי להכי הוא דאתא, ופרש"י אלא מעתה בין לרבנן בין לר"ש דדרשי לעיל גמל גמל, שפן שפן מאי דרשי ביה, ואם איתא דאי אפשר ללמוד שפן וכל הני מגמל מאי פריך שפן שפן וכו' להכי הוא דאתא, נימא דשפיר י"ל דשפן וכולהו נשנו נמי להכי, לרבנן לאסור חלבן ולר"ש לאסור היוצא מן הטהור כיון דא"א ללמוד מגמל, ומדפריך הכי ש"מ דכוונת המקשה לומר דאי אפשר דהני נמי נשנו להכי, דאי נשנו להכי ל"ל כולם לימא קרא גמל ומיניה ילפינן כולהו:

ואין לומר דכוונת המקשה הוא דאי אפשר דנשנו כולם להכי, דאם כן הא דתניא דנשנו מפני השסועה דלא כמאן לא כרבנן ולא כרבי שמעון, דהא לדידהו נשנו כולם לדרשא לגופייהו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, דהא ליתא, דאכתי יש לומר דלרבנן ורבי שמעון כולם נשנו לדרשא, והאי תנא דברייתא סבירא ליה כרבנן לענין דהיוצא מן הטהור מותר, ודריש את המקרא דאת הגמל קא מרבה לאסור חלבו, ומש"ה ס"ל דכולם לא נשנו לדרוש בגופייהו אלא מפני השסועה נשנו, דבכה"ג כתבו התוס' בשמעתין ד"ה ור"ש נפקא ליה מאת הגמל וכו', דשפיר י"ל דאיכא תנא דדריש את ומצי סבר כרבנן דקלוט במעי טהורה מותר, דס"ל דמה שנשנו אינו לדרשא אלא מפני השסועה וכתנא דברייתא, וכן כתב הרא"ש בפסקיו [סי' ה'] יעו"ש, וא"כ ה"ה דנימא דהכי ס"ל לתנא דברייתא, אבל לרבנן דלא דרשי את וע"כ נשנה גמל לדרשא ה"ה כולם דנשנו מפני דרשא זאת, אם איתא דלא ילפינן זה מזה, אלא ע"כ צ"ל דעיקר מאי דפריך הש"ס הוא דלמה נשנו כולם כיון דאפשר ללמוד מגמל, וא"כ פשיטא דאחר האמת אף דכולם לא נשנו לדרשא, מ"מ גמל דאתי לדרשא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מיניה ילפינן לכולהו דדינייהו כדין גמל, הן לאסור חלבם לרבנן והן לאסור טמא היוצא מן הטהור לר"ש:

שוב ראיתי להתוס' בפ"ג דבכורות (דף כ"ד ע"א) ד"ה ראה חזיר שהוא כרוך אחר רחל שכתבו וז"ל, קצת היה נראה דנקט חזיר ולא גמל משום דס"ל כר"ש דאסר קלוט היוצא מן הטהור, ואפי' היה ידוע שהוא בנה של רחל היה נאסר באכילה, ומיהו מצינן למימר וכו', א"נ ניחא ליה למנקט למילתיה ככו"ע עכ"ל, מפורש יוצא מדבריהם דס"ל בפשיטות דסברת ר"ש לא נאמר אלא בגמל דוקא, אבל בחזיר וכל הני לא נאמר דלא ילפינן מגמל. ובאמת כי לע"ד היא סברא תמוה מטעם האמור, ותמהני מכל המפרשים שלא הרגישו בדברי התוס' אלו כלל. והיותר קשה על הרב כנה"ג דבסימן ע"ט הביא דברי התוס' הנזכר ודקדק עליהם דקדוק דק, ואיך לא הרגיש בעיקר סברת התוס' שהיא סברא תמוה. ומדברי הרא"ש בפסקיו בשמעתין נראה דלא כסברת התוספות, שהרי הביא ראיה שם לומר דקי"ל כרבנן ודלא כר"ש, מהא דאמר ר' יוחנן בחזיר שהוא כרוך אחר רחל, ואם איתא דאפי' ר"ש מודה בחזיר שנולד מן הטהור דמותר אין כאן שום ראיה כלל:

תוכן העניינים

מהריט אלגאזי על הלכות בכורות וחלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה